שבוע האחים והאחיות בקופת חולים מאוחדת, המצוין השנה ב-7-12.5, מוקדש לסיפורי האומץ והגבורה של אחים ואחיות ביישובי החזית, שמתפקדים במציאות מורכבת כבר למעלה מחצי שנה, בזמן שבני משפחותיהם מגויסים והם מפונים מביתם.
נסיעות למרפאות בזמן אזעקות, ביקורי בית אצל מטופלים באזורי לחימה ומעבר לשירות מרחוק למטופלים המפונים במרפאות ברחבי הארץ הפכו לשגרת יומם. ומעל להכול גילו עד כמה חשוב להיות אוזן קשבת כשמפלס החרדה וחוסר הוודאות גדולים כל כך.
תמר אריאלי שובל, מנהלת סיעוד במרפאת מאוחדת בקריית שמונה, מתגוררת בקיבוץ שדה נחמיה הצמוד לעיר. תושבי הקיבוץ לא פונו והיא ומשפחתה חיים במציאות של אזעקות, ריצה למקלטים ולא מעט חרדות.
תמר, אם לשלושה שאחד מהם חייל קרבי ביחידת הקומנדו: "בשביעי לאוקטובר הבן שלי הוקפץ לבסיס. הסעתי אותו למקום הכינוס בדרום, זאת הייתה הנסיעה הכי מלחיצה ומפחידה שהייתה לי והפרידה ממנו הייתה לא קלה. מאותו יום הבנתי שהמציאות השתנתה ושאנחנו צריכים לשרוד את התקופה ולקוות לטוב".
גם שגרת העבודה השתנתה והמרפאה בה עובדת תמר בקריית שמונה נסגרה. "התחלתי לתת מענה טלפוני למטופלים שנאלצו להתפנות למקומות אחרים, ללוות אותם ובמקביל להכיל ולנסות לעזור עם החרדות והחששות שעלו בעקבות האסון וחוסר הוודאות".
איך זה להיות אחות בתקופת מלחמה?
"המרפאה שלנו בקריית שמונה משפחתית מאוד, אני מכירה את המטופלים באופן אישי והטלפון שלי זמין עבורם לכל דבר ועניין. כשהמרפאה נסגרה, התקשרתי לכולם, קודם כל הקשבתי לתחושות ולמצוקות שעלו, מיפיתי את הצרכים ודאגתי שכל אחד יקבל את המענה במקום שאליו התפנה".
קראו גם:
בעקבות סגירת המרפאה בקריית שמונה, תמר עובדת גם במרפאות במרום הגליל ובצפת. "יש פעמים שאני נוסעת למרפאה בזמן אזעקות, להגיד שזה לא מפחיד? אני לא יכולה, כשבועיים לאחר השביעי באוקטובר הוצאתי רישיון לאקדח וזה מחזק את תחושת הביטחון שלי. אני יודעת שהמטופלים זקוקים לטיפול וצריכים אותי, ואם זוג מבוגרים שאינם ניידים נמצאים בביתם בקריית שמונה, אין מצב שיישארו ללא מענה ושלא אגיע אליהם. העיר נטושה ומראות ההרס קשים אבל זה לא יעצור אותי. המפגש עם האנשים מרגש הם מודים לי כשאני מרגיעה אותם ונותנת להם את הטיפול, כולנו חייבים קצת ודאות בתוך כל הכאוס הזה".
איך הגעת למקצוע הסיעוד?
"לפני כעשור הרגשתי דחף לעשות שינוי בקריירה, תמיד רציתי לעסוק בתחום שקשור לרפואה ולטיפול, התחלתי ללמוד סיעוד במסלול הסבת אקדמאיים בבית חולים זיו, זאת הייתה ההחלטה החשובה בקריירה שלי, מצאתי את הייעוד שלי. אני אוהבת את הקשר האישי עם האנשים, את היכולת לדאוג להם מבחינה פיזית ורגשית, להיות להם אוזן קשבת ויד מכוונת".
