לליטל שמואלי מקיבוץ אילות היה הכל: היא החזיקה בעבודה נחשקת ומעניינת, גרה בהוד השרון והייתה מוקפת בבני משפחה וחברים.
אבל יום אחד היא הבינה שנמאס לה מהמרוץ הבלתי פוסק, מהפקקים ומזה שהיא לא רואה את הילדים והיא ובן זוגה, בן קיבוץ אילות, החליטו לעשות רילוקיישן לערבה ומאז, לדבריה, חייה רק השתפרו.
היא החליפה את העבודה התובענית בעבודה כייפית שהותירה לה זמן איכות עם ילדיה, דבר שלא התאפשר בשגרה במרכז.
שמואלי (39) למי שאינו מכיר, היא מי שמביאה את הבשורה לערבה. בשנתיים האחרונות, מאז מונתה למנהלת התיירות של חבל אילות, היא אחראית לעשרות הפקות מוצלחות שיצאו לפועל והפכו את האזור השקט והרגוע לפנינה של המדבר.
פוטנציאל עצום
במסגרת תפקידה שמואלי עובדת עם תיירני חבל אילות וגם עם פארק תמנע. בשבוע שעבר למשל נערך בפארק תמנע פסטיבל לכבוד הכריסמס והביקוש, כך מספרת שמואלי, היה עצום. "מכרנו 5,000 כרטיסים ואם הייתה אפשרות, אני משוכנעת שהיינו מוכרים 5,000 כרטיסים נוספים. אנשים הגיעו מהמרכז לחגיגה הזו".
חוץ משוק הכריסמס בפארק תמנע, שמואלי הייתה מעורבת עד כה בלא מעט הפקות, פסטיבלים ואירועים, בהם הופעות של ברי סחרוף, עידן חביב, מיכה שטרית ודני רובס. בקרוב יהיה גם מופע של נורית גלרון.
"אנחנו רוצים להפוך את תמנע למוקד של הופעות, משהו שלא היה קודם", מציינת שמואלי. "ראש המועצה, ד"ר חנן גינת, ומנכ"לית החברה הכלכלית, איריס דניאלי, הם אנשי חזון המאמינים כי פיתוח התיירות הוא מנוע צמיחה משמעותי ויודעים להשקיע ולרכז את המאמצים על מנת לממשו".
עוד אירוע שתיירות ערבה דרומית מעורבת בו הוא "סמרתון" – מרתון לרוכבי אופניים שייערך בקיבוץ סמר ופסטיבל הצילום פלאנט ערבה. אירוע הדגל של האזור הוא פסטיבל שיר היונה – פסטיבל מוזיקה המקדם את השלום שייערך בתחילת חודש מרץ בעמודי שלמה בפארק תמנע.
בין השאר כולל הפסטיבל מופע בהשתתפות מאה נגנים מתזמורת ירושלים מזרח־מערב וסימפונט מרוקו. הנגנים ילוו זמרים יהודים וערבים שיופיעו על במה אחת.
כדי להפיק את כל האירועים הגדולים האלה, שמואלי מגייסת, מתוקף תפקידה, תקציבים ממשרדי הממשלה. "אין לנו תקציבי ענק, אבל מסתדרים עם מה שיש כדי לעשות את הכי טוב", היא מציינת.
מה את חושבת על הפוטנציאל התיירותי של הערבה?
"הפוטנציאל מטורף. יש לנו תוכנית תיירותית מאוד מסודרת ויש לנו שאיפה להגדיל את מספר החדרים בחבל אילות ב־2,000 חדרים נוספים. היום אנחנו עומדים על 590 חדרים, כולל מלון 'יו ספלאש' (סאנרייז לשעבר) ו'סיקס סנסס' בשחרות. 590 חדרים זה מעט.
"חוץ מזה, החברה הכלכלית מפתחת את כל נושא האופניים ועכשיו סוללים מסלול סינגלים בתמנע ובערבה בכלל. אנחנו רואים פה מקום שהופך להיות יעד לרוכבי אופניים ובעתיד גם לרוכבים מחו"ל".
בערבה התיכונה פיתחו מאוד את תחום הקולינריה. יש כוונה לפתח את התחום גם בחבל אילות?
"הקולינריה הייתה עקב האכילס שלנו. אין לנו מסעדות באזור, יש לנו פונדקים ביטבתה ובנאות סמדר. יש מיזם של אירוח ביתי שנקרא 'טועמים ערבה' ובחבל אילות יש כמה מארחים ביתיים בקיבוץ סמר, בקיבוץ אליפז, ביישובים שחרות ובאר אורה ויש לזה ביקוש.
"החברה הכלכלית גם אישרה את נושא הפודטראקים. היום יש שניים כאלה, אחד מהם בקיבוץ לוטן שמגיש ארוחות צמחוניות שהבעלים מכינים מהגינה האורגנית שלהם. אז אנחנו כן בכיוון ובסוף ינואר ייערך סוף שבוע קולינרי שבו יטעמו המשתתפים מהתוצרת המקומית של האזור".
הדרך אל האושר
ליטל שמואלי, בן זוגה דרור ושלושת בניהם (4, 8 ו־11) סגרו לאחרונה חמש שנים מאז עשו את המעבר מאזור המרכז לקיבוץ אילות. "המעבר היה מתבקש", היא מספרת. "קצב החיים במרכז הוא אחר וזה גבה מאיתנו מחיר משפחתי. לא היינו כל כך נוכחים, אחד עם השני או עם הילדים כמשפחה", היא מספרת.
נושא המעבר תמיד היה באוויר. "בגלל שדרור נולד בקיבוץ אילות, תמיד ביקרנו שם ולמקום יש קסם משלו, אבל אף פעם זה לא הבשיל למשהו רציני. היה ערב אחד שבו ממש נשברתי. היו איזה יומיים שלא ראיתי את הילדים, חזרתי הביתה ושוב פספסתי אותם.
"ישבנו במרפסת ואמרתי לדרור 'בוא נעבור ונעשה שינוי'. באותו רגע הרמנו טלפון, בדקנו מה התהליך ורצנו על זה. לאחר חודשיים, בחודש אוגוסט, כבר עברנו".
המעבר לא היה פשוט עבור שמואלי. "היה לי מאוד קשה, הניתוק מהמשפחה הקרובה, הניתוק מהחברים. עדיין קשה לי, אבל בכל פעם שאני מתגעגעת, אני נוסעת", היא מספרת. "אגב, כיום אחרי יומיים או שלושה במרכז אני מרגישה חנוקה ורוצה לחזור הביתה לאילות כי אני צריכה את האוויר של המדבר.
"אני גם לא שוכחת את הנסיעות לעבודה שהיו במרכז, שעה וחצי לכל כיוון. היום אין לנו את זה".
אף שהם עברו לקיבוץ אילות, מקום שהם הכירו אותו ושיש להם בו משפחה, הם לא קיבלו הנחות בתהליך הקליטה. "עברנו תהליך קליטה של שנתיים, עם הצבעה של חברי הקיבוץ. הייתי הכי עירונית שיש, מעולם לא גרתי בקיבוץ או מושב ולא הכרתי משהו אחר עד שהכרתי את דרור".
למרות הקשיים, הצליחו בני הזוג והילדים להתאקלם. "אני יכולה לומר שטוב לנו ואנחנו פה מבחירה. יש מורכבויות, לגור בקיבוץ זה כמו משפחה אחת גדולה, אבל אנחנו חיים עם זה בשלום".
פתאום סגרו הכל
עד שעברה לערבה הייתה שמואלי תקציבאית במשרד יחסי ציבור. עשר שנים היא עבדה עם החברות הגדולות במשק הישראלי, בהן יוניליוור, קשרי תעופה, חוגלה־קימברלי, טויס אר אס ועוד.
כשהגיעה לערבה וחיפשה עבודה, המקום הכי קרוב לתחום עיסוקה הקודם היה שיווק בתחום התיירות. תחילה עבדה בקיבוץ אילות והייתה אחראית לנושא השיווק ופיתוח התוכן התיירותי.
"שוק האיכרים שמתקיים בימי שישי בקיבוץ אילות הוא הבייבי שלה. "זו גאווה גדולה להקים שוק כזה, זו הפכה להיות ממש סצנה מקומית עם במה לחקלאים שמשווקים ישירות לצרכן. גם משרד החקלאות תומך בשוק הזה שקיבל את הכבוד הראוי לו".
לפני כשנתיים, ואחרי שזכתה במכרז, מונתה שמואלי לתפקיד מנהלת התיירות של הערבה הדרומית. ואולם לרוע מזלה, אחרי חודשיים בתפקיד, התפרצה מגפת הקורונה.
"תוך כדי פסטיבל סמרתון לרוכבי אופניים המתקיים מדי שנה בקיבוץ סמר קיבלנו הודעה שתיירים קוריאנים חולי קורונה ביקרו בפארק תמנע ומהר מאוד נכנסנו לסגרים".
המשכת לעבוד בסגרים?
"נכנסתי לתפקיד חדש, רק התחלתי להתניע את עצמי ופתאום סגרו הכל. היו לנו הרבה תוכניות, נכנסתי כבר לכל העשייה ומאוד התבאסתי שזה קרה, אבל אני משתדלת למצוא את עצמי בכל מסגרת, גם בסגר. בהתחלה הייתי בשוק, אבל חשבנו איך אנחנו מייעלים את הזמן כדי לצאת מזה".
לא על הדרך
במהלך הסגרים החלו בתיירות חבל אילות, השייכת לחברה הכלכלית לפיתוח חבל אילות, בתהליך אסטרטגי של מיתוג מחדש. השם החדש שנבחר, הערבה הדרומית, החליף את השם הישן, דרך הערבה, והמטרה הייתה לפתח את הכלכלה התיירותית באזור.
"עכשיו הרעיון הוא שאנחנו לא בדרך לאילת או בדרך לצפון, אלא אנחנו יעד שיש בו הכל, שאפשר לטייל, לאכול, ללון ולבלות בו", מסבירה שמואלי. "המטרה הכללית היא לפתח את הכלכלה התיירותית באזור והמטרה שלי היא לשים את הערבה הדרומית על המפה.
"אנחנו רוצים לצמוח ולגדול, להגיע למספר מבקרים יותר גדול וזה בסוף יניע את הכלכלה, הרי חבל אילות מושתת היום בעיקר על חקלאות והתיירות היא עוד מנוע צמיחה".
איזה יעדים את רוצה להגשים בתפקיד שלך?
"אני ממש רוצה להמשיך ולפתח את תחום הקולינריה בערבה. אני רוצה להגדיל את מספר המבקרים שמגיעים אלינו לאזור. אני רוצה גם להמשיך לחבר את המקומיים עם התיירות. היו כמה יעדים שהצבתי לעצמי בהתחלה וזה היה אחד מהם, זה משהו סופר חשוב והוא נראה לי גם בכיוון טוב. לבסוף, שיהיה לנו כמה שיותר תוכן תיירותי ושנהיה יעד ולא מקום על הדרך".
את חושבת שהערבה יכולה לארח פסטיבלים בינלאומיים?
"בטח. היום קצת קשה לומר את המילה בינלאומי. הרבה מדברים על תיירות נכנסת, אבל הקורונה משבשת את הכל ואנחנו חייבים רגע להפסיק להיאחז בזה ולדבר על תיירות פנים. ברור שנחזור בעתיד לתיירות הנכנסת, אבל אנחנו צריכים רגע להבין שבמציאות של היום אנחנו בתיירות פנים ולא במשהו אחר.
"ברור שאנחנו מתכוונים לקיים פה פסטיבלים בינלאומיים. אגב, השנה נקיים את פסטיבל יוגה ערבה שהוא פסטיבל בינלאומי".
מה דעתך על המחירים הגבוהים שגובים על נופשים באילת ובסביבה?
"אני חושבת שיש טווח של מחירים וכל אחד צריך לעשות את הבחירות שלו. גם אצלנו במרחב אפשר לשים את הראש באוהל בלי כסף, אפשר לקחת חדר בקיבוץ ב־400 או 500 שקל ואפשר להתארח במלון 'סיקס סנסס' ב־3,000 שקל ללילה.
"יש טווח מחירים וכל אדם צריך למצוא את עצמו בתוך הטווח הזה שמשתנה בהתאם לעונה, בהתאם לחדר שאתה לוקח, ההרכב המשפחתי, עם אוכל או בלי. המחירים של המלונות באילת יקרים, אבל אני חושבת שהם נותנים מוצר".
מציאות חדשה
למרות הסגר השלישי שהיה בתחילת השנה והמשבר בתיירות, שמואלי סבורה ששנת 2021 הייתה שנה טובה לתיירות הפנים. "בתחום הזה הקורונה עשתה דווקא טוב לתיירות הכפרית", היא מדגישה.
"אנשים גילו מקומות חדשים, היו אנשים שביקרו בפעם הראשונה בפארק תמנע ולא האמינו שקיים מקום כזה. עכשיו קצת מתחילים להרגיש את ההשפעה של האומיקרון עם ביטול פה ושם. זה מבאס לחיות בחוסר הוודאות הזו, אבל אני חושבת שהקורונה חישלה אותנו, אנחנו יודעים להיות דינמיים ולהתאים את עצמנו לדברים".
איך התנהלת בזמן הסגרים?
"לא כל כך הבנו מה קורה, לאן זה הולך ומתי זה ייגמר. לא חשבתי על עזיבה כי להיות בקיבוץ בתקופת סגר זה הדבר הכי טוב שיכול להיות. בתחום התיירות התחלנו לעשות דברים שכן אפשר לעשות במסגרת הקורונה.
" למשל יש לנו את העוגן התיירותי שלנו, פארק תמנע, שבדרך כלל בחודשי יולי־אוגוסט החמים לא מטיילים בו. חשבנו מה עושים כדי לשנות את זה ואז יצאו לדרך סיורי עששיות וסיורי כוכבים ושקיעה והביקוש לזה היה מטורף.
"600 איש הגיעו לסיורים בערב. עוד משהו שעשינו בחודשים החמים זה רוד טריפ, נשארים במזגן ברכב והמפה שלנו לוקחת את כולם לנקודות עניין בתמנע וזה עבד מדהים. השקענו הרבה יצירתיות ובכל פעם המצאנו את עצמנו מחדש".
בממשלה אמרו שעל סוכני הנסיעות ומורי הדרך לחפש מקצוע חדש. מה דעתך על אמירה זו?
"זו אמירה שבעיניי היא קשה. לא צריך למצוא מקצוע חדש, אלא להמציא את עצמך בחדש, להתאים את עצמך למציאות שבה כולנו נמצאים. אני מכירה הרבה מורי דרך שעברו למשל לתיירות פנים באופן זמני ושינו את קהל היעד שלהם. אני חושבת שצריך להיות יותר גמישים".
לעדכונים: חדשות הקיבוץ
