רק לפני כחודש עברו ספיר ועמית חוניו עם שני ילדיהם הפעוטים כליל ופריאל, תאומים בני שנה וחודש, ממושב הדר עם שבעמק חפר לקיבוץ סופה שבמועצה האזורית אשכול, ואין מאושרים מהם. "על פניו זה נשמע הזוי וממש לא הגיוני לעבור מעמק חפר ליישוב שנמצא מול רצועת עזה, אבל הנה, אנחנו כאן וכיף לנו", אומרת ספיר חוניו (32).
קראו גם:
בכל זאת, זה דורש הסבר.
"הגענו לכאן בגלל שיש לנו פה חברים שרכשו בית בקיבוץ. הוא בן הקיבוץ והיא גדלה באזור הזה. אז נכון שיש חיסרון בדמות הקרבה לגבול, אבל זה בהחלט לא נורא. מה שהכריע זו החברה והמסגרת החינוכית לילדים. רצינו קהילתיות ומצאנו כאן איזון בריא מבחינת האוכלוסייה והמסגרת החינוכית. היה לנו גם שיקול כלכלי. זה מאוד אטרקטיבי לזוג צעיר מבלי להיחנק, תוך אפשרות לרכוש בית בסביבה נעימה ובמחיר מאוד שפוי. מצאנו כאן סביבה פסטורלית שהתאימה לנו. אפילו הנוף לרצועת עזה משתלב יפה בפסטורליה הזו כשלא יורים עלינו וכשאין הסלמה ביטחונית".
ספיר עבדה עד ללידת התאומים בתחום התיירות, ואילו בעלה עמית (33) הוא עצמאי בתחום עריכת הווידאו. בשלב זה, כך היא מגדירה את עיסוקה, היא אמא במשרה מלאה עד שהילדים ייקלטו במסגרת החינוכית של הקיבוץ. לגבי העתיד, היא מתלבטת בין עיסוק ברפלקסולוגיה לבין תחום התיירות.
ההיבט הביטחוני לא מרתיע?
"יותר מרתיע אותי כל מה שקורה בארץ מאשר מה שקורה פה ליד הגדר. אנחנו יודעים להתמודד עם המציאות הזו. כאשר גרנו בעמק חפר בדירה שכורה הרגשתי פחות בטוחה. האמת היא שהתלבטנו בין לעבור לצפון הארץ או לאזור הנגב, ובסוף הכרענו לטובת הנגב. כאן מרגישים את הביחד. ההון האנושי כאן הוא מאוד איכותי".
הריחוק ממרכז הארץ לא מפריע לכם?
"בכלל לא. זה יתרון. הקצב במרכז הארץ הוא יותר מדי אינטנסיבי, גם לנו וגם לילדים. רצינו להיות בסביבה נוחה וחופשית יותר. סביבה שבה הילדים שלנו יוכלו להסתובב ולרוץ בלי לחשוש שהם ירוצו לכביש".
מבחינתה של משפחת חוניו, "אנחנו רוצים לחיות בשקט. פה שמנו את הקלפים שלנו ונקווה שרק ימשיך כך. יש כאן קהילה מתחדשת. הייתה לנו הזדמנות להיות חלק ממשהו מתחדש. חבר'ה צעירים שבונים משהו חדש. כיף להיות חלק מזה".
עוד חדשות קיבוץ
