מספר העוסקים והמתפרנסים מחקלאות במדינת ישראל הולך ומצטמצם. כך עולה ממפקד החקלאות הארצי. במרס 2019 סיימה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את איסוף הנתונים במסגרת מפקד החקלאות הארצי שהתקיים ב־2017, ובשבוע שעבר פורסמו עיקרי הנתונים. המפקד נערך לאחר כמעט 40 שנה שבהן לא התקיים מפקד חקלאות בישראל. המפקד האחרון התקיים ב־1981, וסקר מקיף נערך ב־1995.
הממצא העיקרי: מספר המשקים החקלאיים ירד בכ־32% לעומת 1995, וב־61% לעומת 1981. נראה כי הירידה בפועל גדולה אף יותר, מאחר שבעבר נכללו רק משקים מגודל מסוים, ואילו במפקד הנוכחי לא הוגדר סף גודל מינימלי.
מספר המשקים החקלאיים שנפקדו ונמצאו פעילים בשנת 2017 היה 17,338, מהם 10,780 משקים במושבי עובדים, 4,468 משקים במגזר הערבי, 1,782 משקים פרטיים וחברות במגזר היהודי (מחוץ למושבים) ו־308 קיבוצים ומושבים שיתופיים.
מהסקר עולה כי אומנם מספר המשקים החקלאיים קטן, אך השטח החקלאי המעובד עלה בשנים האחרונות. סך השטח של המשקים החקלאיים, כולל שטחים לא מעובדים, עמד ב־2017 על 3.79 מיליון דונם, לעומת 3.61 מיליון דונם בשנת 1995. סך השטח המעובד (גידולים צמחיים) עמד על 3.45 מיליון דונם, לעומת 3.14 מיליון דונם ב־1995. שטחי הגידולים החקלאיים התרכזו בעיקר במחוז ירושלים ובמחוז הדרום (1.74 מיליון דונם), וכן במחוזות חיפה והצפון (1.27 מיליון דונם).
שני שליש מצמיחים
כמחצית משטחי המשקים החקלאיים נמצאו בקיבוצים ובמושבים שיתופיים (1.79 מיליון דונם), והם אופיינו בשטח ממוצע למשק הגדול ביותר (5,827 דונם). מדובר במשקים הגדולים הרבה יותר משאר סוגי המשקים, ובהם מגוון רחב של גידולים. לעומת זאת, שטח משק ממוצע במושבי עובדים עמד על כ־120 דונם. משקים מחוץ למושבים היו בממוצע גדולים יותר ממשקי מושבים (320 דונם), בעיקר משום שהם כללו גם חברות גדולות שעיבדו שטחים נרחבים. שטח המשק החקלאי הממוצע במגזר הערבי היה הקטן ביותר, ועמד על כ־30 דונם.
64% מהמשקים החקלאיים (כ־10,000 משקים) עסקו בגידולים צמחיים בלבד. כ־19% עסקו בגידול בעלי חיים בלבד (כ־2,900 משקים). 17% מהמשקים היו משקים מעורבים (כ־2,600 משקים), רובם משקים של בעלי חיים וגידולי צמחים. מספר המשקים החקלאיים שעסק אך ורק בחקלאות מים עמד על כ־40, ובסך הכול נמצאו כ־120 משקים שעסקו בחקלאות מים.
מבדיקת הרכב הגידולים הצמחיים עולה כי מחצית מסך שטח הגידולים החקלאיים שימשה לגידולי שדה - כרבע לירקות ולצמחי תבלין וכחמישית למטעים (ללא פרי הדר). שטח פרדסי ההדרים עמד על 6%, ושטח הפרחים על כ־1% בלבד. בהשוואה לשנים קודמות, ניכרת ירידה בחלקם של גידולי השדה וההדרים ועלייה בחלקם של שטחי הירקות והמטעים, ללא הדרים.
מי הנפגעים?
נתוני הסקר בדבר התמעטות החקלאים בישראל לא הפתיעו את התאחדות חקלאי ישראל, הנמצאת עם היד על הדופק בכל הקשור לתחום החקלאות. "משקים קטנים נסגרים", מסביר אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, "ועיקר הפגיעה היא במושבים ובכפרים הערביים. זו תופעה שנמשכת בעשרים השנים האחרונות, וברוב המושבים מספר החקלאים הוא כיום חד־ספרתי. אנחנו טוענים כבר שנים שחייבים להגיע לשינוי מבני בחקלאות, כי גופים קטנים אינם שורדים. הקיבוצים הצליחו לאחד רפתות וגידולי שדה, וגם במושבים שני שלישים מהרפתות הן רפתות גדולות המייצרות מעל ל־1.2 מיליון ליטר חלב בשנה. זה הכיוון, כי יש יתרון לגודל".
וילן מוסיף כי המדינה צריכה להכיר בתופעה ולהתמודד איתה, כפי שנעשה במדינות אירופה, שבהן הועמדו הלוואות של המדינה לחקלאים המעוניינים לפרוש מהענף, ובכסף זה הם יכולים לבנות צימרים או מסעדות ולעבור לתיירות או למקצועות אחרים. "התוכנית הזאת נבחנת כל שבע שנים", מציין וילן. "בחלק מהמדינות הוחלט להשקיע את הכסף בסיוע למעבר לענפים חקלאיים חדשים, ובחלקן בתיירות פנים כפרית. אנחנו הצענו ליישם את המודל הזה גם בישראל, אבל כלום לא נעשה. במקום לעסוק בפיתוח החקלאות והחקלאים, מתעסקים בהטלת קנסות על שימושים חורגים ביישובים הכפריים".
האם שרי החקלאות יכלו להשפיע על התהליכים העוברים על החקלאים, או שמא זו מדיניות האוצר וראש הממשלה?
"שרי החקלאות האחרונים לא הצליחו להתמודד עם הבעיות המבניות בענף, אבל זו לא אשמתם. מדובר בתהליכים כלל־עולמיים, והמחדל של הממשלה הוא שהיא לא התחילה להתמודד עם הבעיות לפני עשר שנים, כפי שעשו באירופה כבר משנת 2000. מדובר בתוכנית לאומית. משרד החקלאות אינו יכול להתמודד לבדו. אם מורידים מתקציבו את משכורות העובדים והשירותים הווטרינריים, לא נשאר לו כסף לפעילות כלשהי".
אפשר להתייחס גם לצד החיובי בתוצאות הסקר. החקלאות מתייעלת.
"בגדול זה נכון. סך כל המועסקים בחקלאות בישראל כיום הוא כחצי אחוז מכלל המועסקים במשק, ועם זאת, התפוקה החקלאית נשארה יציבה ולא ירדה בעשר השנים האחרונות. ובכל זאת, קיימת בעיה של ירידה בייצוא, והמשק החקלאי עדיין דורך במקום".
האם הקיבוצים יכולים להיות רגועים הודות ליתרון הגודל והאיחודים ביניהם?
"לא לגמרי. מצד אחד, הקיבוצים באמת איחדו כאמור רפתות וגד"שים ויש יתרון לגודל. מצד שני, המושבניקים בדרך כלל יעילים יותר במשקים שלהם, כי הם חוסכים בהוצאות הייצור. היתרון של הקיבוצים מתבטא בהתארגנות במפעלים האזוריים, שתומכים בכל התהליכים ויעילים בשיווק התוצרת החקלאית. בסך הכול יש חשיבות לשיתוף הפעולה של כל העוסקים בתחום החקלאות. יש 273 קיבוצים ומעל 500 מושבים, ועל כולנו מוטלת האחריות לשתף פעולה. כל מגזר בנפרד הוא קטן מדי, ורק דרך עבודה משותפת נשמור על הישגי ענף החקלאות. בעניין הזה צריך להסיר כמה מחסומים בחוק ההתיישבות, מחסומים המונעים הרחבת שיתופי פעולה בין הקיבוצים והמושבים בתחום החקלאות".
מגמה הרת אסון
בתנועה הקיבוצית מתייחסים לתוצאות הסקר בחומרה רבה. לדברי דגן לוין, ראש אגף הכלכלה, תוצאות הסקר משקפות שתי מגמות מובהקות: מודרניזציה של כלכלת ישראל, והשתלטות של השקפות ליברטאניות קיצוניות על מדיניות החקלאות של ממשלת ישראל, המבקשת לדרוס את משטר התכנון החקלאי באמצעות מדיניות יבוא פרועה והרס המוסדות החקלאיים והקואופרציה החקלאית. "בעוד שהמגמה הראשונה היא חיובית", מציין לוין, "המגמה השנייה היא הרת אסון, ותוצאתה ההכרחית ניכרת בתוצאות הסקר, בדשדוש התפוקה החקלאית בשנים האחרונות ובנסיגה בפריון החקלאות הישראלית. על קברניטי המדינה להתעשת ולשנות את המדיניות במטרה לאפשר לחקלאות הישראלית המפוארת לחזור למסלול של צמיחה וחדשנות".
חיים חבלין, מנהל תחום החקלאות בתנועה הקיבוצית, עומד על ההבדלים בין המשק המשפחתי, הפגיע יותר, למשק הקיבוצי. "מגמת סגירת המשקים המשפחתיים במושבים נובעת מכמה סיבות, והעיקרית שבהן היא חוסר יכולת כלכלית הונית של המשק המשפחתי להתאים את עצמו לתנאי הסחר המשתנים לרעתו כל הזמן. יתר על כן, המשק המשפחתי מבוסס ברובו על עבודת ידיים שבחלקה הגדול היא עובדי ייצור תאילנדים הנמצאים במחסור תמידי ועלות העסקתם הרקיעה שחקים. החקלאות הקיבוצית לעומת זו המושבית ממוכנת ברובה ופועלת באופן אינטגרטיבי, כך ששרשרת הערך משלב הזריעה ועד מכירת התוצרת לשווקים נמצאת תחת ידיה ושליטתה, לרוב באמצעות הארגונים הכלכליים. באופן הזה יש לקיבוצים יכולת להגיב ולהשתנות בהתאם לתנאי הסחר המשתנים. עם זאת, ענפים קיבוציים מרכזיים, כמו ענף הפטם, סופגים הפסדים כבדים לאורך זמן, ולא מן הנמנע שענף זה יעבור מן העולם או יעבור לידיים פרטיות".
מה חלקה של הממשלה במצב הזה?
"נתוני הלמ"ס מאמתים את טענותינו שללא התערבות ממשית של הממשלה והשוואת תנאי סחר הוגנים של החקלאי הישראלי לחקלאי האירופי, ישנה סכנה אמיתית להיעלמות המשק המשפחתי ומעבר הקרקעות לעיבוד על ידי גורמים זרים. לא מן הנמנע שענפים חקלאיים חיוניים לביטחון התזונתי של אזרחי ישראל יימחקו לטובת ייבוא".
ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, מפנה אצבע מאשימה לממשלת ישראל: "הנתונים מספרים את מה שאנחנו זועקים זה מכבר - החקלאות הישראלית המפוארת נמצאת בתהליך גסיסה מתקדם. אחרי שלושים שנה של התעללות שיטתית מצד אגף התקציבים באוצר, מגיעה החקלאות בישראל לרגע האמת שלה, ונראה שאם לא יתרחש שינוי, ייעלם מנוף עינינו ענף החקלאות שהכרנו ואהבנו כל כך. נדרשת תוכנית אב רב־שנתית לשימור החקלאות, במקום מאבקים שנתיים המתנהלים בכל פעם סביב חוק ההסדרים והגזֵרות השונות שגוזרת הממשלה. אם לחקלאים לא תיווצר תחושת ביטחון כלכלי, תימשך התופעה המבהילה של נטישת החקלאים את הענף ואת הקרקעות, אשר מקבלת חיזוק בפרסום הנתונים השונים".
רק אחוז אחד מהחקלאים הם צעירים
מספר החקלאים בארץ ממשיך לרדת בכל שנה. בכנס מדעי בנושא ענף מטעי הנשירים - ביוזמת מו"פ צפון ובשיתוף החברה לפיתוח הגליל, מכון המחקר מיגל, מועצת הצמחים ושירות ההדרכה של משרד החקלאות - נמסר כי מספר החקלאים כיום הוא כ־12,100 בלבד, מתוכם פחות מ־1% עד גיל 35, לעומת 17,338 שנספרו ב־2017. בכנס נחשפו מחקרים חדשים ונדונו הנושאים הקריטיים ביותר לחקלאות ולחקלאים.
אורי צוק־בר, סמנכ"ל אסטרטגיה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ויו"ר מועצת הצמחים, נשא דברים עם פתיחת הכנס ואמר כי הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה, להצדיק את הייצור החקלאי ולדאוג לחקלאות ולחקלאים.
חיה רק־יהלום, מנכ"לית מו"פ צפון, ציינה כי בשנים האחרונות ההשקעה של משרד החקלאות במו"פ צפון הולכת ופוחתת במקום שתתרחב ותכלול נושאים חדשים המאתגרים את החקלאות הישראלית, כדי להוביל לחדשנות וכדי להעניק הזדמנות שווה לתחרות בשווקים בארץ ובעולם.
אילנה דרור, הכלכלנית הראשית של התאחדות חקלאי ישראל, הציגה בכנס את המגמות בענף המטעים בישראל, ואמרה: "קיימת ירידה רצופה בצריכת הפירות לנפש, שבמהלך 14 שנים ירדה מ־92 קילוגרם ל־78 קילוגרם לנפש". עוד אמרה דרור, כי אחד האתגרים הניצבים לפתחי החקלאות הישראלית כיום הוא סוגיית הזדקנות החקלאים והעובדה שדור ההמשך הולך ומתמעט ואין למעשה מי שיהיו ממשיכי דרכם של דור מייסדי המדינה ובניהם, שהקימו יישובים בפריפריה ועיבדו את האדמות הסמוכות לגדרות הגבול.
ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, הדגיש כי המחקר, הפיתוח והיצירתיות בחקלאות הם מנועי הצמיחה הכלכליים של התחום ומקור המשיכה עבור הדורות הבאים. "מוטלת עלינו האחריות להנחיל לצעירים כי החקלאות מתפתחת ומתחדשת כל הזמן, כך שהיא תמיד רלוונטית, וזאת במטרה שצעירים יבחרו לעסוק בה בהתלהבות שווה למקצועות אחרים ויוכלו להשתכר ממנה בכבוד".
