הרעיון לעבור לגור בקיבוץ הבשיל במוחם של טל ולירון כרמל כבר זמן רב, אך בתקופת הקורונה המחשבה עברה למעשים והמשפחה שהתגוררה בבאר שבע החליטה לבצע את הצעד למרות כל החששות.
שניהם בני 45. טל היא אחות חדר ניתוח במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ולירון הוא מהנדס בחברת "אינטל". יש להם שלושה ילדים בני תשע, שמונה וחמש.
"הכרנו בעיר רחובות, לירון מקיבוץ עין גדי במקור ואני מבאר שבע. הוא עבד באותה התקופה כמהנדס בחברת אלביט ואני עשיתי הסבה ללימודי אחיות בבית החולים קפלן". טל מספרת שעם המעבר לעיר רחובות, הרחיבה את רדיוס החיפושים שלה באפליקציית ההיכרויות ושם נוצר הקשר הראשוני עם טל שצמח עד מהרה לזוגיות.
תחילה גרו ברחובות ואז עברו לבאר שבע, שם גרה משפחתה של טל, אך בשנים האחרונות חוו קושי גדול בעיר. הקושי בא לידי ביטוי במציאת מסגרת חינוך שמתאימה להם ובמצב הבעייתי בכבישי הנגב. לכן הם בחרו שילדיהם יתחנכו בקיבוץ קרוב לבאר שבע והילדים חוו מרחב, טבע וחינוך קיבוצי שנחשב למקיף וטוב במיוחד.
"זה כל הזמן היה על הפרק", אומר לירון על המחשבה לעבור לקיבוץ. טל מספרת שאחד השיקולים להישאר בעיר היה הקרבה להורים שלה שסייעו להם המון עם הילדים.
"בשלב מסוים הבנו שאנחנו לא אמורים להיות תלויים בהם ושזה לא צריך להיות השיקול", היא אומרת. וכך החלו את תהליך החיפוש, תוך שהם מתחשבים בעובדה שטל עובדת בבאר שבע ולירון בקריית גת.
ספרו על התהליך שעברתם עד שמצאתם את הקיבוץ המתאים לכם.
"היינו בחמישה קיבוצים, חיפשנו לשכירות והיו גם קיבוצים עם רשימות המתנה", מספרת טל. "בעקבות החיפושים המרובים, פייסבוק החל להעלות לנו מודעות על קיבוצים קולטים בדרום, וכך הגענו לקיבוץ גבולות".
"לירון אמר לי 'השתגעת? את יודעת איפה זה?'", אומרת טל על התגובה של לירון. אבל אז הגיעה הקורונה, לירון החל לעבוד מהבית, והרעיון לנסות להתקבל לקיבוץ גבולות עלה שוב.
"לירון נסע ונפגש איתם, כשחזר משם אמר: 'טל, מצאתי', והתחלנו תהליך קליטה ובעצם נקלטנו עוד לפני שעברנו לגור בקיבוץ".
הם מספרים על אי ירוק בלב המדבר, אך המרחק שלו לא מפריע להם לעבוד או להתנהל בחופשיות, כשבמרחק עשר דקות או פחות יש להם מרפאות ואת כל מה שהם זקוקים לו.
העובדה שטל היא אחות הובילה לכך שרבים פונים אליה כשיש פציעה, והיא שמחה לעזור ולחבוש וגם להפנות לטיפול רפואי במידת הצורך. "עשיתי תהליך וזה ענה לי על כל הציפיות, מבחינה חברתית ומבחינת החופשים והמענה לילדים", טל מספרת.
בקיבוץ יש חדר אוכל, בריכה, מסגרות לאורך כל השנה עבור הילדים ועבורם המעבר היה קל וחלק, כשכבר בשבוע הראשון נסעו על האופניים שלהם יותר ממה שנסעו עליהם במשך שלוש שנים בבאר שבע.
"המעבר לא קשה לי", אומרת טל, "כשאני נכנסת ועומדת על השביל מהחניה ורואה את כל הירוק, זה אולי נשמע רומנטי אבל אני נרגעת לרגע ומרגישה - זה הבית".
בשיתוף "ביטוח חקלאי"
פורסם לראשונה: 13:45, 16.08.22
