כשהדס כהן החליטה לחזור בתשובה, היה קשה לסביבה הקרובה לקבל אותה. כמי שנולדה וגדלה בקיבוץ בית אלפא והתחנכה על ברכי החינוך הקיבוצי של השומר הצעיר, זה נראה תהליך שרחוק ממנה שנות אור.
אלא שאחרי הצבא היא מצאה את עצמה במסע חיפושים אחר משמעות, ומצאה מזור לנפש ביהדות. היום היא מתגוררת בצפת עם בעלה ועשרת ילדיה ומתמחה בארומתרפיה. את התרכובות הייחודיות של שמני המרפא שהיא רוקחת היא מוכרת תחת המותג 'הדס' מביתה בצפת ובחנות שפתחה באינטרנט. עכשיו היא רוצה לצאת במסע הרצאות, לספר את הסיפור האישי שלה ולהפיץ את הבשורה.
"אני מאמינה שאני רק שליחה", היא אומרת, "אני לא משנה לאנשים את החיים אבל אני פותחת להם את הדלת בעזרת הכלים שאני קיבלתי לעשות את השינוי שלהם. זה הכי כיף בעולם וממלא אותי בשמחה אין קץ".
חיפוש עצמי
כהן (57), נשואה ואם לעשרה, נולדה וגדלה בקיבוץ בית אלפא שבמועצה האזורית הגלבוע שם גדלה בבית ילדים בחינוך המשותף. "אז לא היו הנחות לאף אחד. קיבלתי את החינוך הקיבוצי של השומר הצעיר עם כל האידיאולוגיה של השומר הצעיר של פעם. הוריי חיים עדיין בקיבוץ", היא משתפת.
המרדנות באופיה ניכרה כבר מגיל צעיר. "הייתי בלגניסטית וכבר בגיל שנתיים התחלתי לברוח בלילות", היא מעידה, "בכיתי שאני רוצה את אמא והייתי עושה הרבה בלגן לקיבוצניקים. רק בגיל מבוגר זה התבטא בחזרה בתשובה שזה בעצם ההפך מכל מה שגדלתי עליו".
בצבא שירתה כפקידה פלוגתית בצנחנים, ובשנה השנייה שירתה כמש"קית נפגעים. לאחר שהשתחררה חזרה לקיבוץ ועבדה תקופה קצרה בחדר האוכל ובבית-הילדים, ובהמשך כמו רבים מבני גילה החליטה שהיא עוברת לעיר הגדולה, לתל-אביב. "בתל-אביב חייתי כשש שנים. עבדתי בחברת השקעות של 'כלל' ואז עברתי לעבוד ב'תבל' (טלוויזיה בכבלים)".
בדרך אותה היא מגדירה כפלאית היא פגשה את בן זוגה דורון ושנה לאחר המפגש הם התחתנו. "נפגשנו יום אחד בהופעה של 'הברירה הטבעית', הקב"ה הפגיש אותנו בדרך מאוד מיוחדת", היא מתארת, "משהו התחבר בינינו והתחילה דרך של היכרות מאוד חזקה ועמוקה ולימים התחתנו".
באותם ימים התחילה כהן ללמוד לימודי קבלה ותורת הנסתר והיא נשאבה ליהדות. "לימודי הקבלה היו משהו מאוד זמין בזמן ההוא, משהו קרא לי ללמוד את הפנימיות של התורה".
מה הוביל אותך לזה?
"לא היה טריגר או טראומה, אבל אני מאמינה שהיה בי איזשהו מקום פנימי שחיפש משמעות. אני אדם של לימוד וחיפוש. גם היום בכל השנים שלי בתוך התשובה אני חיה כל הזמן בלימוד ובעבודה פנימית. זה משהו שלא פסק לעולם ואני מאמינה שהוא יימשך עד נשימתי האחרונה. כבר בתור ילדה, כשלא ידעתי כלום ביהדות ואפילו לא 'שמע ישראל', אני זוכרת שבחג הפסח היתה לי תחושה פנימית מאוד חזקה שלא יכולתי להסביר במילים. כשגדלתי לימים חיברתי את הרצון הזה לחיפוש ולעשייה ואז זה הוביל אותי לחזרה בתשובה".
תהליך החזרה בתשובה היה משותף להדס ולבעלה דורון ובהדרגתיות הם התחילו לשמור שבת והיא עטתה כיסוי ראש. "דורון בא מבית תימני מסורתי ואחרי שהתחתנו התחלנו ללכת בדרך שכללה שמירת שבת וצניעות וכיסוי ראש, כל פעם הוספנו עוד משהו ועוד משהו. זה היה תהליך שעברנו ביחד. לא היתה שם כפייה אחד על השנייה ולא משהו מבחוץ. תמיד בחרנו את המקום שלנו, לא התחברנו אף פעם לאיזושהי קהילה אבל תמיד דבקנו אחד בשני וברוך השם זכינו לדבוק בתורה שזה הדבר הכי יפה בעולם".
התחלה קשה
המשפחה בקיבוץ וההורים במיוחד התקשו לקבל את ההחלטה של בני הזוג. "לא היה להם קל, בלשון המעטה", מספרת כהן, "למרות שאני חייבת לציין שההורים שלי לא ויתרו; לא משנה באיזה חור בארץ גרתי הם היו באים ומבקרים כל שבועיים. בשבילם זה לא נתפס, היה להם קשה מאוד. היום אני נוסעת ומבקרת אותם. חדר האוכל בקיבוץ היום כשר למהדרין, מה שפעם היה נראה כמו אוטופיה, היום זו מציאות".
בקיבוץ הסתכלו עלייך כעוף מוזר?
"אני זוכרת שפעם באתי עם כיסוי הראש שלי ומישהו אמר לי 'מה זה השביס הזה'. גם להם היה קשה 'לאכול' אותי, אבל מאז נוספו עוד כמה בעלי תשובה מהקיבוץ. היום אני באה וכל כך נהנית לדבר והם מקבלים אותי בחום ואהבה. אפילו היתה לי הרצאה שם לפני חודש".
באילו אתגרים נתקלת בהתנגשות בין שני העולמות החילוני והדתי?
"בתחילת התהליך של החזרה בתשובה היה לי קשה, היום אין לי שום בעיה. לי ולהורים שלי לא היה קל, שבתות אף פעם לא עשיתי בקיבוץ אבל לאט-לאט ההורים למדו לכבד יותר את הדרך שלי ואני למדתי לקבל אותם כמו שהם, לא לשנות אותם ולא לצפות לכלום. היום אנחנו אוכלים אצלם ומערכת היחסים היא מאוד חמה. אני חושבת שגם הגיל עושה את שלו, משהו עם השנים שעוברות מתרכך ומקבל. ברגע שלמדתי לקבל את הדרך שלהם ולכבד אותם כמי שהם - הכל הסתדר".
לפני 21 שנים אחרי שגרו בקיבוץ ובירושלים ואפילו בהתנחלות 'איתמר', הם מצאו את מקומם בצפת. "באיזשהו שלב הרגשנו שאנחנו לא ממצים את עצמנו שם ושיש לנו עוד מקום להתפתח. ואז דורון פגש רב, איש מאוד מיוחד, והוא אמר לו 'בוא לצפת'. חשבנו שאנחנו באים לפה לרגע קטן ומאז אנחנו בצפת. צפת היא מקום מיוחד עם השקט, הרוח והנשמה שלה. באנו לפה עם שבעה ילדים וילדתי פה עוד שלושה".
מרפא לנפש
לעולם הארומתרפיה ושמני המרפא הגיעה כהן לאחר הארה פנימית שחוותה בביתה בצפת. "זה היה בליל-שבת, לא יכולתי לרשום את הדברים אבל נצרתי אותם בלבי. לקחתי את כל הרעיון הגדול וצמצמתי אותו, ואז החלטתי ללמוד את כל עניין שמני המרפא. נרשמתי מיד למכללת רידמן והלכתי ללמוד. הרוב כמובן היו ילדים מאוד צעירים, אבל נהניתי מכל רגע בלימודים. אחרי הלימודים התחלתי לרקוח תרכובות שמנים. בעצם לקחתי את כל הידע שצברתי בכל השנים האלה של הלימוד הפורמלי והבלתי פורמלי ואיתו אני מרכיבה את השמנים שלי. אם זה הסתכלות על גוף-נפש, על עבר ועתיד, על טראומות. אדם זה משהו מורכב; אם כואב לנו לדוגמה הראש אז זה לא רק 'קח כדור', הכאב מגיע כי יש לנו עומס, סטרס, לחץ, תזונה לא טובה, מערכות יחסים לא בריאות או טראומות ילדות, זה יכול להיות המון דברים".
גם לקסם ולרוח המיוחדת של צפת יש חלק בעשייה של כהן. "אני מאמינה שלצפת יש חלק בטוב הזה שזכיתי בו. אנחנו מוקפים בהרבה צדיקים. בכל צד שתלך יש צדיק שטמון פה ושומר עלינו. לפסוע בעיר העתיקה איפה שהלכו כל חכמינו זה מאוד מיוחד".
שמני המרפא אותם מוכרת כהן תחת המותג 'הדס' מיועדים לטיפול במגוון בעיות ומחלות - מטחורים ונשירת שיער ועד 'שמן קסם' שמטפל במגוון רחב של סיטואציות. "השם של המחלה הוא פחות רלוונטי. הרבה פעמים המחלה מגיעה בגלל כל מיני דברים שאנחנו סוחבים איתנו. ההסתכלות שלי בהרכבה של השמנים שלי זו הסתכלות על האדם. אני תמיד אשאל על תזונה, על מערכות יחסים ועל המון דברים כי כשאנחנו מבינים את האדם אנחנו יכולים לעזור לו להגיע לשורש ולתת את המענה האמיתי הפנימי הנכון".
יש גם תגובות סקפטיות?
"ברור וזה בסדר. יש גם לזה מקום. אני מכבדת את מי שסקפטי, אבל תמיד אומרת להם שמקסימום זה יצליח. אדם צריך לעזור לעצמו וכשזה בא ביחד זה מתכון מנצח בעיניי".
לאן את רוצה עוד להתפתח?
"אני רוצה לעשות שינוי בעולם. השאיפה שלי שהשמנים שלי יהיו בכל בית, ואני רוצה להתרחב גם בעולם. בעיניי חובה שיהיו בכל בית שמני הבריאות שלי ובטח 'שמן קסם', אבל אני גם רוצה לראות שינוי כללי בעולם של אנשים ששומרים על הבריאות שלהם ולוקחים אחריות. אני רואה את עצמי גם עושה הרצאות גדולות להביא את הבשורה הזאת, את הדבר הזה שזה אפשרי כי אנשים זקוקים לו".
