"הכל מתחבר"
תמר ברדה, מנהלת תיירות בקיבוץ לוטן, מנסה להעניק לאורחים חוויה בלתי נשכחת שאולי תגרום להם לעבור כמוה לערבה
מי אנחנו: משפחת ברדה - תמר, בועז, שחר ועמית.
קראו גם:
איפה גרנו: מושב מגשימים.
המעבר לערבה: "עברנו לקיבוץ לוטן ב־2015".
עיסוקים: "בועז עובד בהיי־טק ותמר מנהלת תיירות בקיבוץ לוטן".
להיות תיירנית בערבה הדרומית: תמר: "זה אומר להנגיש לקהל הרחב תיירות אחרת - תיירות מדברית קהילתית. הנוף בקיבוצי הערבה דומה, אבל לכל קיבוץ יש את האופי שלו ודרך האירוח הייחודית שלו. האתגר הוא להיות ייחודי ועדיין לעבוד בצוות עם שאר התיירנים כדי לתת חוויית אירוח מלאה בערבה הדרומית וליהנות מכל מה שיש לאזור שלנו להציע. שיתופי הפעולה והאירוח הקהילתי הם יתרון אדיר. הקירבה של המדבר השקט והמיוחד לאילת, עיר הים והאטרקציות, מאפשרת חופשה מיוחדת שאין בשום מקום אחר".
את חשה תחושת ציונות ושליחות? "ודאי, בכל יום. בקיבוץ לוטן יש חיבור חזק לאקולוגיה. אנחנו מנסים לתת לאורחים שלנו חוויה שתישאר אצלם, משהו שיילך איתם הלאה. ארוחת בוקר בריאה וטעימה בסופר־פוד טראק הממוקם בתוך פארק האקו־כיף הצבעוני, סיור ופעילות של בנייה בבוץ, והרבה רעיונות לשימוש חוזר. החיבור בין מגורים בפריפריה, קהילות שמנהלות את עצמן, פיתוח, מצד אחד, ושימור הסביבה, מצד אחר, ובעיקר, גאווה גדולה במקום שלנו ורצון לחשוף אותו לעוד אנשים שמגיעים להתארח לכמה ימים ואולי יבחרו להגיע ולהיקלט, הכל מתחבר".
קיבוץ לוטן ממוקם חצי שעה מהעיר אילת, כך שחלק מתושבי המקום עובדים בעיר, חלקם בתחום המועצה האזורית חבל אילות, וחלקם בתוך הקיבוץ עצמו. יש ביקוש מאוד גדול לעובדים, בעיקר בתחומים של חינוך, חקלאות, רפואה, תיירות, וכדומה. "גם בעלי מקצועות חופשיים משתלבים בחיים, התרומה של כל בעל מקצוע היא אדירה. מרואי חשבון, עוסקים בקידום דיגיטלי, עורכי דין, ועד יזמים בתחומים שונים".
לדבריה, ילדי הקיבוץ מתבקשים להשתלב ביום עבודה בענפים, אחת לשבוע ובחופשים הם מצטרפים לצוותים ועובדים בענפי הקיבוץ השונים. "הבת שלנו שחר (תלמידת כיתה י"א) עובדת בעיקר בתחום החינוך ומדי פעם משתלבת גם בעבודה בסופר־פוד טראק ועובדת איתי בענף התיירות. באופן כללי תחום התיירות התפתח מאוד בערבה הדרומית. לפני ארבע שנים לקחו על עצמם ארבעה חברי קיבוץ את ניהול ענף התיירות, הענף צמח והתפתח ויחד עם המרכז לאקולוגיה יצירתית מהווים מקור פרנסה משמעותי לתושבי המקום, וכמובן לקיבוץ עצמו. כיום אני מנהלת את הענף שהולך ומתפתח ונותן חוויית אירוח ייחודית. חשוב לנו שאורחי התיירות יקבלו חוויה מלאה: לינה בחדרים נעימים במתחם אירוח עם הרבה בנייה בבוץ מסביב, ארוחת בוקר אשר מוגשת במתחם האקו־כיף המוצל והצבעוני, סיור מודרך ופעילות ללא תשלום כחלק מחוויית האירוח והרבה יחס חם באווירה קיבוצית קהילתית נעימה".
געגועים למרכז הארץ: "כן, למשפחה, לרפואה טובה יותר, למגוון גדול של אנשי מקצוע".
עם אילו קשיים מתמודד ענף התיירות בערבה ומה הפתרון? "להנגיש בכל המישורים, להנגיש מידע לתיירים בארץ ובחו"ל. בכל המדיות וגם בשילוט, להנגיש דרכי תחבורה בין האטרקציות השונות - כבישים איכותיים, שבילי אופניים, תחבורה ציבורית, מוניות. להרחיב את כביש הערבה לשני נתיבים לכל אורכו".
מקום עם עוצמה
עבור אלון סגל ומשפחתו החיים בקיבוץ יטבתה הם התגשמות חזונו של דוד בן־גוריון. "המילה ציונות הולכת יד ביד עם יטבתה"
מי אנחנו: אלון (42), נשוי לדיצה. הורים לארבעה ילדים: אורן ורומי (תאומות בנות 11), מור (בן 8), דני (בת 4).
איפה גרנו: תל־אביב.
המעבר לערבה: "בשנת 2014 עברנו מתל־אביב לקיבוץ יטבתה".
עיסוקים בעבר והיום: אלון: "בתל־אביב עבדתי כל השנים במשרדי פרסום במחלקת ניהול לקוחות. כשהגעתי לקיבוץ עבדתי חמש שנים במחלבת יטבתה בתפקידים שונים, ובשלוש שנים האחרונות אני מנהל השיווק והמכירות של פונדק יטבתה. דיצה פסיכולוגית קלינית מומחית ועובדת באילת".
להיות תיירן בערבה הדרומית: אלון: "יטבתה גאה מאוד במקום הימצאותה הגיאוגרפי. חלק מהסיפור והחוויה של המבקרים העוצרים אצלנו, זה בדיוק המקום עצמו. המדבר, מזג האוויר הלוהט במרבית ימות השנה, מטעי התמרים, הרי אדום וכו'. אנחנו אומנם בפריפריה של הפריפריה, אבל משם בדיוק מגיעה העוצמה שלנו".
אתה חש תחושת ציונות ושליחות? "ודאי. אני חושב שהמילה ציונות הולכת יד ביד עם יטבתה. ציונות התיישבותית, היישוב הראשון בערבה הדרומית שנוסד ב־1957. ציונות חקלאית - הצלחה של גידולי שדה ומטעי תמרים בתנאי מדבר קיצוניים. ציונות תעשייתית - הקמה והצלחה ביסוד רפת חלב ערבה, וכמובן, מחלבת יטבתה שהיא אחת המחלבות המובילות היום בישראל. ביום העלייה על הקרקע, דוד בן־גוריון זיקק את הדברים בשלוש מילים: 'תעזו. תתמידו. תצליחו".
געגועים למרכז הארץ: "הגעגוע הוא למשפחות הנמצאות במרכז הארץ ובצפון ולחברים שהשארנו מאחור. המרחק הפיזי מהווה אתגר לכולנו. וכן, אוהבים גם לבקר בתל־אביב".
עם אילו קשיים מתמודד ענף התיירות בערבה ומה הפתרון? "ראשית אציין את המחלף שבנו ביטבתה לפני כעשור שביטל לחלוטין את העצירה הספונטנית אצלנו. כיום, המבקרים המגיעים אלינו מהצפון צריכים לתכנן מראש את העצירה שלהם אצלנו בפונדק. דאגנו לעשות שילוט בהתאם על מנת לעזור לכולם. הקושי הנוסף, המובן מאליו, הוא ההתמודדות עם הקורונה. כמו כל עסקי התיירות בארץ ובעולם, עברנו תקופה לא פשוטה, בלשון המעטה. חשוב לציין שבשום שלב לא סגרנו לחלוטין את הפונדק והמשכנו לתת שירות לאורך כל התקופה המאתגרת, לא בגלל הפן הכלכלי שלא הצדיק את עצמו, אלא בגלל האחריות שיש לנו כלפי הנהגים בדאגה להם לכוס קפה מרעננת או כריך מפנק בעת נסיעתם על כביש הערבה הקשוח. כמו כן הבנו שכדי לצלוח את התקופה אנחנו צריכים לאחד כוחות. יחד עם החברה הכלכלית לפיתוח התיירות ושאר התיירנים באזור, ערכנו מפגשי זום כדי להבין מה עושים וכיצד צולחים זאת. דבר אחרון שלמדנו הוא לא לקפוא על השמרים. מה שנכון לפני הקורונה לאו דווקא מתאים לתקופה הנוכחית".
סגל מוסיף כי הם נמצאים כל העת בתהליך למידה, הבנה והסקת מסקנות באופן מתמיד ומשנים ומשתנים בהתאם. "לדוגמה, ערכנו מתיחת פנים בפארק יטבתה וביתן חווית הרפת ומתקן הטיפוס נפתחו בחינם לקהל הרחב, הוספנו מקומות ישיבה. בפונדק יטבתה שודרג התפריט של הקפיטריה החלבית ושל המזנון הבשרי. בגלידריה ממשיכים לייצר את הגלידה המצוינת עם טעמים מיוחדים וייחודיים. בחנויות עודכנו המוצרים המוצעים ללקוחות".
חולמים ביחד
אבישג מאירי, מנהלת התיירות בקיבוץ אילות, סבורה שענף התיירות בערבה הוא חלק משלם קהילתי
מי אני: אבישג מאירי.
איפה גרתי: בחיפה ובעמק חפר.
המעבר לערבה: עברה לפני כשלוש שנים לקיבוץ אילות.
עיסוקים בעבר והיום: בעבר מאירי עסקה במלונאות ולאחר מכן עבדה ב"דלתא תעשיות". היום היא מנהלת התיירות של קיבוץ אילות.
להיות תיירנית בערבה הדרומית: "תיירות כפרית מאוד שונה מהמלונאות שעסקתי בה לפני. התחושה שמארחים בקיבוץ היא שמכניסים אנשים לתוך הבית הפרטי ועוטפים. זו תחושה מדהימה. באילות במיוחד כל הקהילה מגויסת לאירוח - אם בשוק איכרים, בתורנות במסעדת כפות תמרים והשתלבות באירוח. הנוי שדואג שיהיה לנו את הקיבוץ היפה בעולם. התיירות בערבה היא לא אי בודד, היא חלק משלם קהילתי. גם ברמה של השותפים לדרך בתיירות האזורית".
את חשה תחושת שליחות וציונות? "כן. המון. מלחשוף את האזור המדהים שלנו לאנשים חדשים שמופתעים לגלות את השקט והעוצמה של המדבר מול הקרבה לים. התיירות היא מנוע צמיחה מדהים לכלכלה המקומית, וגילנו בשנה האחרונה שהתיירות גם יודעת למנף תעשייה, חקלאות, ואפילו צמיחה דמוגרפית. בנוסף, יש המון מקום ליוזמות ורעיונות חדשים, ואפשר לקום בבוקר לקבל את ההשראה של המדבר ולחלום על פרויקטים חדשים".
געגועים למרכז הארץ: "כן, יש. אני מאוד אוהבת את קצב החיים שהיה לי, את הקירבה להכל וגם את ההיצע התעסוקתי, אבל אני לא מתחרטת לרגע. אין תחרות לערכים וחיי הקהילה שהחיים בקיבוץ אילות מאפשרים. לנוף המדברי המדהים. וברוב ימוות השנה גם יש כאן מזג אוויר מושלם".
עם אילו קשיים מתמודד ענף התיירות בערבה ומה הפתרון? "ענף התיירות מתמודד עם קשיים וכדי להתמודד איתם צריך תקציבים, גם לפיתוח הענף וגם לפיתוח הצמיחה הדמוגרפית, תמריצים לצעירים להגיע למועדפת ועד משפחות צעירות שיוכלו לקחת חלק בפיתוח התיירות".
חיים את השטח
יניב ודנה תורג'מן עזבו לפני כשלוש שנים את עתלית ועברו לבאר אורה. היום הוא מדריך טיולים במדבר והיא מארחת בחצר ביתם ארוחות מרוקאיות
מי אנחנו: יניב ודנה תורג'מן וארבעת ילדיהם: נאור (18), אלה (16), נועה (14) ורעות (9).
איפה גרנו: עתלית.
המעבר לערבה: יניב: "לפני שלוש שנים ירדנו עם המשפחה לסוף שבוע באילת והתארחנו אצל חבר ילדות מעתלית שגר בבאר אורה. המקום מאוד הזכיר לי את עתלית של פעם".
בעקבות הביקור החליטו יניב ודנה לעזוב את הצפון ולעבור דרומה עם המשפחה ובתוך חודשיים וחצי כבר נכנסו לבית חדש בבאר אורה. "מצאנו את עצמנו בסוף אוגוסט בבית חדש לקראת סיום בנייה ללא חשמל במשך שבוע וחצי. הצילו".
עיסוקים בעבר: יניב היה במשך 25 שנה עצמאי בתחום ניהול רשתות מחשבים, דנה הייתה סייעת לרופא שיניים ובשנים האחרונות הקימה עסק קטן לבישול ואפייה ביתיים.
עיסוקים היום: יניב: "מכיוון שהיו לי התחייבויות במסגרת העסק שלי ואחריות כלפי לקוחות שהיו איתי שנים ארוכות, נאלצתי במשך חצי שנה לעלות למרכז מיום ראשון עד חמישי והייתי מגיע לבית החדש בבאר אורה רק בסופי שבוע. ואז הגיעה הקורונה, שם בעצם עשיתי את הצעד השני החשוב אחרי המעבר לדרום והוא לסיים את העבודה שלי בתחום המחשבים. הכרתי את המדבר דרך רכיבת שטח באופניים בכל התקופה ההזויה שהייתה בארץ".
לאחר שהשתחרר הסגר השלישי והשמיים היו סגורים, אזור הדרום היה עמוס במטיילים. "שכן הציע לי לעבוד איתו ולהוציא טיולים רכובים בג'יפים ובתומקארים. קיבלתי המון תגובות חיוביות ממשפחות שטיילו איתי ושלחו לי עוד המון משפחות נוספות. מפה התחיל הכיוון החדש והוא תיירות".
להיות תיירן בערבה הדרומית: יניב: "היום אני לומד בבית יציב בבאר־שבע קורס מורי דרך, במקביל, סיימתי קורס נוסף של מדריך ומוביל קבוצות אופניים".
נוסף על כך יש למשפחת תורג'מן יחידת אירוח קטנה בחצר ביתם.
במקביל, דנה קידמה ופיתחה את עסקי הבישול שלה והיום היא מארחת בחצר בית המשפחה ארוחות בסגנון מרוקאי. תגובות וביקורות המטיילים שמתארחים אצל דנה חיוביות ורבים מהם חוזרים שוב ושוב לבית משפחת תורג'מן.
אתם חשים תחושת שליחות וציונות? יניב: "לא אשקר, בהתחלה זה לא היה בכלל בתודעה, אבל במהלך קורס מורי הדרך כאשר לומדים את כל ההיסטוריה והתקופות מבינים בראייה הרבה יותר רחבה את המצב. כמו כן יש לנו ארץ נהדרת ואנחנו חיים בתקופה הכי יפה שקיימת".
געגועים למרכז הארץ: יניב: "מכיוון שכולם מגיעים לאילת, אז אנחנו זוכים בלא מעט ביקורים של חברים ומשפחה. הבית שלנו פתוח תמיד לאירוח, ואפילו סתם לקפה על הדרך. המון מכרים ששמעו על השינוי שעשינו באו לבקר ולטייל איתי והמון מטיילים שהיו אצלנו מרגישים כמו משפחה ומגיעים לומר שלום".
עם אילו קשיים מתמודד ענף התיירות בערבה ומה הפתרון?
יניב: "כיום יש תהליך שהתחיל להתגלגל בנושא תיירות בערבה ובדרום, תהליך שמנסה לרכז אליו את כל התיירנים, האירוח הביתי, הלינה והאטרקציות ואפשרויות נוספות למרכז מידע אחד גדול ונגיש לכל מטייל שיחליט לרדת לדרום ולתכנן מראש טיולים מושלמים".
הערבה הדרומית
מועצה אזורית חבל אילות היא חבל הארץ הדרומי ביותר ומהווה 13 אחוז משטחה של מדינת ישראל. הערבה הדרומית גובלת בשתי מדינות (מצרים וירדן) וגבולה התחתון בשטח השיפוט של העיר אילת.
בלב הערבה הדרומית פועל שדה התעופה הבינלאומי רמון שלפני משבר הקורונה אירח מאות אלפי תיירים. בחבל אילות מתגוררים כ־5,000 תושבים בעשרה קיבוצים, שני יישובים קהילתיים ושיכון משפחות בבסיס עובדה. מקורות הפרנסה העיקריים של תושבי האזור הם חקלאות ותיירות.
עוד חדשות קיבוץ
