השוטרים במרכז השיטור הקהילתי בעמק הירדן מתמודדים בימים אלה עם משימות שלא הורגלו אליהן: אכיפת הנחיות וחלוקת קנסות לתושבים שמפרים את מגבלות הקורונה ואת חובת הבידוד.
פעילות השיטור הקהילתי בירדן פעילות השיטור הקהילתי בירדן
פעילות השיטור הקהילתי בירדן
( צילום: דוברות המשטרה)
מפקד השיטור הקהילתי רס"ב קובי אלברט, תושב פוריה-כפר עבודה, מספר על האתגרים שהוא נתקל בהם: "בתקופה המקבילה בשנה שעברה עסקנו בעיקר בחלוקת חבילות מזון לאוכלוסיות החלשות, יחד עם מחלקת הרווחה במועצה; והיום אנחנו נאלצים לאכוף ולא לעזור. ההרגשה לא נעימה. אחרי הכל, אנחנו מבינים מה זה קנס כספי למשפחה. מי שמפר בידוד נקנס ב־5,000 שקל, שזה קנס מאוד כבד".
קראו גם:
בזמני שגרה עוסק השיטור הקהילתי בעמק הירדן בעיקר בפעולות הסברה ובאכיפת נושאים הקשורים לאיכות החיים ב־22 יישובי המועצה האזורית עמק הירדן, ביניהם גם קיבוצים רבים.
השיטור הקהילתי כפוף למשמר הגבול ומהווה שלוחה של משטרת טבריה בכל הקשור להיבט המבצעי. בתקופה זו, כאמור, נאלצים השוטרים לאכוף את הסגר, לעיתים בדרכים יצירתיות: "קורה לנו שאנחנו מקבלים תלונות על נערים שרוצים לערוך מסיבה ואנחנו מגיעים אליהם לפני שהמסיבה מתחילה ומונעים את העבירה עוד לפני שהיא מתבצעת. אנחנו מדברים עם אותם נערים, מסבירים להם ומערבים את ההורים שלהם ואת אנשי החינוך והרווחה במועצה", אומר אלברט.
"ביומיום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם המועצה, מראש המועצה ועד אחרון העובדים. רוב התושבים הם אנשים שומרי חוק ודי ממושמעים, ואין יותר מדי עבירות. אבל אנחנו נתקלים באנשים שלא נענים להנחיות גם אחרי שאנחנו מסבירים, והם מקבלים מאיתנו קנס".
אתם נתקלים בהתנגדות?
"אנחנו לא נתקלנו באירועים כאלה אצלנו בגזרה. היו לא מעט מקרים של אזרחים שקיבלו מאיתנו קנסות, אבל לא נתקלנו בתופעה של התנגדות אלימה, כמו שראינו בכלי התקשורת הארציים. בסופו של דבר, אם אנשים קיבלו מאיתנו קנס הם מבינים שהם היו ממש לא בסדר".
יוצא לכם לתת קנסות גם לאנשים שצאו לטייל בנחלים באזור?
"אנחנו נמצאים באזור מאוד תיירותי. לפני הסגר האחרון הייתה עלייה לרגל לאזור, של מטיילים מכל רחבי הארץ. אני מכהן עשר שנים בתפקיד, ולא זכורה לי כמות כזו של מטיילים בעמק הירדן ובסובב כנרת כמו שהייתה השנה.
היינו צריכים לבקר בכל המקומות שהיו בהם התקהלויות ואכפנו את נושא עטיית המסכה. עכשיו, בתקופת הסגר, לא נתקלנו בתיירים. היו כאלה שניסו להגיע בעיקר לאתר 'ירדנית', ונאלצנו להחזיר אותם הביתה. בתקופה הזו היינו אמורים גם לפנות את כל מי שנמצא באזור הירדן, ונחשפנו לאנשים שגרים בשטח ושאמרו לנו שאין להם לאן ללכת. פה נדלקה לנו נורה אדומה והבנו שצריך לערב גורמי רווחה; עשינו את התיווך ביניהם לבין הרווחה בעמק הירדן, שטיפלו בהם".
לעדכונים נוספים - חדשות הקיבוץ