רות יבין, חברת קיבוץ עמיעד, הלכה לעולמה בגיל 95. היא הותירה אחריה בני משפחה, חברים ומורשת של עשייה.
רות עלתה ארצה עם כל המשפחה בשנת 1930, בהיותה בת שלוש, והתיישבה בבית קטן בעיר תל-אביב. בסיום לימודיה, בשנת 1963, שבה רות לעמיעד ונכנסה לעבוד במרפאה, שם הייתה במשך שנים רבות "האחות" של הקיבוץ. ב-1971 פנו אליה מהמועצה האזורית בבקשה להצטרף לצוות שיקים את מחלקת הבריאות במועצה. רות התגייסה לאתגר ותרמה מניסיונה ומהבנתה המקצועית כדי לבנות ולבסס את מערכת הבריאות בגליל. על כלל עבודתה המסורה זכתה רות לקבל את פרס "יקירת הגליל".
אורה אוריאל, בתה של רות: "אמא הייתה אישה אופטימית. אני לא זוכרת את אמא שלנו מקטרת, מאשימה או בוכה. בשפה של היום, היו אומרים עליה שהיא לא אישה של BEING אלא אישה של DOING וכילדים הרוצים את אמא רק לעצמם, וכל הזמן, לא היה לנו פשוט להתמודד עם תכונה זאת שלה. אך בדיעבד, כולנו הרווחנו, המדינה, הקיבוץ המשפחה וגם אמא. אמא תמיד סמכה על אנשים וראתה את הטוב בהם ובחיים. ואת נקודת המבט הזאת קיבלנו ממנה באהבה".
קראו גם:
דפנה אברהמס, מנהלת מחלקת בריאות במועצה אזורית הגליל העליון, אמרה בלוויה: "אני כל כך גאה לסגור מעגל ולנהל את מחלקת הבריאות של המועצה, אותה מחלקה שאת הקמת וניהלת והשארת בה את חותמך ואת מורשתך. אני חושבת עלייך הרבה בשנים האחרונות, על משמעות הקידמה בבריאות והאם היא אכן מוסרית ונכונה. בעבודתי אני מקפידה לעבוד לאור הערכים שקיבלתי בביתכם. נוחי סוף סוף על משכבך".
