באחד מימי אפריל האחרון הגיחה השמש וליטפה את רמת הגולן. אוריה ואזנה (35) מאניעם, פקח אזורי של רשות שמורת הטבע ברמת הגולן שחולש על שטח של כ־400 אלף דונם (מצומת נחל דליות ועד צומת ווסט), הביט לפתע לעבר מרכז הכביש וראה מחזה מרהיב. "ראיתי קבוצה של תנים באמצע הכביש.
הייתי מופתע לראות כל כך הרבה תנים 'דרוסים'. אנחנו בתקופה של סגר ואין כמעט תנועה על הכביש, אז חשבתי איך יכול להיות שמישהו הצליח לדרוס כל כך הרבה תנים בבת אחת. הוצאתי משקפת וראיתי מחזה מרהיב חמישה תנים מתחרדנים להנאתם על הכביש. העובדה שבני האדם לא היו בחוץ אפשרה להם לחפש גבולות חדשים כי זה טבעו של הטבע", הוא מספר.
ערימות הזבל נותרו בשטחערימות הזבל נותרו בשטח
ערימות הזבל נותרו בשטח
(צילום: אפי שריר)
קראו גם:
שלושה חודשים אחרי והמראות שנגלו לואזנה בשטח אחריותו היו כבר פחות מרהיבים. "שמורת נחל עילבון היא בתחום האחריות שלי. הירידה לנחל אורכת כחצי שעה עד המים. בתחתית הנחל מצאתי שולחנות, כיסאות, מחצלות. הכל חדש. המטיילים השאירו את הציוד חדש כמו שהוא כי לא היה להם כוח או חשק לקחת אותו חזרה למעלה לאוטו. שמורת עין תינה הופכת להמונית משנה לשנה בגלל שהיא לא עולה כסף והיא מזכירה את המג'רסה. כל הזמן הייתי צריך 'לשחק בחתול ועכבר' עם המטיילים. רגע אתה מסובב את הגב וישר הם מדליקים מנגל למרות שיש להם חמישה שלטים מול העיניים שאוסרים הבערת אש. רגע זזתי למקום אחר בשמורה והם משאירים את הזבל במקום כי ברור להם שיש מישהו שיאסוף אותו".
למרות שלל תפקידיו המגוונים, פקח רשות שמורת הטבע אינו סבל של המטיילים הישראלים. בשטח שמוגדר לו הוא חייב להיות עם היד על הדופק כל הזמן: לבדוק שאין פגיעה פיזית, להבטיח את ביטחון המטיילים, לדאוג לשבילים מסומנים, להסדיר חנייה נאותה של הרכבים, לעבוד מול רשויות מקומיות וממשלתיות (כמו רשות העתיקות או הניקוז), לעבוד מול החקלאים שסובלים מנזקים מחיות הבר וכמובן לדאוג לערכי החי והצומח.
ערימות הזבל נותרו בשטחערימות הזבל נותרו בשטח
ערימות הזבל נותרו בשטח
(צילום: אפי שריר)
קיץ 2020 היה קיץ חריג ביותר שאיתו נאלצו להתמודד ברמה יומיומית 24/7 אנשי אכיפת הסביבה בצפון. רגע אחרי סיום החופש הגדול ושנייה לפני הנחשול הגדול של המטיילים בחגי תשרי, הם מתארים את החוויות הלא נעימות מהשטח ואת המציאות שאיתה הם נאלצים להתמודד יום יום.

אלימות וונדליזם

אייל ארצי מכפר בלום, 12 שנים פקח של המועצה האזורית גליל עליון, אחראי על כ־300 אלף דונם של שטחים פתוחים מתוכם כ־200 ק"מ של גדות נחלים. שמירת הטבע נמצאת חזק בכל נימי נפשו, אבל לעצימות של הקיץ הנוכחי, לכמויות המטיילים ולמה השאירו אחריהם, הוא לא ציפה: "בגלל הקורונה והשמים שנסגרו תושבי ישראל 'נאלצו' להישאר במדינה. מיליון ישראלים שיוצאים לנפוש בחו"ל כל קיץ, עליהם תוסיף הרבה אנשים בחל"ת או מובטלים ויש להם זמן פנוי. נוסף על כך החום הרב משך את מרביתם למקומות המים בצפון, בגליל ובגולן, ולכן כמות המטיילים שבהם פגשנו הקיץ שילשה את עצמה".
אייל ארצי בנחל הירדןאייל ארצי בנחל הירדן
אייל ארצי בנחל הירדן
(צילום: אפי שריר)
אתה יודע להעריך במספרים כמה מטיילים?
"אני מעריך שמדובר בכמה מיליונים כי היו הרבה שבאו וחזרו כל שבוע, כל שבת. כמויות מטורפות. זה בא לידי ביטוי הכי טוב בזבל שהצטבר, כמויות עצומות שלא הכרנו בעבר. עשינו הרבה פעולות כדי לצמצם את הכמויות: הגדלנו את תדירות פינוי הגונדולות של הזבל משלוש פעמים בשבוע לכל יום. קבלן הניקיון הגדיל את כמות האנשים בצוותי הניקיון מכחמישה אנשים ל־12-10 אנשים. הפעלנו מסבירנים שהיו עוברים בין המבלים בנחלים, נותנים להם שקיות אשפה ומסבירים על חשיבות פינוי האשפה. מדובר בעוד כמה זוגות עיניים שלא היה נעים ללכלך לידם".
עם השנים המטייל הישראלי לא יותר ממושמע?
"לצערי ממש לא. כמות הוונדליזם הכפילה ושילשה את עצמה. בעבר טיפלנו בכ־50 אירועי רעש בסופי שבוע ופתאום זה קפץ ל־150 אירועים. לחלק אנחנו מוותרים ובחלק מהמקרים זה מסתיים בכתב אישום. בגלל כמות האנשים הרבה נוצרו עומסים גדולים והפעלנו מאבטחים בשכר באזורי החניות שיעשו סדר, ייתנו התראות וכשצריך חילקנו דוחות. ראוי לציין את משטרות קרית שמונה וראש פינה ששיתפו פעולה ונתנו מענה כשצריך. לא אחת הפעלנו שוטרים בשכר שילוו את הפקחים שזקוקים להגנה מאנשים פורעי חוק שהיה צריך להתעמת איתם. לא אחת היו גם מקרי אלימות פיזיים ומילוליים".
באילו מקרי ונדליזם נתקלתם?
"פיזרנו מצלמות בשטח שיאפשרו לנו אכיפה יותר רחבה אז היו שהחליטו שהמצלמות מפריעות ופשוט פגעו בהן; שברו דוקרנים שמונעים כניסה בלילות לשמורות או לנחלים; עקרו שלטים; תלשו גדרות ושערים בטיילת עמי לאורך הירדן ליד קיבוץ עמיר שסגורה בלילות כדי לחגוג בלילה בשתייה; הזיזו בולדרים כדי להגיע עם רכבי ה־4*4 עד קו המים ולפעמים גם אל תוך המים ממש".
"פיזרנו מצלמות בשטח שיאפשרו לנו אכיפה יותר רחבה אז היו שהחליטו שהמצלמות מפריעות ופשוט פגעו בהן"
ערימות הזבל האלה מתורגמות גם להוצאות כספיות גדולות שנופלות בעיקר על המועצה האזורית הגליל העליון. איתי גונאל, דובר המועצה, מסכם במספרים את עלילות הזבל ששופכים קצת אור על הנעשה בשטח: "המועצה אספה הקיץ 750 טון אשפה, עלייה של 30 אחוז משנה שעברה. עלות הפינוי - כמיליון וחצי שקל".
מדוע תושבי המועצה האזורית הגליל העליון צריכים לסבסד את פינוי הזבל שמשאירים המטיילים?
"עפ"י חוק זוהי חובתה של המועצה לפנות את האשפה וכך היא נהגה. יצוין כי ניקיון חופי הים התיכון והכנרת מתוקצבים ע"י המדינה, ואילו בנחלי הגליל העליון אין כל השתתפות או סבסוד ממשלתי".

כ־2,000 איש ביום

עופר שנער מכפר גלעדי אחראי על שמורת נחל הבניאס שכוללת את הגשר התלוי בסמוך לקיבוץ שניר ואת הבניאס התחתון (מהטנק הסורי בואכה שאר ישוב עד כביש חורשת טל כפר סאלד).
 עופר שנער בנחל הבניאס  עופר שנער בנחל הבניאס
עופר שנער בנחל הבניאס
(צילום: אפי שריר)
את הקיץ הנוכחי לא הוא או הפקחים שעובדים תחתיו ישכחו בקלות: "מבחינתי חודש אוגוסט הרגיש כמו ארבע פעמים חופשת סוכות", הוא מספר, "בגלל שאין בה בריכות שכשוך, שמורת הבניאס אינה נחשבת לכזאת אטרקטיבית ובכל זאת זכינו לשטף עצום של מטיילים. בשנים רגילות בחודש אוגוסט לבדו יש כ־30 אחוז מהמבקרים, כ־15 אלף איש הם תיירם מחו"ל והיתר ישראלים, סך הכל כ־40 אלף.
"תגברנו את כמות האנשים בצוותי הניקיון והפעלנו מסבירנים שחילקו שקיות אשפה. מדובר בעוד כמה זוגות עיניים שלא היה נעים ללכלך לידם"
השנה כולם היו רק מהארץ והגענו לכמות שיא של 52 אלף איש, כלומר כ־2,000 איש ליום. יש שוני עצום בין קבוצת תיירים שבאה עם אוטובוס, מדריך אחד שאוסף את הכרטיסים מהקופה ומדריך את הקבוצה באופן מסודר לעומת 20 משפחות שכל אחת מהן באה באופן פרטי. זה מצריך היערכות יותר גדולה - בחנייה, בקופות ולאורך כל השמורה עצמה. ידענו שיהיו המון מטיילים בגלל השמים הסגורים והקורונה, אבל לא תיארנו לעצמנו לאילו כמויות זה יגיע. עשינו התאמות ועיבוי כוח אדם כל הקיץ כדי לנסות לעמוד בכמויות שהיו באמת בלתי נתפסות. הפקחים היו נפרשים כבר משעה 07:00 כדי להספיק לעמוד בקצב של המטיילים שהיו בכל מקום".

דאגה לחיות

התשוקה למקצוע, הנחישות ומאבק האכיפה הבלתי מתפשר מול המטייל הישראלי עומדים לנגד עיניהם של הפקחים שעושים עבודת קודש: כבר כילד אוריה ואזנה ראה את הפגיעה בטבע במסגרת הטיולים המשפחתיים וחיפש את המקום הכי נכון להשפיע כדי למנוע אותה. לפני תשע שנים הוא ויתר על קריירה בבקר של קיבוץ עמיעד והפך לפקח של הרשות; אייל ארצי שמשמש כפקח כבר 12 שנה מרגיש שהוא נולד לתפקיד. הסביבה תמיד בערה בו והוא נאבק להשאיר מקום טוב יותר לילדיו בהיבטים של סדר, ניקיון, בטיחות וערכי הטבע בגנים ובנחלים.
לדברי ואזנה, בכל סוג אוכלוסייה - חילונים, בני מיעוטים או חרדים - יש צדיקים בסדום ששומרים ולא מזהמים. הצרה שהם מיעוט. מבחינתו של ארצי האוכלוסייה הבעייתית העיקרית היא הצעירים שנוהגים לשתות.
ערימות הזבל נותרו בשטחערימות הזבל נותרו בשטח
ערימות הזבל נותרו בשטח
(צילום: אפי שריר)
היבט נוסף שעמו השניים צריכים להתמודד הוא שמירה על בעלי החיים, שמושפעים מאוד מהשתלטות בני האדם על השטחים הפתוחים. ואזנה מספר שהזבל שמשאירים אחריהם המטיילים גורם לחיות כמו התנים והחזירים לאכול מפחי האשפה או מהזבל שנשאר כי זה יותר נגיש במקום לאכול פקעות או בלוטים ובכך הם מפסיקים לעשות את תפקידם הטבעי לחידוש יערות האלונים. בעיה נוספת היא שהתזונה הזאת מגדילה את השרידות שלהם והם כחיות חזקות מונעות מחיות חלשות יותר לגדול. למשל אוכלוסיית הצבאים לא גדלה כבר הרבה זמן כי העופרים לא מצליחים להגיע לגיל בגרות ונטרפים ע"י תנים.
אייל ארצי מספר על הדאגה שלו לחיות בגזרתו: "מגשר להבות ועד שניר אנחנו לא מאפשרים לישון בשום מקום כדי לאפשר לחיות להגיע למקורות המים. אנחנו מרכזים את האנשים בין גשר להבות לגשר הפקק כי יש באזור הזה את האגמון ושמורת החולה ששם החיות יכולות לשתות מים. כתוצאה מריכוז האנשים שם עלתה כמות החברות שמשכירות ציליות משש ל־12 וכמובן גם כמות המסיבות. עופר שנער למשל הוקפץ בשבת שעברה לטפל בציידים ממזרח ירושלים שבאו לצוד חוחיות ונקלטו במצלמות האכיפה.
ערימות הזבל נותרו בשטחערימות הזבל נותרו בשטח
ערימות הזבל נותרו בשטח
(צילום: אפי שריר)
תקופת החגים לא מבשרת טובות לטבע ולאנשים שאמונים לשמור עליו. הישראלי המכוער ששמו יצא למרחקים גם מעבר לים עלול בתקופה הזו להמשיך לעשות מה שהוא יודע הכי טוב וזה ללכלך. נכון שאיכות סביבה מעולם לא היתה במדינת ישראל בסדר עדיפות גבוה, שלא לומר שברוב המקרים היא בתחתית שבתחתית. ובינתיים, עד שייצא קמפיין רחב ממדים שינסה לחנך לא ללכלך, ימשיכו אוריה, אייל, עופר ודומיהם לעבוד קשה כדי להשאיר לנו צפון נקי ובטוח יותר.
לעדכונים נוספים היכנסו לחדשות הקיבוץ