הסוף של החגים, בואכה שבועות מזמין את הצורך לשבור את השגרה מארוחת משפחתיות ולהתחבר חזרה לשורשים. לאמא אדמה, הרי זה כל הרעיון של שבועות - קציר של התבואה.
ומה יותר מתאים כדי לקצור את פרי עמלך מאשר לחגוג את הגבינות והפשטידות באיזה נופש גלילי עם מיטב חברייך על ילדיהם וכלביהם? הביחד. נורא חשוב שאם נסבול אז לפחות שזה יהיה ביחד. הרי ביחד נפלנו שבי לתוך האשליה שהווילה המדוברת תהפוך את החג מסתם חג לחג עם ערך מוסף.
הערך המוסף טמון באתר האינטרנט שדיווח על מתחם רחב ידיים ובו בריכה מפנקת בלב החצר, מנגל, ג'קוזי וכו', וכל זה עם נוף להרי הלבנון. "הילדים יהיו במים, הגברים על האש ואנחנו נתמסר לשמש העולה רגע לפני כניסת הקיץ", טיעון מנצח שהביא את כולנו להגיד מסכים אני.
"אבל אין תמונה של החדרים", אמרה חדת האבחנה והעין וכולנו אמרנו. "לא נורא, העיקר שנהיה יחד, כמה גרוע זה כבר יכול להיות?". והיינו מרוצים מזה שאנחנו קולים מגניבים וסאחים של החיים.
לדרך יצאנו עם רכבים עמוסים בשלל מזון וציפייה לבברלי הילס 2018. הילס בואכה מושב בגליל המערבי נגלתה לנו אחרי חמש שעות בפקקים. "את צודקת, את צודקת", מיהרנו כולנו להגיד לזו שאמרה שאם אין תמונות של חדרים זו הולכת להיות נפילה. "אבל מה נעשה? כבר הגענו", ניחמנו את עצמנו בעובדה שאנחנו ביחד, כי אחרי הכל, זה לא ממש משנה לאן אתה נוסע, יותר משנה עם מי אתה נוסע.
בעייפות של אחרי הפקקים הכל נראה סביר, כולל המטבח המאולתר עם הדלתות החורקות, השנדליר של בית הכנסת שאיים לקרוס על הראש של הילדים, החדר במרתף שקירותיו צבועים באדום ושחור, מיטות הקומתיים עם שמיכות הצמר מלאי האבק, אפילו הזבובים בחצר.
הכל היה בגדר לא נורא, העיקר שאנחנו יחד.
בבוקר הבנו. הרעש המשונה ששמענו בלילה הגיע מלול התרנגולים הצמוד אלינו, איתו הגיעו גם הביצים שהילדים החליטו להעיף אחד על השני. הבנו שהיא צודקת, אתר שאינו מציג את חדר השינה לא כדאי. חשוב להגיע למקומות כאלה רק אחרי שקיבלתם המלצות חמות מחברים שיש לכם ולהם את אותו הסגנון. זה שבעל המקום מספר בטלפון שיש בריכה מקורה, זה יפה ונחמד. אתם תדרשו לראות סרטון בלייב מהמאה הנוכחית ולא מתקופת בניית הבריכה.
והכי חשוב, לדעת עם מי נוסעים, כי אם כבר ליפול אז עדיף עם כאלה שתוכל ליפול איתם בכיף עם הרבה הומור עצמי כי בתכל'ס, מה זה משנה איך המקום נראה, העיקר הביחד. ואם המקום נראה נפלא, אז הביחד שווה שבעתיים.
