בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה שהגיש נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, בשם משפחה מקיבוץ אילון, נגד הקיבוץ ומפעילי גן הילדים בקיבוץ, בטענה שהפלו לרעה ילד בן שנה ושמונה חודשים שנמצא על הספקטרום האוטיסטי.
קראו גם:
התביעה מתייחסת למקרה שקרה למשפחה בת חמישה ילדים, שבשנת 2015 הגיעה להתגורר בקיבוץ אילון. הם שכרו בית במקום וילדי בני המשפחה נקלטו במוסדות החינוך שלה. הליך האבחון של הילד החל בעקבות פנייה של צוות הגן, שהבחין באיחור התפתחותי אצלו, בעת שהיה בן שנה. הילד אכן אובחן על הרצף האוטיסטי, וצוות הגן סיכם עם ההורים כי הוא ישתלב בגן באופן מלא ושווה. הילד אף קיבל סייעת צמודה, שהייתה איתו בכל ימות השבוע, אבל לא בימי שישי, בשל מגבלה של שעות.
במאי 2016 התקשרה סייעת חדשה שהוצמדה לילד לאמו של התינוק, וסיפרה לה כי במהלך הטיול היומי, הילד נמצא בלול נייד (עגלול), בשונה משאר הילדים, למרות שבעת הזו הוא כבר הלך באופן רגיל. עוד טענה כי הגננות לא מאפשרות לה להוציאו מהעגלול כדי שיהיה עם שאר הילדים.
האם התקשרה לגננות והביעה תרעומת על כך שבנה מופרד מיתר הילדים, וכי מעולם לא סיפרו לה על כך. הגננות ציינו בתגובה כי בגן נעשה שימוש תדיר בעגלול, עבור ילדים שמתקשים בשלבים שונים ללכת ברגל, וכי הילד הושם בעגלול לא בשל איבחונו, אלא בגלל הקושי שלו ללכת עם הקבוצה, שמתבטא בבכי והתנגדות, וכי העגלול מהווה עוגן ומעניק לו ביטחון עד הגעה ליעד, שם הוא יורד ממנו ומצטרף ליתר הילדים.
בין הצדדים התגלתה מחלוקת סביב השימוש בעגלול, והגננות הציעו להיפגש ולהכין תוכנית מותאמת לצרכיו של הילד. האם סירבה ועמדה בתוקף שהילד לא יוכנס יותר לעגלול. על פי פסק הדין, בשלב מסוים האם החלה לצעוק, בסערת רגשות, והגננת הודיעה לה שלא תביא את הילד לגן, עד לשיחת בירור שנערכה בהמשך השבוע. האם, כך עלה מפסק הדין, הגיעה לגן ונשארה בתוך הרכב שלה, במרחק 50 מטר מהגן, על מנת לוודא שהצוות נשמע להנחייתה, שלא להכניס את הילד לעגלול. הצוות כן הכניס את הילד לעגלול, והאם צילמה את המצב, ואף הפיצה את הסרטון ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת.
לפנות את הדירה
מכאן פנתה האם לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, גוף ממשלתי העוסק בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות. בעקבות שיחה שנערכה, הוסכם כי הסייעת תוכל להוציא את הילד מהעגלול, בימים שהיא נמצאת, אבל בימי שישי ימשיך הנוהל להכניס את הילד לעגלול.
ב-1 ביוני אותה שנה שלחה הנציבות מכתב לקיבוץ ובו דרישה להוציא את הילד לטיול רגלית, כמו שאר ילדי הגן. הקיבוץ ענה שהעגלול משמש לא רק את הילד, אלא את שאר ילדי הגן. בהמשך טענה הגננת כי בני הזוג עוקבים אחרי הנעשה בגן, והאם גם אסרה להכניס את הילד לעגלול בימי שישי. בעקבות זאת הוחלט שלא להוציא את הילד לטיול בימי שישי.
בני הזוג גם טענו כי בעקבות הפרשה, למרות שהובטח להם להמשיך להשכיר להם דירה בקיבוץ, הם התבקשו לפנותה באופן מיידי.
מופת בחינוך
שנה לאחר מכן הגישה הנציבות תביעה נגד הקיבוץ ונגד הגננות, בטענה כי הילד הוכנס לעגלול רק בשל היותו בעל מוגבלות, מבלי לשתף את ההורים בהחלטה. כן נתבעו בעלי הבית שסירבו להאריך את החוזה עם הורי הילד בשל המחלוקת. הקיבוץ הכחיש את הטענות, וטען כי מערכת החינוך שלו מהווה מופת להגשמת הערכים של שוויון האדם באשר הוא אדם.
השופטת הבכירה כמלה ג'דעון דחתה את התביעה וכתבה: "תפיסות עולם שונות לגבי דרכי הטיפול בילד, תחרות על הבכורה בין הסמכות ההורית לבין הסמכות הפדגוגית לגבי קביעת דרכי הטיפול בנ"ל, ורגשות שליליים עזים אשר הציפו את האם, עת צפתה בילד שלה יוצא מפעוטון בתוך עגלול, ואשר האפילו על יכולתה לשתף פעולה עם הצוות החינוכי בתיאום עם הגורמים המטפלים במטרה לסלול לילד דרך קלה ונוחה להשתלבותו בגן - הם אלו שהולידו את התביעה דנן, ובין אלו לבין טענת הפליה על רקע מוגבלות אין ולא כלום".
לגבי חוזה השכירות, קבעה השופטת כי בעלי הבית הפצירו בבני הזוג, במשך שבוע שלם, לבוא לחתום על חוזה חדש, ורק אחרי שלא באו, הודיעו להם כי אין כוונה להאריך את החוזה. השופטת גם ציינה כי הנציבות מיהרה לנקוט עמדה, ללא בדיקה יסודית מטעמה, ומיאנה לחזור מעמדתה גם לאחר שנחשפה בפניה התמונה בשלמותה, ועל כן היא חויבה בהוצאות בסך 15 אלף שקל.
כל העדכונים - חדשות קיבוץ
