בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה עתירה של 27 תושבים בשכונת ההרחבה באילון לחייב את הקיבוץ, את רשות מקרקעי ישראל ואת המועצה האזורית מטה אשר להקצות להם קרקע להקמת בית כנסת בתחומי ההרחבה.
העתירה העלתה בין השאר שאלות הנוגעות ליחסים שבין חברי קיבוץ לתושבי שכונות ההרחבה, וכן סוגיות שעניינן הזכות לקיים אורח חיים דתי או מסורתי אל מול הזכות לשמור ביישוב זה או אחר צביון חיים חילוני, בהתאם למסורת הנהוגה בו ולפי תקנוניו.
השופט ד"ר רון שפירא החליט לדחות את העתירה, לאו דווקא משום הסוגיה החוקתית של הזכות לקיים פולחן דתי שהעותרים טענו לה, אלא משום שהעותרים לא קיימו את סדרי הדין המנהליים המתחייבים, לא מיצו הליכים מנהליים קודמים, וגם לא בחרו בערכאה המשפטית הנכונה שלה הסמכות לדון במכלול הנושאים שהעלו בעתירה.
השופט מתח ביקורת על כך שהעותרים לא גילו בעתירה שבקשתם כבר נדונה במסגרת האגודה השיתופית ונדחתה בהצבעה של רוב חברי האגודה, לרבות רבים מתושבי ההרחבה.
העותרים לא צירפו את האגודה הקהילתית כצד לעתירה, ואף לא הציגו את תקנונה. כל אלה, אמר השופט, הם כשלעצמם נימוק לדחיית העתירה על הסף.
כן אמר השופט שבתקנון נקבע כי זהו יישוב קהילתי כפרי המקיים בפרהסיה אורח חיים חילוני וחופשי כאחד מהיסודות המרכזיים של אורחות חייו ובסיס ההסכמה של החיים בו. "התקנון", הזכיר השופט לעותרים, "הוא חוזה בין חברי האגודה, לרבות העותרים".
בתקנון האגודה, המשיך השופט, קיים מנגנון ליישוב סכסוכים בין חברי האגודה לאגודה. מנגנון זה כולל הליך גישור, ובהמשך ההליך פנייה לבוררות אצל רשם האגודות השיתופיות.
משנדחתה באסיפת החברים בקשת העותרים להקים בית כנסת בתחומי שכונת ההרחבה, נוצר סכסוך בין האגודה לחבריה, הסביר השופט, ויש להעבירו לבוררות. ואם יימצא שזו שאלה חוקתית, הוסיף השופט, ייתכן שיהיה צורך לפנות בהליך מתאים לבית המשפט המחוזי, לרבות תקיפה של החלטות האגודה.
אך קודם לפנייה לבית המשפט המוסמך, פסק השופט, היה על העותרים למצות כתנאי מוקדם את מנגנון יישוב הסכסוכים המוסכם בהתאם לתקנון האגודה.
העותרים דחו את הצעת הקיבוץ להסדרת מקום תפילה במבנה בית הספר, וביקשו לקבל קרקע בשטח ההרחבה. קרקע זו היא חלק ממשבצת הקרקע שהוחכרה לקיבוץ, אמר השופט.
לרמ"י (רשות מקרקעי ישראל) אין עמדה ברצון העותרים להסדיר מקום להקמת בית כנסת בתחומי הקיבוץ, ואין כל עילה בדין מדוע תתערב רמ"י במערכת החוזית שבינה לקיבוץ לשם הקצאת הקרקע לטובת העותרים דווקא, או שתבטל או תשנה את ההתקשרות החוזית עם הקיבוץ.
גם למועצה האזורית, הוסיף השופט, אין קרקע בבעלותה בתחומי הקיבוץ, וממילא אין היא יכולה להקצות לאחר זכויות שאין לה בעצמה.
השופט הציע לצדדים לעיין בדבריו של מאיר יערי על ערך הקולקטיביות הרעיונית, לחזור לשולחן ההידברות בין חברי הקיבוץ לתושביו ולנסות לגבש פתרון מוסכם, מתוך הבנה שכולם ימשיכו לחיות במשותף באותו יישוב מבחירה חופשית ועל בסיס הסכמות משותפות. "מדובר ברקמה אנושית עדינה", אמר השופט, "שכל קרע בה יכול להזיק למסגרת כולה".
סוף דבר, השופט דחה את העתירה וחייב את העותרים לשלם 24 אלף שקלים הוצאות משפט. העותרים יוצגו בידי עו"ד שלומי נעמן, רמ"י בידי עו"ד אלעד חן, המועצה האזורית מטה אשר בידי עו"ד איתן מימוני, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה אשר בידי עו"ד דרור לביא־אפרת וקיבוץ אילון בידי עורכי הדין יואב שימשי ועומר בכמן.
