בחצר כנרת ההיסטורית, אחד האתרים החשובים בתולדות הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, נפתח לפני חודשיים בית קפה, בנקודה שבה נשקפים הכנרת והרי הגולן במלוא הדרם. בית הקפה פועל בקונספט של עגלת קפה, מסביבה פזורים כיסאות וספסלים בין עצי דקלים שנשתלו במקום לפני 90 שנה.
קראו גם:
שני היזמים הצעירים שהקימו את המקום, מאור נהרי (31) במקור מבת חפר והיום מתגורר במושבה כנרת ורונן סולפיין (סולי) (42), חבר קיבוץ אלומות, קראו לו 'קפה ארתור' על שמו של ארתור רופין שיזם את הקמת חצר כנרת בשנת 1908. "היה חשוב לשנינו מעבר לקפה לתת למקום ערך מוסף של ציונות. לקחנו פה שטח שהיה כבוי בעמק והפרחנו את השממה", הם אומרים.
סטייל אמריקה
נהרי, בעברו בעל חברה לתיירות בבודפשט וסולפיין, מורה דרך, הכירו דרך חבר משותף מהצבא ומאז הם שופעים רעיונות ויזמות. ההתחלה היתה בחודש מאי שעבר בתחילתה של הקורונה; נהרי חזר לארץ אחרי שבע שנים שבהן היה בחו"ל וחבר לסול־פיין כשבאותה תקופה הם בכלל חשבו להקים חאן אוהלים על שפת הכנרת. "כשהתחילה הקורונה חזרתי לשבועיים לארץ עם מזוודת טרולי קטנה והבנתי שאני לא חוזר לשם בקרוב. אני ורונן התחלנו להסתובב פה בארץ, הוא עם האוטו ואני עם האופנוע אחריו, עוברים בין חאן לחאן, עד שבאיזשהו מקום אמרנו 'די, גם אנחנו רוצים חאן קמפינג כזה'", אומר נהרי.
כשהם הגיעו לחצר כנרת בחודש מאי שעבר הבזיק בהם הרעיון. "ישבנו פה על החומה, עשינו פק"ל קפה בקורונה וחיפשנו שטח להקים בו מתחם קמפינג. תוך כדי שאנחנו יושבים אמרנו 'למה שלא נשאל פה את חצר כנרת אם אפשר לשים פה עגלת קפה'. כל הטרנד של עגלות הקפה התחיל אז בדיוק לצוץ".
כשקיבלו את האור הירוק לביצוע מחצר כנרת הם התחילו מיד לעבוד. "רונן עם הקשרים שלו דחף את זה. כשהגענו לפה וראינו את הדקלים והחצר הריקה החלטנו לקחת את המקום לאווירה של חו"ל, כמו במרכז אמריקה. כל מי שעובד פה בחקלאות באזור לא מעניין אותו עגלת החציר או הטרקטור. במהלך השבוע כשהם באים לפה באמצע יום עבודה לקפה או לארוחת צהריים, זה נותן להם ברייק כזה אמיתי של חופשה בתוך העולם הזה שאנחנו חיים בו".
בשם הציונות
בית הקפה נקרא כאמור על שמו של ארתור רופין, אבי תנועת ההתיישבות הציונית שתמונתו מופיעה בלוגו של בית הקפה. "חצר כנרת היא חוות הכשרות של העלייה השנייה שהוקמה ביוזמתו של ארתור רופין", מסביר נהרי, "חלק מהעניין היה ליצור תכנים משותפים, לקחת את הקבוצות שמגיעות לפה לאיזשהו סיור שבסיומו יושבים לשתות קפה. בחרנו בלוגו קליל עם תמונתו של ארתור רופין והדקלים".
למה זה היה כל כך חשוב לכם?
סולפיין: "ארתור הקים את חצר כנרת ואנחנו נמצאים על האדמות הראשונות שקק"ל קנו אי־פעם מטבריה עד מנחמיה. יש פה סיפור לספר; דרך הלוגו כולם שואלים מי זה ארתור. אף אחד לא סיפר על ארתור רופין כמו שדיברנו עליו פה בחודשיים האחרונים".
נהרי: "החלטנו לקרוא למקום ארתור ולא רופין כדי שאנשים ישאלו למה ויקבלו את הסיפור. בסוף שנינו באים מתחום של התיירות, אנחנו מאוד אוהבים להסביר ולתת ערך מוסף על המקום מעבר לקפה. הציונות זה משהו שחשוב לשנינו. אנשים אומרים לנו שאנחנו הלב הפועם של העמק. אם פעם ציונות היתה להקים יישובים חדשים, היום אני מרגיש שציונות מתבטאת בזה שאני גורם לאנשים לעבוד כאן ולייצר תעסוקה במקום שיעברו למרכז".
הלקוחות באים מכל הקיבוצים והיישובים באזור וגם מטבריה. "50 אחוז מהלקוחות שלנו הם מטבריה. הם באים באופן קבוע ואנחנו מסתובבים בשוק והם כבר מזהים אותנו", אומר נהרי, "מכירים אותי בטבריה יותר ממה שמכירים אותי בבת חפר".
סולפיין: "בעיקר הצלחנו לחבר את התרבויות השונות".
נהרי: "זה המקום היחיד שהצליח לחבר בין טבריה לעמק".
סולפיין: "יושבים פה דתיים חובשי כיפה, טבריינים, מושבניקים וקיבוצניקים, ערבים ויהודים, וכולם בווייב טוב. זה משהו שלא היה פה שנים, וכולם יושבים אחד ליד השני. יש פה חיבור מחדש אחרי כל השנים האחרונות שהיה פה פירוד בעם. יש לי פתאום מלא חברים וחברות מטבריה שלא הכרתי בכלל, על הנייר אני קיבוצניק אליטיסט אבל אני לא באמת אליטיסט. זה סוד הקסם של המקום הזה, החיבור מחדש".
נהרי: "עשינו את העיצוב בכוונה הכי פשוט שיש. את כל הציוד אנחנו בנינו וחלקו קנינו מיד שנייה. בנינו את פינות הישיבה, כולל החביות שהבאנו ביחד על עגלה מתל עדשים. היה עניין לשמור על המקום כמה שיותר פשוט ועממי".
איך התגובות על הנוף?
סולפיין: "פעורי פה. זה מטורף, אנשים נתקעים פה שעות".
נהרי: "בשקיעה, השמש זורקת את הקרניים שלה על הגולן ובכל ערב רואים אותו בצבעים אחרים. החורף מגיע והכל ייצבע בירוק".
לא חוששים
לפני חודשיים נפתח המקום באופן רשמי. התכנון המקורי היה לפתוח לפני, אבל אילוצים ועיכובים שנגרמו כתוצאה מהקורונה ומבצע שומר חומות דחו את הפתיחה.
"יושבים פה דתיים חובשי כיפה, טבריינים, מושבניקים וקיבוצניקים, ערבים ויהודים, וכולם בווייב טוב. זה משהו שלא היה פה שנים, וכולם יושבים אחד ליד השני. יש פה חיבור מחדש אחרי כל השנים האחרונות שהיה פה פירוד בעם"
לא חששתם מהקורונה?
נהרי: "לא חששנו כי חצר כנרת הלכו איתנו יד ביד. נוסף על כך, הקורונה גרמה לאנשים להיות קצת יותר בחוץ. כל ההקמה של המקום היתה עם עזרה של חברים: חבר אחד חשמלאי, השני רתך וההוא אינסטלטור, גייסנו את כולם. כל אחד נתן יד. זה הפך להיות עסק חברתי.אנחנו יודעים לחבר בין אנשים. זה מה שגרם למקום לצמוח מהיום הראשון. לא עשינו שיווק ממומן והכל עבר מפה לאוזן. עוד לא שמנו אפילו שילוט על המקום".
איך פה בסופי שבוע?
נהרי: "ממש כיף. בשישי אנחנו מכניסים מוזיקה יותר עממית מזרחית ויש אווירה טובה. בשבת אנחנו פותחים מ־8 בבוקר ועד 10 בלילה. מגיעים מלא מטיילים וחבר'ה מהמרכז. אנחנו מוכרים את הג'חנונים שלנו וסולי אחראי על הקוקטיילים. יש אווירה מאוד שמחה ואנשים נשארים הרבה שעות".
איך אף אחד לא חשב על הקונספט הזה עד היום?
סולפיין: "כל אחד צריך לעשות משהו אחד גאוני בחיים שלו וזו הפעם שלנו".
מה השאיפות שלכם הלאה?
נהרי: "הקפה זה החלום של שנינו, רונן גר באזור ואני מתחבר לאזור הצפון ובמיוחד לגולן ולכנרת. אנחנו רוצים להפריח את הפריפריה בדרך שלנו בכל שלב בחיים. כרגע אנחנו צעירים ופונים לקהל הצעיר ויוצרים עניין, למרות שחתך הגילים פה הוא 40 פלוס. השלב הבא שלנו יהיה כנראה מתחם קמפינג של גלמפינג".
עוד חדשות קיבוץ
