מחר (שבת) יצוין ברחבי העולם האחד במאי, הלא הוא חג הפועלים. בעבר היה זה יום חג אמתי בקיבוצים, שאפילו צוין ביום שבתון יוצא דופן. בכל קיבוץ נהגו לערוך טקסים, אירועים מיוחדים ומפקדים. חברי וחברות הקיבוץ אף נהגו לצעוד בתהלוכות והפגנות ברחובות הערים הגדולות. לפניכם הצצה קטנה להיסטוריה.
קיבוץ עברון
"חברי קיבוץ עברון השתתפו בתהלוכות ה-1 במאי בנהריה ומאוחר יותר, בשנות ה-60 נסענו להפגנות ברחובות הראשיים בחיפה, שם הייתה נציגות של תנועות הנוער מהערים ומהקיבוצים", מספר יענקל'ה טלמון, חבר קיבוץ עברון.
"אני זוכר שצעדנו עם דגלים וכרזות וצעקנו "נוער הזהב רד לנגב". נוער הזהב היה כינוי לנערים ש'ישבו על הברזלים ושרקו לנערות', והכוונה שלנו במשפט הזה הייתה שבמקום להתבטל על הברזלים – שירדו לנגב ויעשו עבודה חלוצית ויעזרו להתיישבות ולהקמת הישובים בנגב. בכל הפגנה שכזו הייתה עצרת מרכזית שבה נאמו מזכירי מועצות הפועלים ונציגי ממשלה.
בקיבוץ עצמו, 1 במאי היה יום שבתון ונערכו מפקד אש וטקס של האחד במאי, הנפת דגלים ונאומים ולמחרת היינו עושים גם תחרויות ספורט. היום החג הזה ממש נעלם, אפילו בקיבוצים כבר לא מציינים אותו. זה הפך לחג היסטורי".
קיבוץ הזורע
גם בקיבוץ הזורע היה ה-1 במאי יום חג של ממש. נחמה נהב, מארכיון קיבוץ הזורע משתפת ומספרת על זיכרונותיה:
"אני זוכרת בעיקר את המצעדים. חג הפועלים היה בהחלט אירוע. קודם כל זה היה יום שבתון, וכולם היו נוסעים להפגנה לבושים בחולצה לבנה ועניבה אדומה. חגגנו גם במסיבות ריקודים אזוריות ושרנו משירי הפועלים (לא רק האינטרנציונל). היו מביאים למסיבות הללו להקות ריקוד גדולות וזו הייתה חגיגה של ממש".
קיבוץ גת
ומה היה נהוג בקיבוץ גת? "כל הקיבוץ היה מושבת מעבודה וכל מי שהיה בריא היה נוסע להפגנה בתל אביב", מספר יעקב קירש.
"עד שנות השמונים עוד היה זה יום שבתון והיינו מקיימים גם אירוע בקיבוץ. בחלוף השנים המשכנו לציין את היום באירועים שונים, אך השבתון בוטל וכיום בעצם אין לאחד במאי שום התייחסות ברמה הקיבוצית", הוא נזכר ומשתף באחד השירים שנהגו החברים והחברות לשיר ביום החגיגי:
תן לִי, חָבֵר, אֶת יָדְךָ הַמְּיֻבֶּלֶת
אֲשֶׁר בְּזֵעָה יְרַטֵּט הֶעָמָל.
טַבַּעַת אֵינָהּ נִרְאֵית מְחַשֶּׁלֶת כֻּלָּנוּ
הַיּוֹם לְשַׁרְשֶׁרֶת גּוֹרָל.
קיבוץ צובה
עידן החגיגות הגדולות אמנם הסתיים, אך בקיבוץ צובה עדיין שומרים על הגחלת, וגם בתמונה מ-1998 ניתן לראות שהדגל האדום עדיין מככב לצד דגל ישראל:
קיבוץ איילת השחר
"בשנת 1964 נסעתי לכנס רכזי תרבות של קיבוצים מכל הארץ בו דיבר בני מרשק, אביו של יואל מרשק, שם הוא ביקש שבני הקיבוצים יתייחסו לאחד במאי כפי שהחרדים מתייחסים ליום הכיפור - בחרדת קודש", מספרת נעה הרמן מקיבוץ איילת השחר.
"לימים אנו רואים שזה לא קרה כי אנשים בימינו (ואני מתכוונת ל-40 השנים האחרונות) כבר לא רוצים להיות פועלים. הרצון הבסיסי להיות פועל כבר לא קיים. פעם זה היה נחשב ומכובד להיות פועל. באחד במאי היינו יוצאים מחוץ לקיבוץ להפגנות ולמצעדים בחיפה ובתל אביב כדי להראות כלפי חוץ מה אנו עושים ושווים".
הרמן רואה הבדל ברור בין מעמד הפועלים של פעם לזה של היום, מה שהשפיע גם היחס לציון האחד במאי."הדור שהקים את הקיבוצים התייחס לזה אחרת לגמרי ממה שהיום", היא אומרת ונזכרת ברגע שבו לא הונף לראשונה הדגל האדום.
"אני זוכרת את השנה הראשונה בה לא הניפו דגל אדום בקיבוץ, זה היה בתחילת שנות ה-80, ולוותיקים ומקימי הקיבוץ זה היה יום קשה. השנה חשבתי לעצמי האם יש עוד דגל אדום שנשמר בקיבוץ. נראה שבימינו הדגל האדום הפך לגנאי כאשר אנשים בטוחים שהחג הזה יצא מרוסיה ומקושר בארץ להסתדרות ובכלל המקור שלו הוא בסוף המאה ה-19 בארצות הברית. שם מעמד הפועלים היה יוצא לרחובות בהמוניו ודורש זכויות בסיסיות".
האם ה-1 במאי עוד יחזור לגדולתו? חברי וחברות קיבוצים רבים עדיין מאמינים שכן. בינתיים נותר רק לאחל לכל הקיבוצים ברכת "יום פועלים שמח".
לעדכונים - חדשות הקיבוץ