אלוף משנה רונן דגמי (44) מסיים בימים אלה את תפקידו האחרון בצה"ל כמפקד מחוז הדרום של פיקוד העורף ופורש משירות. הקריירה הארוכה שלו מאפיינת את הדרך שעשה מהצבא לאזרחות. הוא צמח בחיל השריון ומילא בו את כל התפקידים האפשריים עד לרמת מפקד חטיבה.
דגמי, תושב שכונת אנשי הקבע בנגבה, נשוי ואב לחמישה, פיקד על גדוד 52 של חטיבה 401 (בתקופתו כמפקד אף זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות על לחימתו בעזה), הוא שירת כסגן מפקד חטיבה 401 במהלך מבצע עופרת יצוקה, היה ראש זירת דרום באגף המבצעים, מפקד חטיבת מילואים 130 וראש מטה עוצבת עידן.
בחודש אוגוסט 2015 מונה למפקד מחוז דרום בפיקוד העורף. כעת, לאחר שנים של פיקוד על קרבות בחזית, סיים הקצין הבכיר את שירותו בעורף של עוטף עזה והוא מתפנה להכשיר עצמו להיות מורה בחזית מערכת החינוך בישראל. את הערכים שלהם הטיף במהלך שירותו ינסה להנחיל עתה לתלמידיו.
"עד שנת 2006 מקובל היה לחשוב שהעורף הוא מונח זהה להג"א (יחידת התגוננות אזרחית שהייתה קיימת בצבא, קע"ע) של ילדותנו, שמדובר בחייל שאינו קרבי ומטפל בעיקר בהדרכת האוכלוסייה איך להתנהג במצבי חירום", אומר דגמי, "עכשיו צריך לומר בהגינות שהמפקדים הבכירים כולם מכירים בחשיבות של העורף, ושהוא, למעשה, קו החזית האזרחי.
"הייתה ממש תחרות בין אל"מים להגיע לתפקיד שאני מילאתי בשנתיים האחרונות. גם מקבלי ההחלטות מבינים את התפקיד המרכזי של העורף במלחמה ובחירום, בעיקר כשמדובר על כך שבמערכה הבאה בצפון, למשל, המיקוד יהיה בהגנה על יישובים ומיגונם. לעתים גם בפינוי אוכלוסייה. היישובים יעניקו למדינה ולצבא את אורך הנשימה הדרוש כדי להילחם".
אתה מודה שלאחר שורה של תפקידים קרביים העורף קרץ לך, והעדפת עבודה מול ראשי רשויות על פני התנהלות מול מפקדים, בכירים או זוטרים?
"כן, אבל זה לא היה פשוט. היה צריך לשנות שפה ומונחים, לדעת לקבל לעתים הוראות מגורמים אזרחיים. הייתי צריך ללמוד הרבה עם כניסתי לתפקיד. עם הזמן למדתי שדברים רבים קשורים להוויה הצבאית הקודמת שלי ושמנהיגות ופיקוד נחוצים גם כאן.
"צריך להבין שמחוז הדרום בפיקוד העורף כולל אלפי חיילים שמאיישים יחידות חילוץ והצלה, יחידות מילואים קרביות, לוחמים בסדיר. הגיל הממוצע הוא 28. מדובר במחוז מבצעי לכל דבר".
תאר את מצב העורף הדרומי שאתה קיבלת לידיך, לעומת מה שקורה היום.
"הדרום, ובעיקר מערב הנגב, מצוי כל שנתיים בממוצע באירוע גדול: עמוד ענן, עופרת יצוקה, צוק איתן. כשאני נכנסתי לתפקיד היינו קרובים מאוד למערכה נוספת. המשימה העיקרית של קודמי, ואחר כך שלי, הייתה לבנות כוח צבאי שיטפל בעורף האזרחי ולדאוג למרכיבי התראה ומיגון של כלל המרחב.
"צריך להבין שהאיום כיום אינו מגיע רק מעזה, אלא גם מחיזבאללה בצפון שמסוגל לירות טילים ארוכי טווח. מדובר באירוע רב גזרתי. בתקופתי עבר נושא ההתראה מפני נפילת טילים מהפך אדיר. מדובר כיום בהתראה ממוקדת יותר מבעבר.
"אם בתחילת הדרך היו 150 אזורי התרעה, היום ישנם 260. מדובר בטכנולוגיה אדירה שמסוגלת להתריע ביישוב ספציפי ולא בשכנו. פעם היו מופעלות אזעקות שלא לצורך בקיבוצים על קו החזית. היום זה לא קורה".
אילו עוד מרכיבי ביטחון נוספו ליישובים?
"דאגנו להעניק מרכיבי ביטחון למועצות האזוריות וליישובים השונים, לרבות בקיבוצים, ולאמן כיתות כוננות לקראת אירועים שונים. אני עבדתי יותר בגזרת הערים: אשקלון, אשדוד, באר שבע, נתיבות, אופקים והיישובים הסמוכים להן, בעוד אוגדת עזה ופיקוד הדרום קיבלו שליטה על הישובים בחזית העורף".
בעבר התעוררה מחאה של קיבוצים ומושבים הממוקמים למעלה משבעה ק"מ מגבול רצועת עזה, בגין מרכיבי מיגון חסרים לטענתם למרות נפילות הרקטות בשטחם.
"זו הייתה החלטת ממשלה, את מי למגן ואת מי לא, וזה נכון גם היום. מצבם של הקיבוצים המרוחקים למעלה משבעה ק"מ מעזה טוב מאוד, הם חזקים באופיים. אין סיבה שבנגבה שבה אני גר, בשדה יואב, או בשובל, יקבלו את מה שקיבוץ בארי מקבל.
"בתקופתי הנהגנו אשכולי הגנה. קיבוצים חזקים קיבלו אחריות על מושבים חלשים וקטנים יותר, ובשעת מלחמה הם ידעו לטפל בהם ולתת מענה לצרכים שונים כמו חילוץ, תאורה, הצלה. הקיבוצים הופכים להיות מכפילי כוח בשעת חירום".
אלוף משנה רונן דיגמי, יליד אשקלון, חי עם משפחתו כבר עשר שנים בשכונת אנשי הקבע בנגבה שם כולם נמצאים במעמד של חברים בעצמאות כלכלית. שבע שנים קודם לכן גר בשדה יואב.
במהלך התקופה שבה שירת בצפון היה מגיע פעם בשבועיים לסוף שבוע עם שני בניו התאומים, כיום בני 18. אחד מהם עומד לפני גיבוש לטיס, השני בפני כניסה ליחידה מובחרת. יש לו גם ילדה בת 16, ילדה נוספת בגיל 5 ותינוק בן שנה.
"עם הבת הקטנה והתינוק אני עושה תיקון", הוא מודה, "אבל אני שמח שהמעטפת הקיבוצית הוציאה את התאומים ואת הבת הגדולה טוב מאוד בעוד שאני רק גידלתי אותם בשלט רחוק. ללא עזרת אשתי לא הייתי מסוגל למלא את התפקידים בצבא ובכלל".
