מה הדין כאשר קיבוץ וחבר הקיבוץ הצהירו בבית המשפט כי יפעלו ליישב כל מחלוקת ברוח חברית וברוח הקיבוץ? האם זו סיבה מספקת לחבר שלא לְפנות את עסק התיירות שלו מקרקעות הקיבוץ לאחר שתקופת השימוש שניתנה לו הגיעה לסיומה ולא הושגה הסכמה עם הקיבוץ להארכתה?
צילום: אבי אוחיון, לע"מצילום: אבי אוחיון, לע"מ
צילום: אבי אוחיון, לע"מ
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
באמצעות עו"ד ניצן טבנקין (קופרשמיט את גולדשטיין ושות') טען הקיבוץ כי משתמה תקופת השכירות, ומשלא הושגה הסכמה באשר להארכת התקופה, על החבר לְפנות את המקרקעין שבהם הוא מנהל את עסק התיירות שלו.
מנגד טען החבר, באמצעות עו"ד נועה צימרבליט־בוסתן (צימרבליט בוסתן ושות'), שלא נקבע מועד פינוי בפסק הדין, וכי עניין הפינוי הושאר ללא הכרעה בכוונה ובהתבסס על הסכמת הצדדים שכל המחלוקות ייפתרו ברוח טובה, כאמור. לטענתו, כבר רשות להחזיק במקרקעין, הוא זכאי לפיצויי השבחה כתנאי לפינויו מהשטח. החבר הוסיף שההחלטה לפנותו נוגדת את תקנון הקיבוץ, וכחבר קיבוץ הוא הסתמך על אורחות החיים בקיבוץ ועל חובתו של הקיבוץ לדאוג לו לכל מחסורו. הקיבוץ, הלין החבר, סיכל כל ניסיון לפיתוח עסק התיירות.
השופטת לא השתכנעה. "אין לפרש את פסק הדין כחוזה שכירות עד אין־קץ", כתבה. "המסקנה היחידה המתחייבת היא כי יחסי השכירות בין הצדדים הסתיימו עם תום תקופת השכירות הקצובה בפסק הדין. מאחר שהצדדים לא הצליחו במשך חמש שנים תמימות להגיע להסכמה באשר לעתיד, על החבר לְפנות את השטח ולהשיבו לקיבוץ".
לדברי השופטת, "ההצהרה של הקיבוץ ושל החבר, שלפיה הם ינסו לפתור את המחלוקות ברוח חברית, ביטאה את נכונות הצדדים באותה עת להגיע להסכמות, אך אין בהצהרה כללית זו להקנות לחבר זכות אפריורית להמשיך ולהשתמש במקרקעין מעבר לתקופת השכירות, ואין בה הוראה המחייבת את הקיבוץ להמשיך ולהשכיר את המקרקעין לחבר. החבר השאיר רושם שהוא מנסה למשוך ולהאריך את זמן החזקתו במקרקעין ככל שניתן כאמצעי מיקוח לקבלת פיצויים בעד הפינוי".
צילום יחצצילום יחצ
צילום יחצ
(צילום יחצ)
סוף דבר, השופטת פסקה כי על החבר לְפנות את המקרקעין ולהשיבו לקיבוץ בתוך חודש ימים, וכן לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך עשרת אלפים שקלים.