בגרסאות של תוכנת מחשב מקובל לתת מספר לכל גרסה. עדכון גרסה ראשי מקבל את המספר שלפני הנקודה, ואילו עדכונים קטנים מקבלים את המספר שאחריה. לאחר עדכון ראשי מבוצעים מדי פעם בפעם עדכוני משנה של שיפור ביצועים, תיקון באגים והתאמות קטנות. כל אלה מתבצעים עד שתיקונים קטנים כבר אינם עונים לשינויים הטכנולוגיים, לדרישות חדשות של המשתמשים ולאירועים בסביבה העסקית. אז יוצאת גרסה ראשית חדשה, והמסע חוזר על עצמו.
אם ניקח את הדימוי מעולם התוֹכנה לעולם הקיבוץ, אז קיבוץ 1.0 היה הקיבוץ השיתופי שהוקם בעשורים הראשונים של המאה העשרים. זאת הייתה "גרסה" מהפכנית שהציעה דרך חיים חדשה של שיתוף מלא, שוויון ברמה גבוהה מאוד ושליטה כמעט מוחלטת של הכלל על חייו של הפרט. הקיבוץ הזה התאים ככפפה ליד למשימות הלאומיות של ההתיישבות והביטחון שקיבל עליו הקיבוץ. הגרסה הזאת גם התאימה היטב למציאות הסובבת של השנים ההן. עם הזמן הוכנסו בה שינויים כדי לענות במקצת על צורכי החברים. מבחינה זאת אפשר אולי להגדיר את הקומקום כגרסה 1.01.
(המאבק על הלבבות מתחיל בתהליכי הקליטה. צילום: קרני עם-עד)
עם השנים הוכנסו שינויים נוספים, כמו תקציב אישי, לינה משפחתית, הפרטות של מוצרי צריכה ועוד. אך בכל השינויים האלה נשמרו עקרונות היסוד של שותפות מלאה בהכנסות ושוויון בצריכה.
השינויים בחברה הסובבת, השתנות השאיפות האישיות של החברים, אובדן התפקיד המשימתי של הקיבוץ, לצד משברים כלכליים פנימיים, הביאו לכך שעוד ועוד בני קיבוץ פשוט לא יכלו לקבל דרך חיים זו כעתידם, ובחרו לעזוב את הקיבוץ. גם בקרב חברי הקיבוץ הוותיקים יותר גברה התחושה כי הקיבוץ הולך ונותן תשובות פחות ופחות טובות לחייהם מאלה של החברה סביבו.
התעצמות הקשיים מאמצע שנות התשעים עד אמצע העשור הראשון של המילניום הובילה להוצאת גרסה 2.0 של הקיבוץ. זה היה תהליך מורכב וקשה שבמסגרתו נעשו ניסיונות שונים. היו כאלה שראו (ועדיין רואים) בגרסה 2.0 תחנה בדרך להתפרקות הקיבוץ, אך היו אחרים שראו בהשתנות הקיבוץ מציאת נקודת איזון חדשה ונכונה יותר בין הפרט לכלל. כיום, לאחר הניסיון שצברנו, ניתן לראות שיש ארבעה יסודות חיים מרכזיים המשותפים לקיבוצים מכל הסוגים: דמוקרטיה בקבלת החלטות; בעלות קהילתית משותפת על עסקים ושירותים; ערבות הדדית; קהילתיות משמעותית.
כל הקיבוצים, ורק קיבוצים (מושבים שיתופיים מבחינתי הם סוג של קיבוץ), מקיימים בדרגות שונות את כל ארבעת היסודות הללו. יש קיבוצים המאמצים מאפיינים נוספים: קיבוצים שיתופיים, קיבוצים דתיים, עירוניים, קיבוצי קבוצות וכולי. למרות ההבדלים, חשוב שנזכור כי המשותף לכל סוגי הקיבוצים עולה בהרבה על המפריד ביניהם. אסור לוותר על החיבור התנועתי של כולם, וכדאי לשמר ולחזק דרך חיים ייחודית זו.
עשרים שנה לאחר בניית המודל החדש, ניתן לומר שמדובר בסיפור הצלחה. עזיבת הקיבוצים נבלמה, ובנים שעזבו את הקיבוץ שואפים לחזור אליו. הקיבוץ משמש מקור משיכה לצעירים איכותיים מרחבי הארץ, והרוב גדול של הקיבוצים יוצאים מהמשבר הכלכלי שבו היו נתונים.
עוברים לגרסה 2.1
אם טוב כל כך, למה צריך את גרסה 2.1?! יש לכך כמה סיבות:
אם מקבלים שארבעת היסודות שהוזכרו חיוניים כל אחד לקיומו של הקיבוץ לאורך זמן, אז רואים שנדרשת פעולה לחיזוק ולעדכון הכלים שבהם מטופלים יסודות אלה.
קהילתיות משמעותית (יותר) מפתחת את הזיקה בין חברי הקהילה, יוצרת קשרים אישיים, מאפשרת הידברות ותקשורת בין החברים ומשמשת מקור של גאווה והזדהות. תחושות השמחה והכוח שחשים חברי קיבוצים יכולות לשמש דוגמה לאחרים.
דמוקרטיה. זאת לא בעיה חדשה, אבל בחלק גדול של הקיבוצים מעט מדי חברים לוקחים חלק פעיל בקבלת ההחלטות. ניתן לשפר זאת על ידי צוותים נבחרים שיתמחו בתחומי החיים השונים ויגדילו את יכולת החשיבה והביצוע. ניתן לשפר את הנגישות להבעת דעות ולקיום של מסגרות שיח פיזיות או וירטואליות.
הערבות ההדדית של גרסה 2.1 שונה מאוד מזו הישנה. היא מבוססת על דאגה שכל החברים יהיו מבוטחים כנגד הסיכונים הכלכליים של נכות, מוות ומחלה, וזאת כמובן לאחר שהם תורמים את חלקם על פי יכולתם. ערבות הדדית אמיתית יכולה לחזק את הביטחון של החברים בעתידם ולהוות מקור של תחושת כוח וגאווה.
הבעלות הקהילתית על עסקים מניבים היא המקור הכלכלי המאפשר את הערבות ההדדית ואת הקהילתיות. יש להתנגד בכל תוקף למגמה להעביר לבעלות החברים עסקים אלו. ללא עסקים מניבים משותפים, עלול הבסיס שעליו קיים הקיבוץ להתערער. כדי שהעסקים יניבו, ולא יהפכו למשקולות, נדרש כמובן לאמץ סטנדרטים של ניהול מקצועי איכותי. עסקים משותפים הם גם מוקד של עניין משותף המחבר את חברי הקיבוץ.
לשירותים הקהילתיים, ובעיקר לחינוך, יש תפקיד מרכזי ברצונם של אנשים צעירים להצטרף לקיבוץ. במהלך השנים התפתחה במערכות הגיל הרך של הקיבוצים תפיסה חינוכית מתקדמת, הנותנת תשובה טובה להורים ולאתגרים של המאה ה־21.
מאבק על הלבבות
חיזוק ארבעת יסודות הקיבוץ הוא חשוב, אך יש דבר חשוב ממנו. גם המבנה החברתי המוצלח ביותר זקוק לחברים המאמינים ומזדהים עם ערכיו. המבנה שתואר מייצג תפיסה ערכית הרואה בזולת מקור של ערך מוסף לחיים האישיים. זה לא דבר מובן מאליו, ורוב העולם חושב וחי אחרת. הדבר מציב בפני קיבוץ 2.1 את האתגר הגדול ביותר שלו, והוא המאבק על הלבבות של חברי הקיבוץ.
המאבק על הלבבות מתחיל בתהליכי הקליטה וביצירת הבנה אצל הנקלטים כי חוץ מבית צמוד קרקע מדובר בדרך חיים ייחודית עם תפיסה ערכית ומחויבות, ושהם צריכים להביא זאת בחשבון בעת הקבלה לחברות.
אך הפעולה אינה צריכה להיעצר בתהליכי הקליטה. חשוב מאוד שגם חברי הקיבוץ הוותיקים יותר או פחות יעסקו בלימוד ובחשיבה של יסודות הקיבוץ וערכיו. יכול להיות שזה נשמע נאיבי, אבל מתחת למעטפת הציניות, אצל חברים רבים שאני מכיר יש פתיחות ורצון בחשיבה ובהידברות.
לבבות נוספים שעלינו להיאבק עליהם הם אלו של תושבי מדינת ישראל. רוב אזרחי המדינה אינם מודעים כלל לתהליכים המדהימים שעברו הקיבוצים ביציאה מהמשבר. הקיבוצים נושאים סטיגמת כישלון כל כך לא מוצדקת במציאות של היום, וצריך לחשוב על דרכים להגיע לציבור הישראלי כדי שיכיר אותנו באמת. במשימה הזאת צריכים להיות שותפים כל חברי הקיבוץ הבאים במגע במקומות העבודה ובמפגשים השונים עם מי שאינם מכירים אותנו.
במדינת ישראל פועלות קהילות מסוגים שונים, והניסיון הקיבוצי יכול לשרת אותן במטרותיהן. מדובר בוועדי שכונות, בקהילות דיור, בעסקים קואופרטיביים ועוד. רלוונטיות של הקיבוצים לאתגרים של החברה הישראלית יכולה לשפר את המעמד ואת היחס לקיבוצים, וגם לתת טעם וערך לחיינו. אני מאמין שעל התנועה הקיבוצית להציב את הקשר עם קהילות אלו כמשימה מרכזית שלנו.
הנקודה האחרונה קשורה למודל החברות בקיבוץ. ההצטרפות לקיבוץ 2.0 מותנית כיום ביכולת לבנות או לרכוש בית צמוד קרקע. זאת מטלה כלכלית שרוב בני הקיבוץ אינם יכולים לעמוד בה. עלינו לחשוב על דרכים של פתרון בעיות הדיור גם בדרך של בנייה להשכרה ומתן אפשרות להתקבל לחברות במסגרת מגורים כזאת. יש לא מעט מוקשים שיהיה צריך לפרק בעיצוב מסלול חברות זה, אך בעיניי זה צודק וחיוני.
פרסום ראשוני: 11:24 , 08.03.20