לפני כ- 70 שנה החליט דוד בן גוריון לעזוב את ביתו שבשדרות קק"ל בתל-אביב (כיום, שדרות בן גוריון), ובעודו מכהן כראש הממשלה הראשון, עבר עם רעייתו פולה לצריף בקיבוץ שדה בוקר. לאחר פטירתו בדצמבר 1973 הפך צריף "הזקן" למוזיאון. ב-35 השנים האחרונות הייתה מירי פלמ"ח חלק בלתי נפרד ממנו.
קראו גם:
בתחילה הייתה מדריכת קבוצות מבקרים, ובהמשך שימשה כמנהלת המקום. בימים אלה היא פורשת מתפקידה, וזה הזמן להיפרד ולהיזכר בדרך שעברה במקום.
תחילת הדרך הייתה בגיל 27, בעודה עובדת במכון למחקר גיאובוטניקה, פגשה פלמ"ח את ד"ר יגאל דוניץ, מייסד ומנהל המכון למורשת בן גוריון באותם ימים, אשר הזמין אותה לעבוד בצריף בן גוריון. כך, ללא כל ניסיון קודם, החלה להדריך את המבקרים בצריפו של "הזקן".
"ד"ר יגאל דוניץ הציע לי לעבוד בצריף בקיבוץ שדה בוקר", מספרת פלמ"ח. "ביחד אתו ערכתי תחקירי עומק על דוד בן גוריון, קראתי דף דף ביומניו והרגשתי שאני מכיר אותו ממש טוב".
במהלך השנים הפכה פלמ"ח למנהלת המקום. "הגעתי לצריף בן גוריון כאשר היה צריף בודד ובמהלך שנותיי שם עזרתי ותרמתי להגדלת המקום ומצריף בודד הוא הפך לשכונה עם תצוגות חדשות, ביתנים חדשניים ולמקום שהפיץ את חזונו של ראש הממשלה הראשון".
בשנת 2001 שכלה את בתה, הגר, שנהרגה בתאונה בנחל עקב. לדבריה, הרגישה שהעבודה בצריף מסייעת לה להתמודד עם הקושי של אבדן בתה.
"אי אפשר לחיות חצי חיים", היא אומרת. "למרות הסבל הרב שעברתי, הרגשתי שאני צריכה להישאר חזקה בשביל הבן שלי, שלא ירגיש שהוא חי בצל המוות של הגר, ובשביל העובדים וקהל המבקרים. הדרכתי טיולים בצריף עם ריקנות פנימית, אך לא שידרתי כלום כלפי חוץ".
20 שנה התגוררה פלמ"ח במדרשת בן גוריון בשדה בוקר, עד שעזבה לישוב מיתר, וכעת אחרי שלושה עשורים וחצי היא מודה שהיא חשה עייפות, כמו בן גוריון ממנו קיבלה השראה רבה מרבית חייה.
"בעזרת המחקרים הרבים שערכתי על דוד בן גוריון למדתי ממנו על ערכים, איך ליצור חברה טובה יותר, איך להתייחס לעובדים ולזכור שכולנו בני אדם. אני מסיימת את תפקידי בצריף בן גוריון באותה התחושה בה בן גוריון הגיש את מכתב ההתפטרות שלו מהממשלה בשנת 1953. במכתב הוא כתב, כשהוא יוצא מהממשלה הוא מלא כוחות וכשהוא חלק ממנה הוא מרגיש עייפות רבה. להיות אחראית על נכס לאומי כמו צריף בן גוריון דרש ממני כוחות רבים". פלמ"ח יוצאת כעת לדרך חדשה, וגם הצריף.
לעדכונים - חדשות הקיבוץ
