יוני רוטשטיין, בן 25 מקיבוץ עין החורש, מגשים את חלומותיו כנגד כל הסיכויים ומראה שאין דבר העומד בפני הרצון. לאחרונה הוציא בעצמו את הספר "טימלי - המסע אל נהר הצ'אקרה" שמספר על מסע גדול ומעורר השראה, עם תובנות על החיים.
קראו גם:
אשפוזים וקשיים
רוטשטיין הוא בן זקונים לוויוי ואדי, אחרי שתי אחיות ואח. כשהיה בן שנה אובחן עם מחלת ניוון שרירים בשם SMA. למחלה שלוש דרגות, כאשר דרגה אחת היא הקשה ביותר, ובה רוב הילדים אינם חיים מעבר לגיל שנתיים. יוני אובחן עם דרגה שתיים חמורה יחסית, ולכן ככל שחלפו השנים הוא איבד יכולות גופניות בסיסיות, כמו לאכול לבד, להקליד ועוד מגוון פעולות שמהוות את הבסיס לעצמאות של כל אדם.
מגיל קטן השתלב יוני בכל מסגרות החינוך יחד עם שאר הילדים. בעזרת סייעת אישית הוא התחנך בגנים של הקיבוץ, השתתף בפעילויות עם הילדים ושיחק עם חברים בני גילו. "כבר אז היו קשיים, לא יכולתי לעשות כל דבר שהילדים האחרים יכולים, ובגלל המחלה התאשפזתי לעיתים תכופות עם דלקות ריאה קשות", הוא מספר. "כל אשפוז גבה מחיר גבוה ממני וממשפחתי, ותקופות ההתאוששות היו לא פשוטות".
אחרי גן חובה התחיל ללמוד בכיתה א', בבית ספר "יובלים" בגבעת חיים מאוחד. הוא למד בכיתה רגילה, עם ילדים בריאים לחלוטין, עשה שיעורי בית ומבחנים, ולא נזקק לשום הנחות מצד המורים וחבריו לכיתה. יוני סיים שש שנים בבית הספר היסודי, כשהוא מצליח להשתלב ולהיות תלמיד כמו כולם. רק בטיולים נמנע ממנו להשתתף, בגלל הקשיים הגופניים וחוסר הנגישות של אתרים בארץ.
לאחר בית הספר היסודי החל יוני ללמוד בחטיבת הביניים של תיכון "מעיין-שחר" בקיבוץ עין החורש. "השתלבתי גם כאן", הוא מספר. "הצטיינתי ואף השתתפתי בתוכנית מצוינות של תפוח פיס לילדים מחוננים".
בקיץ 2012 חוותה המשפחה אירוע מטלטל, כאשר אחת הבנות נפצעה בינוני-קשה בתאונת אוטובוס בעת טיולה בפרו. בעקבות השפעת התאונה על כל המשפחה, הוחלט, באישור מנהל התיכון, שיוני ילמד את כיתות י''א ו-י''ב מביתו. רוב הלמידה הייתה עצמית, ובכל זאת סיים יוני את התיכון עם בגרות מלאה בהצטיינות.
"בהתחלה היה לא קל, גם המצב המשפחתי וגם פתאום ללמוד מהבית", הוא מספר. "ההיבט החברתי לא השפיע עליי מדי, כי התרגלתי להיות רוב הזמן לבד. תמיד היו לי חברים, אבל מעטים, חברים טובים שאני יכול לסמוך עליהם".
עם סיום התיכון יוני מצא את עצמו ללא מסגרת. הצבא לא גייס אותו, ולמרות היכולות הקוגניטיביות הגבוהות, לא היה ברור כיצד יצליח לממש את הפוטנציאל שלו. "זאת הייתה תקופה קשה ומתסכלת", הוא מספר. "ובאמת לא ידעתי אם אני יכול לעשות דברים, ללמוד באקדמיה, להשתלב בשוק העבודה, ובשלב הזה גם לא היו לי חלומות ושאיפות, כי איך אגשים אותם? אבל אז התחלתי ללמוד לבד השקעות ערך, מדי יום שעות על גבי שעות, הכול באנגלית. הלימודים נתנו לי את הביטחון שאני יכול להצליח למרות הנכות, ובזכות חברים שדחפו אותי לברר על לימודים באוניברסיטה הפתוחה, בגיל 20 התחלתי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה הפתוחה".
"למדתי את התואר בעזרת הזום, לפני עידן הקורונה", הוא מספר. "האתגר הכי גדול היה ללמוד לבד איך לכתוב את המתמטיקה במחשב ואיך לצייר גרפים מסובכים. לא היה מי שיראה לי כיצד לעשות זאת, כי אנשים אחרים אינם מתמודדים עם הבעיות האלה. גם במהלך הלימודים יכולתי להפעיל מחשב רק מהמיטה, הייתי מזיז את העכבר בעזרת הנשימות שלי ומקליד עם מקלדת וירטואלית על המסך. זה היה איטי ומתיש. בכל סמסטר הייתי צריך למצוא את השיטות שלי, והמיומנות הזאת היא מרכיב חיוני בהתפתחות שלי". יוני סיים את התואר בשלוש שנים, בהצטיינות יתרה, כולל שלוש הצטיינויות נשיאת האוניברסיטה.
בסיום התואר החל לעבוד מהבית כאחראי תשלומים בחברה שמספקת שיעורים פרטיים והנגשות לימודיות לילדים וסטודנטים הנתמכים על ידי המדינה. "עבדתי בלפטופ עם העיניים, הן מזיזות את סמן העכבר, והג'ויסטיק של הכיסא הוא הלחצן. המקלדת על המסך. בהתחלה היה קשה מאוד, גם ללמוד לעבוד עם העיניים וגם לשבת הרבה שעות, אבל לא ויתרתי וכעבור זמן קצר הסתדרתי לגמרי".
סיפור מסע
יוני הבין שהוא יכול, שמותר לו לחלום, והנכות לא תעצור בעדו להגשים את חלומותיו. כעת הוציא לאור את ספרו, והפך חלום למציאות. "לפני ארבע שנים התחלתי לכתוב סיפור", הוא מספר. "לא התכוונתי לכתוב ספר, ואלמלא לחץ חברתי הייתי מפסיק לכתוב אחרי מספר עמודים. הייתי בטוח שאין לי את הכישרון, הידע והסבלנות לכתוב ממש ספר. בנעוריי לא קראתי ספרים, בגלל הנכות. עד גיל 18 קריאת ספרים הייתה דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי. אבל כתבתי את הספר, והוא שינה את חיי. פתאום הבנתי שאני יכול לעזור לאנשים, ילדים ומבוגרים, לשתף אותם בדרך ההתמודדות שלי עם קשיים. הרגשתי שיש לי אפשרות להעביר מסר חשוב באמצעות סיפור מסע שעטוף בצבע ודמיון".
"למדתי את התואר בעזרת הזום, לפני עידן הקורונה. האתגר הכי גדול היה ללמוד לבד איך לכתוב את המתמטיקה במחשב ואיך לצייר גרפים מסובכים. לא היה מי שיראה לי כיצד לעשות זאת"
את הספר "טימלי - המסע אל נהר הצ'אקרה" הוציא יוני בכוחות עצמו ב"הוצאת בינתיים", הוצאה עצמית שלו. "פניתי לאנשי מקצוע שיעזרו לי בהפקת הספר. רציתי בשבילו את הטובים ביותר, ולא חששתי לקבל 'לא'. היו ספקות, אנשים שאמרו לי לוותר, לחשוב בקטן, לא לחלום. אבל באמת האמנתי בסיפור. אז התעקשתי, וזה הצליח: עבדתי עם העורך שרציתי (יורם ורטה), ואיירה את הספר המאיירת שסגנון האיור שלה התאים בדיוק למה שחיפשתי (הילה חבקין)".
"כשהמתנתי לתשובות מהוצאות הספרים הגדולות, החלטתי שאוציא אותו בעצמי. הדמויות שיצרתי הן כמו הילדים שלי, ואני רוצה את החופש לגדל אותן איך שאני רואה לנכון. שום הוצאה לא תטפל בהן במסירות כמוני. אז למדתי את התחום, נעזרתי במומחים ששמחו לעזור, וייסדתי את הוצאת הספרים שלי – הוצאת בינתיים".
הספר החדש כבר זכה לתגובות נלהבות ויוני אינו מתכוון להפסיק לחלום. הוא רוצה לכתוב עוד ספרים ושואף לחולל שינוי חיובי בחברה.
"היום אני יודע שלמרות הכול, אני יכול. אני מתמודד עם קשיים, כאבים ומכשולים רבים, אבל לעולם לא אוותר. אסור לוותר, כי אין דבר העומד בפני הרצון. חשבו שאני לא יכול בגלל הנכות, ועכשיו זה ברור שכן. אעשה ככל יכולתי כדי לעזור ולהשפיע לטובת מי שנתקל בחסמים בכל תחומי החיים".
עוד חדשות קיבוץ
