בשעה שלא מעט מהחקלאים מקוננים על משבר מתמשך בענף ועל ירידה בהכנסות, וכאשר גם הממשלות הקבועות והזמניות לא ממש נחלצות לעזרת המגדלים, ישנם למרבה השמחה גם כאלה שהתחום הזה הוא עדיין חזק ואיתן אצלם, אפילו עמוד התווך שלהם.
אחד מהם הוא מלכיה, קיבוץ יחיד ומיוחד בגליל העליון, המתבסס כלכלית על מטעים וגידולי שדה בלבד ועושה זאת בגדול. הקיבוץ נטול מפעלי התעשייה (לאחר סגירת מפעל אורדע לפני שני עשורים), מתגאה בחקלאות המניבה שלו, ועוד מסייע וולונטרית למטעי הקיבוצים חולתה ועמיר שבעמק החולה.
עד לפני כעשר שנים היה הקיבוץ הגלילי שרוי במשבר עמוק ותחת חובות כבדים שסיכנו את הפנסיה של גמלאי המקום. אבל שינוי משמעותי בדרך הניהול של המטעים, עם צוות גדול ומסור של החקלאות בראשותו של שי גולני, הביאו למפנה משמעותי שהצליח להזרים לקיבוץ בעשור האחרון עשרות מיליוני שקלים. לאחר ניכוי הוצאות שכר והשקעות בענף, הסתכמה ההכנסה השנתית נטו בחמישה מיליון שקלים.
אלפיים דונם גידולים על ההר, ובעמק צלחו עונות קשות של אקלים סורר. ההחלטה להצמיח פירות במתכונת "בוטיקית" - דובדבנים וענבים (יין ומאכל), וכן השבחת הקיווי לפרי גדול ועסיסי יותר - הוכיחה את עצמה.
את ההצלחה המרשימה ניתן לייחס לא מעט לשי גולני, שהגיע לקיבוץ בשנת 2008 והתקבל לחברות לאחר חמש שנים. גולני הוא בעל תואר ראשון בחקלאות ותואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר ניהל פרדסים של חברת "מהדרין", השותפה גם כיום עם מלכיה בפרדסי הקיבוץ. "כשהגעתי למלכיה, לפני קצת יותר מעשור, היה לי ברור שהדרך שבה היא מתנהלת אינה נכונה, והחובות הגדולים נגרמים בגלל החלטות שגויות", הוא נזכר. "אמרתי לעצמי שאני נשאר כאן חמש שנים במטרה להבריא את המצב, ואם לא אצליח - אעבור לקיבוץ עשיר יותר ואגדל פירות בכיף. אלו היו חמש שנים מפרכות שבהן השתנה הצוות, קבלנים הפסיקו לעבוד אצלנו, ונעשו הגדרות חדשות של תפקידי האנשים.
"אמרתי שכל מי שבא למערכת ועושה צל על העצים - לא יישאר כאן. וכך היה. האגו היה מיותר, ונותרו רק מי שביקשו ליצור מציאות אחרת לענף. חשבתי, ואני חושב גם כיום, שצריך תעשייה או ענף שמזרימים כסף כל ימות השנה, אבל במצב הנתון שאפתי למקסם את הפוטנציאל של החקלאות במלכיה".
לצד הגידולים שהוזכרו, למלכיה ישנם גם מטעי אפרסמון, שקדים, תפוחים ואפילו משמש ייחודי.
מי שותף להצלחה של הענף?
גולני: "אני אולי עומד בראש המערכת, אבל יש עוד שני עובדים לפחות שיודעים טוב ממני מה ואיך לעשות. יש לנו גם חמישה צעירים מהקיבוץ ומהאזור שעובדים על טרקטור, שבעה-שמונה בוגרים יותר וגם שניים-שלושה גמלאים. מלבד זאת עובדים איתנו עשרים סטודנטים מהפיליפינים ועשרה עובדים זרים מתאילנד".
האם בצד התכנון הנכון יש גם לא מעט מזל?
"אכן כך. בשנת 2017 זרחה עלינו השמש, וזו הייתה שנה נהדרת בחקלאות - שילוב של אקלים נוח והשקעה בגידולים בוטיקיים. זה קרה עוד שלוש פעמים בשנים עברו".
גולני מעיד על עצמו שהוא חסר תחביבים, חוץ מהחקלאות, שנעשתה ביתו השני ולעיתים הראשון. בבוקר הוא עובד לצד הפועלים, בערב מתמסר לריסוסים, בלילה מבצע סיורי שמירה בשטחים. שלושת ילדיו יודעים שצריך לשמור על שקט בצהריים כי אבא מרשה לעצמו לישון כמה שעות. "תמיד תהיה לי רבע שעה פנויה לשחק כדורסל עם הבן", הוא מתנצל בחיוך.
ואיך אתה רואה את העתיד?
"עשינו משהו גדול, ואני מקווה שנמשיך בכך. ישנן אנרגיות, ואני מכין את הדור הבא של מנהלי הענף. הרי לא נולדתי ולא אמות כמנהל מטעי מלכיה. היו ויכוחים בענף אם להשקיע בציוד, בשכר או להעביר יותר כסף לטובת החוק האקטוארי של ותיקי מלכיה. אני התעקשתי על האופציה השנייה, וכך היה. הרי בלעדיהם לא היינו מגיעים למה שאנחנו כיום, וגם אנחנו נהיה יום אחד פנסיונרים ונזדקק לכסף".
