במוצ"ש, בדיוק שבועיים לאחר שאושפז במחלקה ו' במרכז הרפואי שמיר־אסף הרופא, נדם ליבו של אבא, ד"ר צבי מיטשניק ז"ל. בן 94 היה במותו הפלמ"חניק, שעבר בחייו חוויות מורכבות ונאבק בצמתים רבים, כולל על חייו, לאורך הדרך. גם הפעם, בבית החולים, הוא נלחם עד הרגע האחרון. אלא שבמערכה האחרונה הזו הוא לא ניצח וגם אנחנו לא הצלחנו לסייע.
3 צפייה בגלריה
מכתבי תודה לצוות הרפואי במחלקת הקורונה בשמיר־אסף הרופא
(צילום: מרכז רפואי שמיר־אסף הרופא)
קראו גם:
ביום שני שעבר הובא אבא למנוחת עולם בבית העלמין הישן בגני אסתר, שם נטמן לצד אימנו, בתיה מיטשניק ז"ל, שהקדימה אותו לפני חמש שנים.
שכחו אותם במחלקה
במשך השבועיים שהיה אבא מאושפז במחלקת קורונה ו' במרכז הרפואי שמיר־אסף הרופא ליווינו אותו, אחי שמעון ואנוכי. איפשרו לנו להיכנס למחלקה ממוגנים לצידו ולסייע. ראינו מקרוב את פעילות אנשי הצוות למען אבא ולמען המאושפזים האחרים. במהלך שהותנו שם, הבנו שמאז "שירת המרפסות" וההצדעה לצוותים הרפואיים בחודשים הראשונים של המגפה, די "שכחו אותם במחלקה", כמו את שאר הצוותים הרפואיים ברחבי הארץ.
לכן החלטתי ליזום פעילות למען הצוות הרפואי של המחלקה ופניתי לשורת גורמים, כולל ראשי העירייה של ראשל"צ ורמלה, מנהל כפר הנוער ע"ש יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב, "החממה של חנהל'ה", חבורת השפים המתנדבים בהובלתו של יהודה בן יעקב ועוד.
וכך יצאה לדרך, עוד בחייו של אבי, "הפלוגה של חני", מיזם הצדעה וחיבוק לצוותים הרפואיים במחלקה ו' ובמחלקות הקורונה ברחבי הארץ. הרעיון הוא לפעול למען הצוותים הרפואיים – בשליחת מכתבים, בפינוקים, ובעיקר בהבעת הוקרה וחיבוק.
את ההשראה למיזם קיבלנו מאבי, שממיטת חוליו, מתוך המצב הקשה שבו היה נתון, הודה לרופאים, לאחיות ולכוח העזר, גם במילים וגם בנשיקה על היד. לראות את אבא עם מסכת חמצן, במצבו הקשה, מחייך בהכרת תודה ולוקח את ידה של האחות או של המטפלת ומקרב אותה למסכה כדי לנשק - זו הייתה אמירה ברורה בחייו וצוואה להמשך.
לאחר פטירת אבי, הפכה הפעילות למפעל הנצחה חי. השף אבי דן היה הראשון שנרתם למיזם. לפני שבועיים הוא תרם 100 מארזי פטיפורים שחולקו לצוות מחלקה ח' וחדר המיון.
בשבוע שעבר הגיעו למחלקה ו' תלמידי כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי ובראשם מנהל הפנימייה, גב אוד, למסור לחני פטל, האחות הראשית של מחלקה ו', מכתבי תודה ותמיכה. היה מרגש לראות את האחיות ואנשי הצוות מצטלמים עם התלמידים, המכתבים והלבבות.
מנכ"ל בית צבי, דוד בנימין, תרם עשרות כרטיסים להצגה חדשה של התיאטרון.
ביום שלישי השבוע הגיעו יהודה בן יעקב וקבוצת שפים, שפיות ומתנדבים של "החממה של חנהל'ה" לבית חולים שמיר־אסף הרופא וקיימו הפנינג של "פודטראק" עם המבורגרים, מאפים ועוגות אישיות שחולקו לחולים.
המיזם הזה ישתלב בחיבוק הגדול שלנו לאבא על כל מה שהיה עבורנו, על הנתינה וההקרבה שלו במאבק למען הקמת המדינה ובשליחותו החקלאית והמדעית בשדות הבצל והשום ברחבי הארץ.
מההגנה אל השום והבצל
אבינו, ד"ר צבי מיטשניק, יליד שכונת תלפיות (1927), התגייס לפלמ"ח בגיל 18, פלוגה ג' הכשרת קיבוץ אפיקים: אימונים, מסעות ברחבי הארץ, עבודה חקלאית בקיבוץ. בקרב חבורה זו נמנה עם מייסדי קיבוץ חצרים ב־1946. בהמשך חזר אבא לירושלים, שם פעל כנשק במסגרת "ההגנה" בתקופת המצור על ירושלים.
לאחר קום המדינה החל ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות וב־1954 קיבל תואר מוסמך למדעי החקלאות. עבודת הגמר של אבא עסקה בשיטות לאחסון בצל. באותה שנה, 1954, החל לעבוד במחלקה ללימודי ירקות במכון לגידולי שדה וגן בבית דגן (לימים מינהל המחקר החקלאי).
הייתה זו תחילתו של פרק שנמשך למעלה מ־40 שנה. במהלכו אבא עבד קשה מצאת החמה ועד צאת הנשמה, אך זכה גם ללמוד ולהשתלם בארה"ב ובבריטניה בראשית שנות ה־60.
המיקוד המרכזי בעבודתו היה על פיזיולוגיה והשבחה של צמחי בצל ושום. המטרה הייתה להגיע לרצף אספקה למטבח ולעקרת הבית לכל אורך השנה, וגם לייצוא ולתעשיית הייבוש. ציונות, חקלאות, חזון, מדע ומעשה. והרבה מלאכת כפיים. לגעת ברוח, לגעת בקרקע.
לאורך שנותיו במכון וולקני חרש אבא את המדינה בין מאות שדות, בניסיונות של גידולי שום ובצל ברחבי הארץ. יחד איתו שמעון ואני יצאנו למסעות ברחבי ישראל השכם בבוקר ועבדנו איתו בשדות השום והבצל. מאחר שרוב הזמן אבא היה בעבודה, אמא הייתה זו שלקחה אותנו להצגות ולטיולים ברחבי הארץ, כך שהמורשת הציונית ואהבת הארץ הונחלו לנו היטב.
לאחר שפרש אבא מעבודתו ב־1992 הוא המשיך לפעול במכון וולקני בהתנדבות במחקרים לטיפוח זני שום ובצל נוספים.
נשמח שתצטרפו למיזם שלנו בכתובת: gifim2007@gmail.com ותתמכו בצוותי הקורונה ברחבי הארץ.
הכותב הוא בנם של בתיה וצבי מיטשניק ז"ל, לשעבר מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי בישראל, מרצה מורשת ויזם חברתי.
עוד חדשות קיבוץ
