במקום מבודד על מצוק המשקיף אל נוף עוצר נשימה של הכנרת, הגולן ועמק הירדן מוקמת בימים אלו חווה חקלאית ייחודית להלומי קרב.
את החווה הנקראת 'עוז ותעצומות' הקים חן ברין מכפר יחזקאל, שבשנה האחרונה בונה ומפתח את החווה במו ידיו במטרה אחת - לספק להלומי הקרב שיבואו מקום שבו יקבלו תרפיה לנפש באמצעות שהייה בשטח הפתוח, עבודה בחקלאות עם צמחים ובעלי חיים ושיח קבוצתי. "זה מקום שקרוב ללבי", הוא אומר השבוע בהתרגשות.
התגשמות חלום
ברין (52), נשוי ואב לשלושה, נולד וגדל בעפולה וכיום תושב כפר יחזקאל. הוא בעל חברה לטיולי ג'יפים, סנפלינג וספורט אתגרי. בצבא שירת כלוחם בגדוד 13 בגולני בסדיר ואחר כך במילואים. בשנת 1994 היתה לו היתקלות עם מחבלים, אירוע שהשפיע עליו עד היום. "יצאתי מהאירוע הזה בנס וקיבלתי חיים חדשים. היה חן אחד לפני וחן אחד אחרי", הוא מספר.
לאחר שהשתחרר, התחתן והקים את ביתו אך תמיד היה לו חלום שאותו הוא מגדיר כפרויקט חייו - להקים חווה לטובת החיילים הלומי הקרב שחיים שנים ארוכות בצל הקרב שפגע בנפשם וסוחבים עמם את הפצע הפתוח.
לאחרונה קנה את השטח החקלאי עליו ממוקמת החווה, חוות בודדים הרחק ממקום יישוב הנמצאת על מצוק בין המושבה יבנאל למושבת מנחמיה בשלוחה היורדת מרמת סירין לכיוון עמק הירדן ושמורת הטבע נחל יבנאל. החווה נמצאת במיקום שצופה על מרחב עמק הירדן, הכנרת, רכס הפוריות ורמת הגולן וכן משולש הגבולות ישראל, ירדן וסוריה. ביום עם ראות טובה החרמון נשקף מהחווה במלוא הדרו.
השטח החקלאי מתפרש על פני 50 דונם, מתוכו הוא הקצה חמישה דונמים להקמת החווה ובינואר שעבר התחיל בעבודה, הקים חממות, פרש צנרת השקיה, שתל עצי דקל ובנה אורווה קטנה של חמורים מבויתים.
"אני מכיר את המקום מטיולים שעשיתי בשנים עברו וכשהגעתי לפה ידעתי שזו בדיוק הנקודה עליה אני רוצה לבנות את החווה", מספר ברין, "המקום הזה היה אמור להיות בהתחלה בית מלון עם רכבל שיורד עד לירדנית בשביל הצליינים. זה כמובן לא יצא לפועל. ראש המועצה חיבר אותי עם אנשים טובים ומיוחדים וכך הגעתי למקום והצלחתי לבנות בו את החלום שלי. ברגע שהיתה לי ההזדמנות להגיע לכאן ידעתי שקודם כל אני עושה את זה בשביל הנפש שלי ומתוך זה צמח הרעיון להקים את החווה להלומי קרב שהיא מיועדת לכלל האוכלוסייה, להלומי קרב בכלל ולנכי צה"ל בפרט. אני רוצה שיידעו שיש מקום כזה. יש פה את הטבע והשקט שזה מה שאנשים הלומי קרב צריכים".
כשברין מדבר על החווה ההתרגשות ניכרת בו היטב. "החלום שלי היה תמיד להגיע לחווה כזו", הוא אומר, "אנשים הלומי קרב שסובלים מפוסט טראומה צריכים את המרחב, הטבע, השקט והנוף. כשאתה מגיע לפה אתה במקום אחר. פה הזמן עוצר מלכת. אין לך את המרדף אחרי טרדות היומיום. כשאנשים מגיעים לפה הם פשוט מתמזגים עם השקט והטבע. זה נותן לך תעצומות נפש שאתה לא במרדף. כשעליתי לכאן לפני שנה לא היה פה כלום. בחורף מאוד קשה לעבוד. לפני שלושה ימים האוהל הגדול שבניתי התפרק לגורמים מהרוחות. בקיץ מאוד חם, אנחנו בעמק הירדן. יש רק כמה חודשים בשנה שאפשר להיות פה".
ליהנות מהשקט
את החווה בנה ברין בעצמו ואת כל הפרויקט הוא מקים ללא מטרות רווח. לפני חצי שנה הצטרפו לפרויקט אורנה מרקברייט ונורית רון שפתחו דף פייסבוק לחווה והקימו דף נחיתה הקורא לציבור לתרום ככל יכולתו למען החווה. "אורנה ונורית באות מהמרכז וישנות פה במבנה, מסדרות ומקשטות ודואגות. אנשים פונים אלינו ותורמים גדרות וצבע. עכשיו התקשר אליי קבלן לעבודות שיפוץ שרכש עגלה חדשה ושמע שאנחנו צריכים ציוד ותרם את העגלה הישנה שלו. ממישהו מחברת נטפים בערבה קיבלתי ציוד לחממות".
החווה כוללת היום אוהל אירוח מרכזי, אוהל נוסף שמוקם בימים אלו ומחסן גדול לציוד. נוסף על כך ברין בונה שירותים ומקלחות אקולוגיים. בחווה ישנה גם חוות חמורים קטנה. "נתתי את חוות החמורים לבחור הלום קרב שהכרתי תוך כדי עשייה בחווה. הוא נמצא עם החמורים, דואג ומטפל בהם. רק לפני שבוע הוא אמר לי שהחמורים פשוט הצילו אותו, זה לנפש. זה סוג של תרפיה. אנשים באים, מתעסקים איתם ומאכילים אותם".
החלום הגדול של ברין הוא שיגיעו לחווה כמה שיותר הלומי קרב שייהנו מהשקט ומהטבע. "החלום שלי שיגיעו לפה הלומי קרב, נכי צה"ל או כל מי שזקוק לכך ומרגיש שהמקום הזה עושה לו טוב. הם יבואו, יעבדו בחממות ויישנו. יש פה מסלולי טיולים קרובים, החווה צמודה לשביל ישראל ואפשר להוציא מכאן טיולי ג'יפים, ניתן גם לערוך במקום סדנאות שונות והכל ללא מטרות רווח. אבל החווה צריכה גם לתחזק את עצמה אז אני פתוח לרעיונות לערוך אירועים, סדנאות וחוגים במקום וכל הכסף שייכנס מהפעילויות האלה יוקצה אך ורק לטובת החווה".
כבר מגיעים לפה הלומי קרב?
"כן, יש לי פה את החבר שמטפל בחמורים ואני מקבל כל הזמן טלפונים. אני מקבל תגובות מאנשים שבאים ורואים את החווה ואת החזון והחלום שלי שקורם עור וגידים. זה ממש מרגש. התחברתי עם עמותה שרצתה לבוא לפה לסדנה. החלום שלי שהלומי הקרב יבואו הנה, הארץ שלנו מדהימה ואין שום סיבה שקבוצות של לוחמים שחוו אירוע טראומטי כזה או אחר שייצאו מעבר לגבולות המדינה".
מי שבא לפה מודע לזה שהוא בא למקום שהוא בניתוק מוחלט?
"זו בדיוק הכוונה. הניתוק והבדידות הם לא זרים לנו. השקט והשלווה הם דבר מאוד חשוב וגם מעגלי השיח של הלוחמים. רק מי שחווה ויודע מה זה לעבור את הדבר הזה יכול להבין. הלוקיישן של החווה הוא בדיוק מה שאנשים צריכים".
מצפה לשינוי
הלם קרב, הידוע גם כ'תגובת קרב', הוא תגובה אישית לפוסט טראומה (PTSD- הפרעת דחק פוסט-טראומטית) של חייל לאירוע שהתרחש בזמן פעילות מבצעית-מלחמתית. כ-10–15 אחוזים מכלל הנפגעים במלחמה הם נפגעי הלם קרב. בישראל חיים כ-4,800 נפגעים כאלה. לאחרונה בעקבות המקרה של איציק סעידיאן, לוחם גולני הלום קרב שהצית את עצמו מול אגף השיקום במשרד הביטחון, גברה המודעות בציבור למצוקתם של הלומי הקרב.
למה אנשים שסובלים מפוסט טראומה הגיעו למצב שהם מתחננים ולא מאמינים להם?
"יש הרבה בירוקרטיה במשרד הביטחון, ברגע שחייל נפגע מפוסט טראומה הוא עובר מהצבא לאגף השיקום ומאוד קשה לקבל סיוע. כשאתה בא עיוור או עם קטיעה אז רואים את הפציעה ויש לזה מחירון, אבל כשאתה בא עם פגיעה נפשית שקופה ויושב מול אנשים וצריך להוכיח את זה, לא תמיד מאמינים לך גם עם כל המסמכים והתחקירים. רק עכשיו בעקבות המקרה של איציק סעידיאן פתאום מתחילים להקל יותר, אבל הוועדות מאוד מתישות ומשפילות. הרבה אנשים מעדיפים פשוט לוותר על הסיוע".
אתה כועס על המדינה ביחס שלה לפוסט טראומה?
"אני לא כועס אבל יש הרבה מקום לשפר. חבל שאיציק סעידיאן היקר שילם מחיר שכמעט עלה לו בחייו. כשאנשים מגיעים עם פוסט טראומה צריך לתמוך בהם ולעזור להם. יש המון חבר'ה שהלכו לקרב וחזרו אחרים לחלוטין. אני מצפה שהשינוי יבוא מהר, שאנשים לא יצטרכו לעבור את מה שעברו החבר'ה מיום כיפור".
ואיך החברה בישראל מתייחסת לדעתך לנפגעי פוסט טראומה?
"היום יש מודעות יותר גדולה להלומי קרב. במרכזי השיקום ובתי הלוחם החבר'ה מקבלים טיפול כמו שצריך, אבל אנשים עדיין לא מבינים עד הסוף את הצרכים, את זה שאתה פתאום לא מגיע לעבודה. אצל הלומי קרב הלילות הפוכים, לפעמים אתה לא מתעורר בזמן. אתה יכול להיות שבוע במיטבך ופתאום רעש או כל דבר יכול להחזיר אותך לאירוע. אני יודע מחברים שאנשים יותר מודעים היום לתגובות קרב ולמה שקורה ומנסים לעזור".
