מאז שהייתה ילדה שמעה משי קופלביץ מאביה את סיפורי הקרבות של מלחמת יום הכיפורים.
כמי שגדלה בבית של אמנים, זה היה רק עניין של זמן עד שתהפוך את הסיפורים ששמעה לסרט.
ואכן, הסרט "73", שעוסק בפצעי המלחמה ההיא, יוצג בתחרות "אסיף" בסינמטק ת"א בפסטיבל אנימיקס – לאנימציה, קומיקס וקריקטורה המסורתי.
קראו גם:
התחרות מאגדת לתוכה את כל היצירות הכי טובות של עולם האנימציה הישראלי. קופלביץ (33), ממשתתפי התחרות, היא תושבת קיבוץ כפר סאלד ובעבר בת קיבוץ דפנה. בסרט היא עוסקת, כאמור, בפצעי הלחימה של אביה במלחמת יום כיפור, שליוו אותו לאורך שנים, גם הרבה אחרי שהסתיימו הדי הפגזים.
מה הוביל אותך לעסוק בנושא הזה?
"מה שהוביל אותי לגשת לנושא כל כך טעון, שיש בו רגעים מאוד קשים, היה רצון לייצג רגע של מלחמה שהוא מאוד כאוטי וליצור בו סדר, עם התחלה, אמצע וסוף. מגיל צעיר אני שומעת מאבא שלי שברי סיפורים על המלחמה, ורציתי להשתמש בסרט כתירוץ לבקש ממנו שיספר לי פעם אחת ולתמיד את כל הסיפור של מה שקרה שם, מהתחלה עד הסוף, בתקווה שאולי, אם זה יהיה בסרט, לא נצטרך להתמודד עם זה יותר במציאות".
ספרי על הילדות שלך בקיבוץ.
"גדלתי בקיבוץ דפנה שבגליל העליון, באזור המוקף בטבע ונחלים זורמים, מה שמהווה מקור השראה כמעט לכל סרט שאני יוצרת. גדלתי בבית שבו ההורים הם אמנים שמציירים בצבעי מים ומציגים בתערוכות, רציתי מאוד להתרחק מעולם האמנות אבל בסופו של דבר זה לא כל כך הצליח".
למשי יש רקע נרחב ביצירת סרטי אנימציה שעוסקים בטראומות מלחמה. ב-2017 היא יצרה את הסרט WATER MARKS שעוסק בזיכרונות הילדות שלה ממלחמת לבנון השנייה כשגדלה בקיבוץ דפנה. ואת הסרט WAR MARKS שמספר על המפגש שלה עם החיילים ששהו בקיבוץ באותה מלחמה.
הסרט WATER MARKS, שיצרבה בשנת 2017, הוא, לדבריה, זיכרון אישי אודות ילדות ונעורים בקיבוץ דפנה, הסמוך לגבול של ישראל עם סוריה ולבנון. "אני זוכרת מקלטים, מסכות אב"כ, רעמי קטיושות וטרטור מסוקים וברקע זרימת מי הנחל של הקיבוץ", היא אומרת. "העסיק אותי הפער בין היופי של הטבע הפסטורלי לאיום הקיומי ולפחד מההפגזות".
פסטיבל אנימיקס יתקיים בין התאריכים 9-13.8 בסימניטק תל אביב.
