פעמים רבות שואלים אותנו - במיוחד בחג האחרון, שהפך כבר מזמן לחג הביקורים - "נו, אז איך החיים בקיבוץ?" בתשובה אפשר פשוט לומר: "טוב תודה"; אפשר להתרכז בניסיון נוסף להסביר מה זה קיבוץ היום ולמה הוא לא מה שהיה פעם; אבל אני מבקש להפנות את הזרקור דווקא אל המילה הכאילו מובנת מאליה - "חיים", כי ממנה נלמד יותר.
עוד טורים ודעות של קיבוצניקים: חינוך תחת אש דורש אמונה הקיבוצניק לשעבר בחרדה: נועל כל מה שאפשר כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
רבים וטובים, מאריסטו והלאה, ניסו כוחם בהגדרות למילה זו. קראתי שגיאו-ביולוג אחד ספר 300 הגדרות. הניסוח המובן מאליו הוא: "מה שמבדיל אורגניזמים משאר הישויות (החומריות) האחרות", אבל יש בו יותר משמץ של הנחת המבוקש, מפני שאורגניזם הוא "דבר חי", כך שאנו מגדירים חיים באמצעות חיים, ולא התקדמנו הרבה. לכן מופנה המאמץ האמיתי למציאת המרכיבים, האלמנטים המייחדים חיים מול כל מה שאינו כזה.
הפיזיקאי הדגול ארווין שרדינגר (כן, הממציא של החתול המפורסם החי או מת), בספרו "מהם החיים" מ-1943, שם דגש על העובדה שיצור חי מקיים יציבות פנימית, סדר ושיווי משקל עצמאיים מול סביבתו, וזאת בניגוד לתופעת האנטרופיה (התזוזה התמידית לכיוון ערבוב ואי-סדר) המאפיינת את כל היקום. שמירה זו על יציבות וסדר פנימי קרויה גם הומיאוסטזה, ובאה לביטוי בטמפרטורת גוף קבועה, מערכת ניצול מזון והובלת חמצן, ועוד. פעילות זו דורשת השקעת אנרגיה, כמובן, ולכן עלינו לאכול לפעמים.
אלמנטים נוספים המאפיינים חיים הם גדילה והתפתחות (שתיל וגור גדלים, אבן - לא); יכולת רבייה, שכפול ותורשה על-ידי הדנ"א; יכולת תנועה; מערכת מבוססת חלבונים/ פחמן; יכולת תגובה לגירויים, ואולי עוד. ההגדרה של נאס"א לחיים (כדי שידעו מה לחפש בכוכבים אחרים, או להסביר מיהו אי-טי) היא: "מערכת כימית המתחזקת את עצמה ומסוגלת לאבולוציה". הגדרה נוספת: "מערכת שיש לה מעטפת כלשהי, ושיכולה לקודד ולשכפל מידע, להשיג ולצרוך אנרגיה". יש עוד, אבל הבנתם את העיקר.
שמתם לב שבכל אלה לא הוזכרו המילים נפש או נשמה? והרי רובנו סבורים שההבדל בין אדם מת לחי הוא עזיבתה של הנשמה ("יצאה נשמתו"). ההסבר הוא, כמובן, שנפש ונשמה יש רק לאדם, אבל לא לג'וק ובוודאי לא לדשא, שגם הם חיים (יש שיכללו בין בעלי הנפש גם בעלי חיים הקרובים לנו. הוויכוח האם, ולאלה בעלי חיים, יש נפש, כטענת הטבעונים, יובא אולי בטור אחר). אם הגוף הוא דבר דומם, וגוף+נפש הוא חי, וכשהנפש עוזבת אנו מתים - מה נעשה עם הג'וק והדשא, שגם הם מתים מתישהו, אף כי שום נפש לא עוזבת אותם? לכן צריך לדבר על חיים לא רק במובן האנושי הצר.
האם ההבדל בין אדם "בחיים" וזה שמת הוא שלאחרון כבר אין תודעה? התודעה היא רק אחת מתכונות הנפש, המעוררת שאלות שנחקרו מאז ראשית הפילוסופיה. בזמן המודרני נוספו לדיון גם הפסיכולוגיה, ואחריה הנוירולוגיה, בכל אחת מזווית שונה. הוויכוח החם ביותר בעתיד הקרוב יהיה, לדעתי - והוא כבר החל - האם ומתי יהיו מחשבי-על בעלי תודעה, ומהי המשמעות של זה.
עוד הערה הכרחית: קיומה של תודעה הוא הבסיס לחופש ויכולת הבחירה שלנו, אחרת ניאלץ להשלים עם כך שהעולם הוא דטרמיניסטי לגמרי (כפי שאכן טוענים מרבית המדענים). אבל גם בעולם הדומם, חסר החיים והתודעה, יש לכאורה שני "נוגדי דטרמיניזם" - האחד בתורת הכאוס והשני בתורת הקוונטים. לא לשווא כתבתי "לכאורה", אבל גם זה בפעם אחרת.
ובכן, כשאתם עונים לשאלה על החיים בקיבוץ ב"טוב תודה", או "שלא יהיה יותר גרוע" (איני מעלה כלל על הדעת תשובה שתעביר רמז כאילו המצב פחות ממצוין) - למה הכוונה בעצם: למגורים בקיבוץ? לאורח החיים? לדרך החיים? לאיכות החיים? לתוחלת החיים? לביטוח החיים? לבעלי החיים? לקורות החיים? (שלא לדבר על גבעת/מעוז/חפץ -חיים).
בשפות אחדות יש זהות פונטית בין חי לבין גר. בעברית לא. רובנו, כאשר שואלים אותנו על החיים ב... - נענה בהתייחסות למקום ולא למילה "חיים". גם בקיבוץ שלי וגם בתל אביב, בג'קרטה או בהלסינקי - אני יכול לחיות. השאלה היא היכן אני חי פחות, או חי יותר. אני רוצה לטעון שהאמירה שהחיים בקיבוץ טובים, בעוד שבג'קרטה למשל הם רק "בסדר" או "אפשריים", פירושה שפה אני חי יותר. לא יותר זמן, אלא פשוט - יותר, ואשמח לשמוע פירושים אחרים.
לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי: השקעה אבודה בקיבוצים תשוקות אינטלקטואליות: הקשר בין חשק למשק מה חקלאי פיקח יודע
פרסום ראשוני: 07:44 , 31.05.15