בתיאטרון הצפון כבר עובדים במרץ לקראת הפתיחה. השיפוצים בעיצומם, והשבוע אף יצאה קריאה לכל המחזאים בארץ לשלוח מחזות. קשה לזהות בימים אלה את תיאטרון הצפון. המבנה נטוש, עשבים שוטים בחוץ, כאילו אף אחד לא ביקר פה כבר שנים. גם בפנים הכל נטוש ומאובק. על הבמה שולחנות מפורקים, סולמות ושאריות תפאורה שכבר אין בהן שימוש.
קראו גם:
לפני חודשיים רכשו גדי ופנינה צדקה, מייסדי 'התיאטרון העברי', את תיאטרון הצפון, אשר שקע בחובות בסך 11 מיליון שקל, והיה בהליכי פירוק. עם הרכישה יהפוך התיאטרון, שאירח הופעות והצגות לבית של התיאטרון העברי, תיאטרון רפרטוארי יוצר, שעד עתה היה ללא בית משלו, והתארח בתיאטראות בכל חלקי הארץ. שמו של תיאטרון הצפון ייקרא מעתה: תיאטרון הצפון – הבית של התיאטרון העברי.
ביום שני שעבר הגיעו גדי ופנינה לתיאטרון ונפגשו עם בעלי מקצוע שכבר מבצעים מדידות ומגישים הצעות. איש הסאונד מסביר לגדי על המערכת החדשה שהוא ממליץ עליה.
גדי ופנינה יודעים היטב איזה אולם תרבות הם רוצים להקים. בבית המשפט התחייב צדקה להשקיע 6 מיליון שקל בחידוש התיאטרון, כולל החלפת מערכת מיזוג, סאונד ומושבים.
"התגייסתי לצנחנים"
בני הזוג, כיום בשנות ה-50 לחייהם, הכירו על הבמה בהצגה 'רומיאו ויוליה'. הוא היה רומיאו, והיא יוליה. יש מי שיכנה את זה סיפור אהבה מסרטים, במקרה שלהם זה סיפור אהבה מההצגות. גדי, בן להורים בני העדה השומרונית, נולד בהר גריזים, ובמלחמת ששת הימים, כאשר היה בן שנה, הוריו עברו לחולון. "התגייסתי לצנחנים, שירתתי בלבנון, ואחרי השחרור חיפשתי ממה להתפרנס. התחלתי כמנהל שיווק בחברת הדפסה, אבל למרות שהרווחתי יפה, לא הרגשתי מסופק. יום אחד ידידה הציעה לי לבוא איתה להצגה. זה היה יום שישי, בשתיים בצהריים, בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. שם, על הבמה, ראיתי לראשונה את אהבת חיי, פנינה ברט, ששיחקה בתפקיד של מלכה. ידעתי שאני רוצה את המלכה הזאת לעצמי, ואמרתי לאותה ידידה שהמלכה הזאת תהיה אשתי. בשלב הזה הרגשתי שאני לא ראוי לה עדיין, כי היא עמדה על הבמה, מרשימה, גבוהה, יפה ומדברת שייקספיר, ואני מנהל שיווק.
"ביום ראשון שאחרי כן התפטרתי מהעבודה. סיפרתי שאני הולך להיות שחקן, ואמרו לי שאני לא נורמלי שאני עוזב עבודה מסודרת עם תנאים, מזכירה ורכב צמוד. אבל אני הרגשתי שחסר לי טעם בחיים. נרשמתי לחוג משחק בבן צבי, ביקשו ממני להכין קטע, והתקבלתי. אני זוכר את הרגע הזה שהגעתי לשלם את דמי הלימוד, הרגשתי איך הלב והנשמה מתחברים.
"למזלי, כעבור שנתיים התקשרה אליי הבמאית רינה ירושלמי, ואמרה לי שהיא מחפשת מישהו לתפקיד רומיאו. שאלתי מי משחקת את יוליה, והיא אמרה לי 'פנינה ברט', אמרתי 'אני בא!'. שנתיים עברו מהרגע שהכרזתי בפני אותה ידידה שפנינה הולכת להיות אשתי, והנה אני מתקרב להגשמת החלום. כשהבמאית הציגה אותי בפני פנינה ואמרה לה 'תכירי את הרומיאו שלך', היא הסתכלה עליי, עיקמה פרצוף והלכה. אחרי שנה של חיזורים, מפגשים ומריבות, התחתנו".
"אנחנו זוג יוצר"
פנינה גדלה בקיבוץ בית זרע להורים ניצולי שואה. אמה היתה ציירת-רשמת, ואביה ממפתחי ענף הבננות בארץ. "גדלתי בהוויה של אמנות בבית. בצבא הייתי מדריכה בקורס מ"כיות. בתום השירות חזרתי לקיבוץ, עבדתי כמחנכת של כיתות ז'-ח' בקיבוץ, ובערבים קראתי מונולוגים של שייקספיר ולורקה. משם הדרך ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים היתה קצרה".
איך החוויה לשחק את יוליה ולהתאהב ברומיאו גם בחיים?
פנינה: "לשחק את יוליה זה היה מרתק בשבילי. כשהלב נפתח, מכורח התפקיד, אל הכמיהה והגעגוע לרומיאו, ומולי היה אדם שהשיב לי מבט, חום ורגש. אז זה התחיל לקבל משקל. כשהוא בא אליי הביתה והשיח בינינו התפתח, הלב התרחב, ועד היום זה כך".
גדי: "כשכרנו, היא היתה עבורי מנטורית למשחק, הנחתה חלק גדול מהחזרות.
"ביום ההולדת שלי אני נוהג להביא מתנות לאחרים, ובאותה שנה הבאתי לה מתנה את הספר 'שלוש שיחות על ידידות ואהבה' של אפלטון. היא אמרה לי שהיא לא יודעת לקרוא ספרים כאלה, והצעתי לה להזמין אותי לארוחת בוקר כדי שאלמד אותה. למחרת הייתי אצלה בארוחת בוקר, ומאז אנחנו ביחד. יש לנו שלושה ילדים, בני 25, 24 ו-23, יהונדב, רחל ויפתח. עשינו אותם באהבה גדולה".
פנינה: "מרגע שנפגשנו הפכנו להיות זוג יוצר. באחת הפגישות הראשונות הלכנו לבית קפה ברחוב פרישמן פינת דיזינגוב בתל אביב, יש לי תמיד מחברת בתיק, ואמרתי לו, בוא נכתוב במחברת חלומות של כל אחד.
"שנינו חלמנו להקים תיאטרון עצמאי וליצור ללא לחצים של גוף אחר, לממש את האמנות שלנו. החלום המשותף שלנו יצר חיבוק חזק מאוד, ומאז אנחנו צועדים עקב לצד אגודל".
40 הצגות
יחד הם הקימו את התיאטרון העברי. את ההצגה הראשונה גדי כתב במיוחד לפנינה, "קברט ז'בוטינסקי", שזכתה להצלחה ומשחקת ברצף 10 שנים על במות תיאטראות בכל הארץ. זהו סיפור על גננת מיתולוגית של המושבה בנימינה, ששומעת כי אחד מתלמידיה, שהפך להיות ראש הממשלה, מתכנן לצאת למלחמה, והיא עולה לבית ראש הממשלה בירושלים כדי להזכיר לו שהוא לא תמיד ניצח בארגז החול.
אחר כך כתב את 'שוקו וניל', קומדיה שנוגעת בגזענות כלפי העולים מאתיופיה. במרכז הסיפור סטודנטית אתיופית לרפואה בתל אביב, שמבקשת לשכור דירה ברמת אביב ומגלה שהמשימה אינה קלה. שוקו וניל רצה למעלה מ-700 פעם, ועדיין מופיעה.
התיאטרון העברי הפיק כ-40 הצגות, ומדי שנה עולות הצגות חדשות. בשנת 2011 הוכר כתיאטרון רפרטוארי, ומאז הוא נתמך על ידי המדינה. בשנת העבודה 2021 יתקיימו חגיגות העשור שלו.
גדי: "נציין את זה בהפקות חדשות עם השחקנים הכי ידועים, אני ופנינה, טוביה צפיר, נתן דטנר, שלמה בראבא, גילת אנקורי, מירי אלוני ועוד רבים וטובים".
גדי הוא הבמאי והתסריטאי המרכזי בתיאטרון, לצד במאים ותסריטאים נוספים. פנינה היא המנהלת האמנותית. השבוע הם יצאו בקול קורא לכל מחזאי ישראל להציע את המחזות שלהם לתיאטרון הצפון. גדי: "בשלושה ימים הוצפנו בעשרות פניות, מתוכם נבחר את הבודדים שיזכו להופיע במסגרת התיאטרון העברי. הטענה כי תיאטרון אפשר ליצור רק במרכז, היא קשקוש. מתיאטרון הצפון ייצאו הפרמיירות הכי גדולות בעולם התרבות, ההצגות הכי מעניינות והכי איכותיות, יהיו פה נשיאים וראשי ממשלה".
"לבכות או לצחוק"
לא פחדתם להיכנס להשקעה כזאת? אחרי הכל, מדובר ב-15 מיליון שקל.
פנינה: "לא, כי יש משהו הרבה יותר גדול מהכסף, שהוא התשוקה ליצור ולקרב בין בני האדם באמצעות אמנות. זה סוד ההצלחה שלנו".
גדי: "אני אדם יוזם, פעיל, מוביל קדימה ולוקח דברים על עצמי, אבל כל התכונות יכולות להתממש רק כאשר יש לידך עזר כנגדך. פנינה לפעמים עזר ולפעמים כנגדך, אבל חשוב שהיא תהיה שם. כאשר אמרתי לה שאני שוקל לגשת למכרז של תיאטרון הצפון, היא הסתכלה עליי ואמרה: 'לך על זה'. היא מחוברת לשורש נשמתי, אני החושב והמתכנן, אבל היא הנשמה, וכששני הדברים מתחברים יחד, אפשר לחצות כל קושי. מאותו רגע שום דבר כבר לא הפחיד אותי, גם לא הכסף, השתתפתי במכרז וזכיתי בו".
פנינה: "חלמנו להקים תיאטרון עצמאי וליצור ללא לחצים של גוף אחר. החלום המשותף שלנו יצר חיבוק חזק מאוד, ומאז אנחנו צועדים עקב לצד אגודל"
מההצגות שלהם, הם מבטיחים, אף אחד לא יוצא אדיש. או שצחקת על כלות הנשימה, או שהזלת דמעה. גדי: "ב-10 השנים האחרונות אנחנו פוגשים את הקהל בקריות דרך ההצגות, ונדהמים כל פעם מחדש מהחום האנושי שפורץ אלינו מבעד לקהל. בסוף כל הצגה אנשים ממתינים לנו למרגלות הבמה, שנרד אליהם, או ביציאה של פתחי האולם. אנחנו נרגשים להקים ביחד עם הקהל של כל הצפון מרכז תרבותי משפיע".
יש לציין כי בעת קניית התיאטרון, התחייב צדקה להשאיר 80 אחוז מהעובדים, ולתת למנויי התיאטרון הצגות חלופיות. צדקה: "קהל הצופים הם האנשים שלשמם עשינו את המהלך הזה, הם יקרים לליבנו יותר מכל דבר אחר. תיאטרון הצפון קיים בזכותם וימשיך להתקיים בזכותם ולמענם".
בני הזוג צדקה מבקשים להודות לאנשים שליוו אותם לאורך כל הדרך, וימשיכו ללוותם, בהם "הצוות הניהולי של התיאטרון, הצוות הטכני, להקת שחקנים אדירה, מנהלי תיאטראות והיכלי תרבות שתמכו לכל אורך הדרך ומעל הכל לקהל".
עוד חדשות קיבוץ
