ניל חורגין
מבשלת "בירצינות" בקיבוץ קטורה
לפעמים התחביב שלך הופך גם למקצוע וקריירה, ודוגמא טובה לכך הוא הסיפור של ניל חורגין, מי שהקים ומנהל את מבשלת "בירצינות" בקיבוץ קטורה. הוא הגיע ארצה עם אשתו שרון בשנות ה-80 ומשנת 1996 הוא בקיבוץ קטורה.
לקיבוצים הגיעו דרך הגרעין, וכיום קטורה הוא בין הקיבוצים היחידים שעוד שיתופיים וזו הייתה אחת הסיבות שמשפחת חורגין עברה לגור בו. "לפני 12 שנה התחלנו לבשל בירה כתחביב, אני בא מעולם האפייה, חבר סיפר לנו שהיה בחו"ל וכמה הוא נהנה לבשל בירה, אשתי קנתה לי ערכה להכנת בירה ליום הנישואין ומשם הכול התחיל", הוא מספר.
זה החל בתקציב של תחביב, אבל הקהל התחיל להתאסף סביב המבשלה הקטנה, כמו גם האנשים שהיו מגיעים לעסקי התיירות בקיבוץ. ההחלטה לעבור לייצור בירה מקומית התקבלה די מהר ובשנתיים הראשונות הבירה יוצרה במבשלה אחרת באמצעות חוזה. בשנת 2015 מפעל האצות של הקיבוץ רצה להתרחב, רפת הקיבוץ נסגרה והפרות נמכרו ונותר כסף בקופה. "הרוב הלך לקרן בבנק אבל חלק ליוזמות, הייתה מאפייה וסדנת תכשיטים ברמה מאוד גבוהה וכך גם הוקמה המבשלה", נזכר חורגין.
הוא מספר שהעובדה שהקיבוץ הוא זה שמשקיע את הכסף לא מוריד מחששותיו כמו עצמאיים אחרים, פשוט הדאגות שלו שונות. "כל אחד יגיד שהוא חושש לא להצליח, אבל זה לא רק זה, אנחנו מייצרים מזון שאנשים מכניסים לגוף שלהם, יש אנשים שיכירו את קיבוץ קטורה רק מטעימה של בירה, זה השם של המקום. בלי הרוח גבית ותשומת הלב והפרגון של הקיבוץ היה קשה לעשות את זה, היתרונות הם הגב הכלכלי החזק של הקיבוץ ותיירות".
ומה החלום?
"הייתי רוצה שיהיה עוגן פיזי שמשלב בין היוזמות של הקיבוץ, בירה, תיירות ומוצרי מזון בוטיק, מקום מפגש של אוכל ובירה".
שלומית פלסקר
בעלת סטודיו לקרמיקה מקיבוץ רבדים
שלומית פלקסר הגיעה עם גרעין הנחל לקיבוץ רבדים לפני 44 שנים ומיד לאחר השירות הצבאי הלכה ללמוד עיצוב קרמי בבצלאל. "מאז שהייתי ילדה התעסקתי בקרמיקה, זה היה החלום וכשהתבגרתי הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות וגמלתי החלטה שאני רוצה לעשות את זה בצורה מקצועית", היא מספרת.
הקיבוץ, לדבריה, לא שמח במיוחד על ההחלטה לפתוח סטודיו קרמיקה ואף שלח אותה לאבחון מקצועי שקבע שאכן ייעודה בסטודיו לקרמיקה. "ואמרתי לעצמי שזה יהיה מקצוע עסקי שיהיה מקור לרווח, זה לא יהיה חוג שאעשה כלים ואחלק לחברים, זה היה צריך להיות מההתחלה משהו שבו אני עוסקת כפרנסה", היא מספרת על החלטותיה בגיל 24.
היא ביצעה מספר עבודות גם עבור הקיבוץ ופתחה את הסטודיו כשהיא עוסקת בשיווק מוצריה לחנויות. "זה היה מאוד מספק, הייתי באה בבוקר, לשה את החומר ועושה כמה שצריכה, ממלאה תנורים, ממלאה הזמנות וכך זה התנהל עד שנת 2000". בעקבות האינתיפאדה, חנויות רבות עמן עבדה נסגרו והיא גם סבלה מפציעה ביד שמנעה ממנה להמשיך וללוש כבעבר. היא החלה ללמד קרמיקה, ועוסקת בלימוד מאז ועד היום, למעט הפסקה של כמה שנים בהן חזרה לקנדה למשפחתה.
הקיבוץ בינתיים שינה את פניו, וברבדים היו ממובילי השינוי. "כשחזרתי פתחתי את הסטודיו למבוגרים וילדים ולאט לאט הצטברו תלמידים שפרנסו אותי יפה".
היא מספרת שהיו חששות, כמו שיש לכל בעלי העסקים לפני שהם פותחים או מבצעים שינוי, "כמו בכל עסק יש תקופות של הרבה עבודה ויש תקופות שאתה נלחץ אבל מאז 1989 הסטודיו עובד. שנה שעברה לימדתי 60 תלמידים בקבוצות, אני מלמדת במועצה האזורית קרמיקה לפנסיונרים צעירים, ובקיץ אני נוסעת לארה"ב כמעט בהתנדבות להיות במחנה קיץ וככה אני רואה את המשפחה שלי בצפון אמריקה".
כיום היתרון של מיקום הסטודיו בקיבוץ המתחדש הוא שיש הרחבה והרבה חברים חדשים ששמחים להגיע לשיעורים, כמו גם חברים מקיבוצים שכנים וגם אנשים מהעיר. "בגלל שיש מספיק תלמידים מהמקום אני לא צריכה לחפש בחוץ, זה מאוד מפרגן ונעים ולפעמים גם יש הזמנות אישיות, ולפעמים אני גם אומרת שאני לא יכולה. הרבה עצמאים רוצים לגלגל יותר כסף, יש להם עובדים ומשפחה ומשכנתא.
"אולי זו הגדולה של הקיבוץ עד 2003 הקיבוץ היה רגיל ולא שילמתי ולא קיבלתי, קיבלתי כמו כולם ומה שהעסק הכניס הוא הכניס לקיבוץ וגם ההוצאות שולמו על ידי הקיבוץ וזה היה מאוד נוח. מספיק לי מה שיש לי, אני לא קופצת מעל הפופיק ולא נכנסת להוצאות של מה שאין לי".
חגית סיגל
בעלת משרד בקיבוץ כברי מקיבוץ כברי
חגית סיגל היא בת קיבוץ כברי כשלפני 12 שנים היא עושה שינוי משמעותי בחייה והפכת משכירה לעצמאית ופותחת את אחד ממשרדי התיווך היחידים שפועלים בתוך קיבוץ בארץ.
"פתחתי משרד וגייסתי עובדים, כאשר רוב המכירות שלי הם בקיבוצים ומושבים", היא מספרת. היתרון שלה בעיסוק הספציפי בקיבוצים והמושבים הוא שהיא מכירה את התחום לעומק, "אני מבינה את התהליך ואני מבינה מה יישובים מחפשים, יש נהירה של אנשים שרוצים לקנות בתים במושבים בתירוצים שונים, הם רוצים להשקיע ואני בתור קיבוצניקית לא תומכת בזה, מי שירצה בית להשקעה לא יעשה את זה דרכי, בקיבוץ צריך לגור".
סיגל מתוודה שהחיים בקיבוץ יכולים להיות יקרים מאוד, בניגוד למה שאנשים אולי חושבים. "החינוך פרטי ואני מסבירה את זה למשפחות, ומצד שני יש הכול בקיבוצים, יש מרפאה ולכל קיבוץ יש בריכה ואולם מופעים ומסעדות".
לדבריה, היתרון של משרד התיווך בקיבוץ הוא שהשכירות של המשרד זולה בהרבה משכירות משרד בעיר, ושהלקוחות שמגיעים אליה נהנים מהשקט, המרחב והחניה. "תיווך הוא שם נרדף למקצוע שיש בו רמאות ונוכלות, וכששומעים קיבוץ אומרים אוקיי, זה נשמע בטוח".
חששת לפתוח עסק כמו זה בקיבוץ? אין הרבה משרדי תיווך בקיבוצים.
"כשהפכתי להיות עצמאית הבנתי מה זה להיות עצמאית. אני לא תלויה בקיבוץ, העסק שלי לטוב ולרע הוא שלי, נכנסתי לעצמאות די במקרה ואהבתי אותה אחרת לא הייתי נשארת בה 12 שנה. לקחתי את היתרון של הסביבה והעלות הפיזית, אנשים באים ורואים את המרחב והדשא, אין להם בעיית חניה וזה עושה להם טוב".
פזית אירן קרטה
"יוגהוד", סטודיו ליוגה בקיבוץ בית הערבה
פזית אירן קרטה עברה תהליך שרבים מהעצמאיים בקיבוץ עברו – הם פתחו עסק וכשהקיבוץ הפך למתחדש הם המשיכו עם העסק באופן עצמאי. השינוי בקיבוץ בית הערבה בה היא מתגוררת עבר את השינוי לפני שמונה שנים, אך עוד קודם לכן פתחה את "יוגהוד", סטודיו ליוגה.
"תמיד עסקתי ביוגה ויום אחד, כשעוד היינו קיבוץ שיתופי, קיבלתי השראה מחברה שרצתה לפתוח חנות בגדים והחלטתי לפתח את היוגה", היא מספרת. "הגשתי בקשה וכמובן שתהליכים בקיבוץ שיתופי יכולים לקחת זמן אבל בסופו של דבר הייתה תמיכה ונכונות. קיבלתי קרוואן והתחלתי להפריח את העסק".
היא מספרת שהקבוצות הלכו וגדלו, אנשים באו מהקיבוץ ומהיישובים סביב ואף ממקומות מרוחקים, ולפני כמה שנים היא רכשה עם בן זוגה יורט. הקיבוץ הופרט והעסק כולו עבר ליורט. "זו הייתה ההחלטה הכי טובה, המבנה עגול וקסום שכולו עשוי מעץ ונותן תחושה של אדמה וטבע ומכניס לאווירה תודעתית ובריאה".
היא מספרת שכל אדם שיפתח עסק עצמאי חושש: "יש לי בן זוג נהדר שכל כך מאמין בי ובכישורים שקיבלתי, תמיד פרגן ודחף ואם היו עולים פחדים הוא הראה לי למה לא לפחד, זה עוזר שיש לך בן זוג כזה תומך".
אז מה עשית?
"צללתי למים ולקחתי ייעוץ עסקי שמאוד עזר לי".
על ההבדל בין העסק בקיבוץ השיתופי לקיבוץ המתחדש היא מספרת שכמו בכל מקום אחר כיום – אדם צריך לדאוג לעצמו. "כשלא היינו מופרטים אז הם אפשרו לי במחיר מאוד סמלי מקום להתחיל בו, וזה היה מדהים, כמובן במקביל הקיבוץ חלק איתי את הרווח, זה היה דו צדדי אבל זה בהחלט עזר.
"יש לנו המון שקט כאן במרחב הקיבוצי, יש מקומות שהשקט והמרחק מהעיר והדרייב והתנועתיות הוא לא תמיד טוב, לא תקימי פה עסק של חנות בגדים בקיבוץ, זה לא יצלח, יוגה זה קלאסי מדבר ושקט, אנשים מחפשים שקט, הם לא תמיד יודעים איך למצוא אותו".
קראו גם:
בשיתוף ביטוח חקלאי
פורסם לראשונה: 16:20, 22.09.22
