כשרון בננו ומאיה לוי נפגשו לפני כעשור, הוא היה בעל אולפן הקלטות מוכר בעיר והיא נערה צעירה וכישרונית שהגיעה לאולפן שלו כדי להקליט שיר לזכר אביה שזה עתה נפטר ממחלה.
קראו גם:
כבר בזמן ההקלטות זיהה בננו, בעל ניסיון רב בתחום המוזיקה, את הכישרון המיוחד של לוי, אבל נדרשה לה עוד שנה עד שאזרה אומץ וחזרה לאולפן.
מאז הם נפגשו כמעט מדי שבוע, בננו לימד אותה את רזי המקצוע, הם הקליטו ויצרו יחד מוזיקה, ובקרוב ייצא אלבום משותף ראשון, כולו באנגלית, שעליו עבדו לא מעט זמן. ואם להאמין לשניהם, מדובר בפנינה מוזיקלית אמיתית, שמביאה צליל חדש שצפוי להקסים לא רק את הקהל בארץ אלא גם את הקהל בחו"ל.
בית למוזיקאים
רון בננו (40) גדל בקיבוץ אילות ובקיבוץ יטבתה, וכשהיה בן 16 עבר עם משפחתו לאילת. את דרכו בעולם המוזיקה החל עוד בכיתה ג'. "היה לי טייפ דאבל קאסט ענק עם כמה קלטות, וכל פעם שהייתה מסיבה בבית הספר, אני זה שהיה מגיע עם המוזיקה והציוד", הוא מספר.
עוד בילדותו התאהב בתחום הרדיו, וכשהיה בן 16 כבר עבד בתוכנית נוער בתחנת "קול הים האדום". כעבור כשנתיים, כשהוא בן 18, עבר בננו לעמדת הדי.ג'יי, החל לתקלט במועדון "קינגס" במלון "הנסיכה", ועד מהרה הפך לתקליטן הבית.
הגיוס לצה"ל עצר את החלומות המוזיקליים שלו, אבל כשהשתחרר כעבור כשנה בגלל סיבות רפואיות, המשיך להתפתח בתחום התקלוט. כשהיה בן 21 התחיל גם לנגן וקנה את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו.
בהמשך הכיר בננו את רועי לביא, ממייסדי להקת "התבלינים", והפך לדי.ג'יי של הלהקה בתקופה שבה עבדה על אלבומה הראשון. במקביל התחיל להתנסות באולפן הביתי שבנה, וגם חזר לעבוד ברדיו בתור מנהל טכני, תפקיד שמילא שנתיים.
לאחר מכן פתח אולפן הקלטות מקצועי והפך לעצמאי והחל ללמוד את רזי המקצוע במכללת BPM בתל־אביב. "לא היה לי שם של מישהו מוכר", הוא נזכר באותם ימים. "היו מגיעים לאולפן בעיקר חובבנים, חלק מהם עם ניצוצות".
הניצוץ הכי גדול שיצא מהאולפן של בננו היה הזמר אבי אבורומי שאיתו התחיל לעבוד כשאבורומי היה בן 17. בננו הפיק לו את האלבום הראשון שכלל כמה להיטים שקיבלו ביחד יותר ממיליון צפיות ביוטיוב. השיא היה כשאבורומי הופיע בזאפה הרצליה. "זה היה מושלם", נזכר בננו. "היו גם כמה הופעות סולד־אאוט בתל־אביב, ואפילו רשמנו רגע היסטורי בבית היוצר בנמל תל־אביב כאשר ערכנו שתי הופעות באותו ערב, וזה היה מאוד מרגש".
אף שדרכיהם נפרדו מאז, בננו אינו מתחרט שלא נשאר לצידו. "הוא המשיך עם חברה אחרת, הלך לכיוון מוזיקלי ולדברים שמעניינים אותו. היה לי פחות חשוב להינעל על מישהו. אני פחות אוהב את זה שאני מחויב רק למשהו אחד. לא ראיתי את עצמי רק המנהל של אבורומי. יש לי תוכניות משלי, וכל מה שקורה על הדרך, זה כיף חיים, והיום אני אומר תודה".
עם השנים האולפן של בננו תפס תאוצה, לא מעט בזכות פרויקט "יום לשיר" שמטרתו לקדם מוזיקאים ויוצרים. במסגרת הפרויקט, האולפן של בננו פתוח לכל מי שרוצה לבוא, רבים מהם חברים בקבוצת הוואטסאפ למוזיקאים שבננו פתח, כל אחד מקליט קטע ובסוף היום יש שיר. עד כה הוקלטו כבר ארבעה שירים ואלבום מיני עלה לספוטיפיי וליוטיוב. העבודה על האלבום הבא כבר החלה והוא יכלול בין היתר שיר שהוקדש לגיא שביט ז"ל, הצעירה האילתית שנהרגה לפני כמה חודשים בתאונת דרכים.
פרויקט "יום לשיר" הפך למעשה לבייבי שלך?
"לי זה מאוד מיוחד, לא יודע כמה זה מיוחד לאחרים. זה קסם גדול ומרגש לראות לפעמים כאלה מפורסמים מהתעשייה שבאים לקחת חלק בזה".
מכוונים לחו"ל
עוד פרויקט שקרוב במיוחד לליבו של בננו הוא העבודה המשותפת עם הזמרת הצעירה מאיה לוי.
בננו נזכר ביום שפגש את לוי, כשהגיעה עם אמה לאולפן לפני יותר מעשור כדי להקליט שיר לזכר אביה. "היא ידעה בדיוק מה היא רוצה ואיך זה יתנהל, למדתי ממנה המון", נזכר בננו. "היא הייתה מאוד מקצועית באולפן ואפשר היה לראות את הכישרון שלה כבר מההתחלה".
במשך עשור המשיכה לוי לבוא לפחות פעם בשבוע לאולפן של בננו כדי ללמוד ובזכות הביקורים הקבועים האלה נולד שיתוף הפעולה שהוליד את ההרכב Two Cent Critics שאלבומו הראשון "ממש כאן" ייצא בקרוב.
"ברגע שהאלבום יהיה מוכן נצא ברעש גדול עד לרמה של הופעות בחו"ל, זו המטרה העיקרית בעבודה עם מאיה", אומר בננו. "החלטנו שעד שלא נסיים את האלבום, לא נעשה יותר פעילות כדי להשקיע את הזמן הזה בסיום של האלבום. כבר הופענו בפאב 'מאנקיס' ובבר 'מתתיהו', אבל הופעות והחזרות לקראתן לוקחות יותר מדי אנרגיות, לכן החלטנו להמיר את זה לזמן של הקלטות. כאשר נסיים את ההקלטות, נצא לפעילות יותר גדולה".
מהי גולת הכותרת של הפרויקט שלכם?
"זו מוזיקה שלא יתקלו בה ביומיום יותר מדי. יש בה ג'אז, אר אנד בי וגם קצת רוק. היא מאוד מיוחדת, ואני חושב שהיא פופ, מצד אחד, ומצד שני, יש בה הרבה מורכבות ודברים שהם ברמה גבוהה של מוזיקליות. זה הולך להיות משהו מאוד מיוחד".
נראה שיש ביניכם חיבור מיוחד.
"מאיה חברה טובה. היא הייתה בת 12 ואני בן 30 בתחילת הדרך המקצועית שלנו, והגיל היה סתם פונקציה. בכל פרויקט שבו אני משתתף, מאיה היא הראשונה לקחת בו חלק. אני מעריך את הכישרון שלה, יש לה קול יפה, היא כותבת מטורף ומלחינה נהדר".
כמו משפחה
אם היא הייתה יכולה, מאיה לוי (23) הייתה מתמקדת רק במוזיקה, אבל כרגע, מכורח הנסיבות והרצון להתפרנס, היא עוסקת בעוד דברים. "אם היינו חיים בעולם מושלם, הייתי עושה רק מוזיקה", היא אומרת בראיון משותף עם בננו. "גם צריכים להתפרנס ויש עוד מטרות בחיים. יש לי עוד זמן להחליט, אז אני זורקת לכמה כיוונים ומה שתופס, לשם הולכים. אין ספק שהמוזיקה תמיד נשארת בעדיפות עליונה, אבל יש גם את העבודה והלימודים".
בימים אלה לוי היא סטודנטית שנה ראשונה לניהול ופסיכולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון ועובדת כמנהלת משאבי אנוש בחברת כוח אדם. "הלו"ז שלי די פסיכי, אני בדיוק בלבטים עם עצמי בעניין הזה", היא מציינת, "אני חושבת שאני רוצה להוריד קצת מהאקשן משאר המקומות ולהתמקד יותר במוזיקה כי יש לנו אוצר בידיים, לפחות בעיניי, וזה האלבום שעבדנו עליו קשה. ללמוד אני תמיד יכולה לחזור, יש מומנטום לאומנות וחשוב לקחת אותו בשתי ידיים".
בימים אלה לוי, בננו והלהקה נמצאים בשלבים האחרונים של העבודה על האלבום, וההתרגשות גדולה. "העבודה עם רון היא מושלמת. אנחנו כמו משפחה בשלב הזה", אומרת לוי. "רון בננו הוא מין מרכז מוזיקה עירוני. בכל פעם שאתה רוצה לעשות משהו, יש לך השראה ממנו ומכל החברים ללהקה".
מקום מפלט
לוי גדלה באילת, היא הבכורה ויש לה עוד שני אחים. היא למדה בבית הספר היסודי "צאלים" ובבית הספר התיכון "רבין". את שירותה הצבאי עשתה בלוט"ר אילת.
"למרות שהיה לי שירות משמעותי ומדהים, השירות הצבאי הקשה עליי, למרות שכל יום יצאתי הביתה", היא מספרת. "אחרי שהשתחררתי מהצבא זה קרה באופן מאוד טבעי וחזרתי לאולפן בשיא הכוח".
ספרי על היום שבו נכנסת לאולפן כדי להקליט שיר לזכר אביך.
"כתבתי שיר על אבא שלי ואמא נורא רצתה שנקליט אותו לזכרו של אבא באזכרה של ה־30. כשהקלטתי אצל רון אני זוכרת שהייתי נורא דעתנית. רון אמר לאמא שלי שאני חייבת לבוא ללמוד אצלו מוזיקה, אבל לא היה לי אומץ, לכן הגעתי אליו רק שנה לאחר מכן".
מתי התחלת לכתוב שירים?
"מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי שירים. אמא שלי הייתה מעלה אותם לקובץ וורד ואבא שלי היה מדפיס אותם ומחלק בעבודה. הוא היה מאוד גאה בדברים שכתבתי, בהמשך זה הפך לשירים עם לחן, הופעתי בבית הספר".
"הילדות שלי בסך הכל הייתה טובה ומושלמת עד שאבא שלי וסבתא נפטרו בהפרש של שנה", היא ממשיכה. "בהתמודדות עם דברים אני אדם די חזק. זה אופי של ילדה בכורה, לדאוג לכולם, אבל ברור שיש רגע משבר. התמודדתי עם השמנת יתר חריפה מאוד. היום אני מקשרת את זה לאכילה רגשית כאשר אבא שלי נפטר".
אפשר לומר שהמוזיקה היא כלי ריפוי עבורך?
"חד משמעית. תמיד אמרתי שהמוזיקה היא מקום המפלט שלי לכל המחשבות, השמחות והעצובות. זה אחלה מקום לזרוק את עצמך אליו".
זה הרגע
אין זה האלבום הראשון של לוי, קדם לו "שלט יציאה" שעליו עבדה עם בננו שש שנים.
"בגלל שהתגייסתי לצבא איך שהוא יצא, לא יכולתי לקדם אותו כמו שצריך", מסבירה לוי. "לאחר מכן זה הרגיש פחות רלוונטי למי שאני היום. אלה היו שירים שכתבתי בגיל 13. הרמה היא לא אותה רמה, וגם המחשבות הן לא אותן מחשבות. עם האלבום שייצא בקרוב אני כן אהיה מוכנה לשנות את הלו"ז שלי ולהתאים את הדברים שאני רוצה כדי לנצל מומנטום, כי זה קריטי".
מה התחושות לקראת יציאת האלבום?
"אני באמת מרגישה שזה הזמן שלי ושל כל מי שנמצא בפרויקט הזה לעוף. האלבום זה כולו באנגלית. המוזיקה בו היא מגניבה וחכמה, קריצה לפופ, אבל עדיין לא טראש מדי. זה מגניב, פאנקי ואחלה של דבר. יש השפעות מוזיקליות מכל מיני ז'אנרים. כשיוצא לך משהו טוב, אתה מרגיש את זה בכל הגוף שלך, אי אפשר להתעלם מזה".
הצבתם רף מאוד גבוה.
"אני מאמינה בו, זה היופי. בתור אומן, כשיש לך משהו טוב בידיים, צריך לדעת לקבל אותו, לתת לו את כל האהבה ולעבוד קשה, וזה יקרה. ודאי שזה לא יקרה אם יושבים באילת ומצפים שאנשים יילכו לשמוע את המוזיקה שלך. צריך לדבר עם האנשים הנכונים ולקדם. זה אפשרי".
מאיה לוי: "אני באמת מרגישה שזה הזמן שלי ושל כל מי שנמצא בפרויקט הזה לעוף. האלבום זה כולו באנגלית. המוזיקה בו היא מגניבה וחכמה, קריצה לפופ אבל עדיין לא טראש מדי"
יצירה מקומית
כבר יותר משני עשורים בננו מחזיק באולפן הקלטות וזה 11 שנה הוא עוסק בתחום באופן מקצועי. חוץ מנערים ונערות שבאים להקליט אצלו שירים לכבוד בר או בר המצווה ומוזיקאים מקומיים עברו באולפן של בננו, גם יוצרים כמו גורי אלפי, שי להב מלהקת "מופע הארנבות של ד"ר קספר", המפיק והזמר פישי הגדול, שירי מימון, ועוד. "בגלל שאנחנו באילת נדיר לראות פה אומנים גדולים", אומר בננו, "ואני יותר נהנה לעבוד עם מאיה מאשר עם אומן כמו שלמה ארצי. אם הייתי מחפש לגעת במפורסמים, הייתי עובר לתל־אביב. אני אוהב ליצור מההתחלה. אני אוהב לבנות דברים ולא לקבל את הבנוי".
הריחוק ממרכז הארץ לא מפריע לפעמים?
רון בננו: "הפעם היחידה שזה הפריע הייתה הנסיעה להופעות, אולי זה קצת רחוק, אבל זו הייתה גם חוויה, סוג של טיול כייפי והזדמנות לקשקש קצת עם החברים. אני דווקא אוהב את הריחוק מהמרכז, זה לא הפריע לי ואני לא מחפש לגעת בסלבס".
מאיה לוי: "פעם הייתי יותר נאיבית והייתי אומרת שזה לא מפריע ואפשר לעשות הכל באונליין, אבל אני מוצאת היום שכן יש צורך להיות מחובר לאנשים ולמקומות הנכונים, וכאשר זה מגיע לשם, נדע לעשות את הצעד הזה".
איך זה ליצור באילת?
רון בננו: "מושלם כי אני ליד ההורים והמשפחה של אשתי, וזה יותר חשוב מאשר להיות במרכז ולהצליח מקצועית. מבחינתי, מה שאנחנו עושים עכשיו זו הצלחה מבחינה מקצועית, יש השראה בשפע. כל העוצמות של הים וההרים הן לא סתם קלישאות, זו באמת השראה ענקית, יש כאן הרבה שלווה וזמן ליצירתיות. זה שאנחנו לא מעורבבים עם כל התעשיה ואנחנו לא מובלים כמו עדר, זה אחרת. יש לנו כאן באילת עולם משלנו, וכך גם נוצרים דברים שהם יותר מרעננים ומקוריים".
והחיבור שלך למוזיקאים מוכרים יותר או פחות הוא גם מיוחד כשלעצמו, לא?
"בגלל שבאתי מקיבוץ, העניין של הביחד, לדאוג אחד לשני, וכל נושא השיתוף, הוא ברגיל. אנחנו קהילה. קבוצת הוואטסאפ של המוזיקאים היא קבוצה מאוד חמה, מאוד נעים לי לראות שאנשים מחפשים אחד את השני, הדברים מתחברים ולפעמים גם נוצרת להקה. זה מרגש אותי ממש".
חשוב לך לטפח את הדור הצעיר?
"אני מנסה כל הזמן ובכל אפשרות שיש לי. יש כאלה שמתחילים אצלי בגיל צעיר מאוד ואפילו מוציאים אלבום. יש לי אולפן מאוד גדול ואת אחד החדרים אני מקצה לטיפוח של הדור הצעיר. אני רוצה להאמין שאני מקדם צעירים, אני משתדל מאוד לעזור למי שאני יכול, ולא משנה אם הוא צעיר או מבוגר. כל מי שבא אליי, שאני רואה שהוא כישרון והוא רוצה, אני עושה כל מה שאני יכול כדי לעזור לו".
רון בננו: "אני יותר נהנה לעבוד עם מאיה מאשר עם אומן כמו שלמה ארצי. אם הייתי מחפש לגעת במפורסמים, הייתי עובר לתל־אביב. אני אוהב ליצור מההתחלה. אני אוהב לבנות דברים ולא לקבל את הבנוי"
יש שינוי באוויר
בימים אלה בננו עסוק בהפקת פסטיבל "מיוזיק גרדן" שייערך ב־21.6 בפעם השנייה בשיתוף מרכז הצעירים באילת. השנה, בדומה לשנה שעברה, ישתתפו בפסטיבל כ־30 אומנים, בהם שבעה הרכבים. "בצורה הזאת אנחנו חושפים את הלהקות האילתיות, ויש לי הזדמנות להזמין מוזיקאים אילתים שיקבלו על זה תשלום ויקבלו במה כדי לעשות את האומנות שלהם בלי שיגידו להם מה לעשות".
יש משהו שמפריע לך בסצנה המקומית?
"כן, הציק לי מאוד שהיה קשה למוזיקה מקורית להיכנס בעיר. כל מקום רוצה קאברים, ובמילים אחרות, אמרו לנו אל תעשו את האומנות שלכם, תעשו מה שאנחנו אומרים, וזה חרה לי מאוד".
איך נותנים במה למוזיקאים אילתים?
"ככל שתהיה פה יצירה מקורית ובמה ליצירה מקורית, כך גם התרבות תתקדם ויהיה לנו משהו מיוחד באילת ולא משהו מבחוץ. יש פה מומנטום גדול של מוזיקאים, אני רואה הרבה חבר'ה שלמדו ופתאום לא מתבאסים להגיע לאילת כי יש עבודה במוזיקה. אני אוהב לעזור לאנשים שיתקדמו, ובעיריית אילת וגם כל מקבלי ההחלטות הרבה יותר פתוחים לתמוך במוזיקאים המקומיים. אני חלק מהעניין וכיף לראות שכולם יחד רוצים את השינוי".
עוד חדשות קיבוץ
