"שנת תשע"ז הייתה מוצלחת עבור הרפתנים ומשק החלב". כך מסכמת מיכל קראוס (קבוצת שילר), מנכ"לית מועצת החלב, את השנה האחרונה. "אנחנו נמצאים בשנת שיא של ייצור החלב", היא מגלה.
"מכסת החלב גדלה השנה, ונגיע לייצור של יותר ממיליארד וחצי ליטר. בשנה הבאה תגדל המכסה ב־60 מיליון ליטר. אנחנו גדלים בשיעור שנתי של כשלושה אחוזים בצריכת החלב, בעוד ששיעור הצמיחה של האוכלוסייה הוא 1.9 אחוזים. הגידול בייצור הוא בכל הרפתות, הן הקיבוציות והן המושביות, ונוסף על כך הוקצו מכסות חדשות למשקים חקלאיים שייכנסו בעתיד לענף ייצור החלב".
מה באשר לרווחיות?
"ב־2013 הוחלט על מתווה הראל לוקר, שעמד בראש ועדה בנושא משק החלב. על פי המתווה ירד מחיר המטרה ליצרני החלב במשך שלוש שנים, ולכן הייתה 2016 שנה קשה מבחינת השחיקה ברווחיות. בינואר 2017 חזר מחיר המטרה לקדמותו, וכיום הוא עומד על כשני שקלים לליטר. מצב הרווחיות השתפר. זה לא אומר שאפשר להתעשר מאוד מהרפת, אבל אפשר להתפרנס ממנה בכבוד".
האם טרנד הטבעונות והמעבר לתחליפים מסויה ומאורז השפיעו על צריכת החלב בישראל?
"ב־2013, ב־2014 וקצת ב־2015 הייתה התעוררות חזקה של ההתנגדות לצריכת מוצרי חלב, ובכל זאת היה גידול בצריכת המוצרים מעבר לגידול באוכלוסייה. ההערכה שלנו היא שהמצב הזה נובע מכמה סיבות.
"אחת הסיבות היא שאולי בתחום המשקאות אנשים נוטים לצרוך תחליפי חלב, אבל בתחום הגבינות אין להן תחליף. סיבה נוספת לגידול בצריכה היא הביקוש ההולך וגובר לחמאה מחלב בקר. קיים כיום שינוי כלל־עולמי המתבטא במעבר משימוש בשומן טרנס לשימוש בשומן מן החי.
"יש לנו אפילו קצת מחסור בארץ בחמאה, שנכנסה לשימוש מוגבר בתעשיית הגלידות, השוקולדים, העוגות, הבורקס ועוד. אנחנו מקווים שבשנה הבאה נצליח לספק את כל הביקוש".
למצוא את האופק
מיכל קראוס (61), נשואה למיקי, אם לשלושה וסבתא לארבעה, הגיעה למועצת החלב לאחר ששימשה יו"ר במספר קיבוצים, ולאחר שכיהנה בתפקיד מנהלת היחידה לשותפויות וגיוסי הון באיגוד התעשייה הקיבוצית, מנהלת קרן התנועה הקיבוצית ומנכ"לית קמ"ע (הקרן המרכזית לערבויות של התנועה הקיבוצית).
היא התמנתה למנכ"לית מועצת החלב לפני שלוש שנים וחצי. היא האישה הראשונה שהתמנתה לתפקיד זה במועצת החלב, והאישה היחידה העומדת בראש מועצת ייצור חקלאית. "אני מרגישה בתפקיד בסדר גמור", היא אומרת. "אני לא רואה בהיותי מנכ"לית של מועצה חקלאית משהו חריג, ואני מקווה שבעתיד יהיו עוד נשים בתפקיד הזה".
קראוס נכנסה לתפקיד כשנה לאחר שהוחלט במועצת החלב, בארגון מגדלי הבקר לחלב ובהתאחדות חקלאי ישראל לקבל את מתווה לוקר כרע במיעוטו. שורשי המתווה נעוצים במחאה החברתית של 2011, שאחת המטרות שהוגדרו בה הייתה הורדת יוקר המחייה בישראל.
זכורה לכולנו מחאת הקוטג'. בעקבותיה קמה ועדה ממשלתית בראשות שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת דאז, והמליצה בפרק הנוגע למשק החלב לבטל את התכנון ואת משטר המכסות, לבטל את המכסים על מוצרי החלב, לייעל את הרפתות, ולייעד את הכסף שייחסך מהייעול להוזלת מוצרי החלב על ידי הפחתת מחיר המטרה לרפתנים ב־60 אגורות לליטר.
בעקבות מחאת הרפתנים ותנועות ההתיישבות גיבש הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, מתווה שעל פיו ייסגרו רפתות משפחתיות קטנות במושבים ובעליהן יפוצו, ומחיר המטרה יופחת ב־6 אגורות לליטר בפריסה על פני שלוש שנים. מחיר המטרה חזר לקדמותו ב־2017, אך תוקפו של מתווה לוקר הוא עד סוף 2018, ובחוק החלב נקבע כי מחיר המטרה החדש יסוכם עד אמצע 2019.
קראוס החליטה לא להמתין עד שיוצמד אקדח לרקתו של ענף החלב בקביעת מחיר מטרה חדש, ולפני יותר משנה יזמה את הקמתה של ועדה ציבורית בראשותה, שמטרתה לבחון ולהציע דרכים לניהול ענף החלב ב־15 השנים הבאות.
בוועדה שותפים גורמים מקצועיים במשק החלב, והיא כבר גיבשה מודל לניהול הענף ונמצאת בשלבים האחרונים לקראת הצגתו לחקלאים ואחרי כן למשרד האוצר. "קו המחשבה שלי היה שהענף אינו יכול בכל פעם רק להגיב להצעות האוצר, או להיות מובל על ידי ועדות כדוגמת ועדת קדמי", מסבירה קראוס.
"ענף החלב צריך להוביל בעצמו, ולהגדיר כיצד אנחנו רוצים להיראות ביחס לענפי החלב בעולם. האוצר היה רוצה לראות בכל הסדר עתידי של הענף את ביטול התכנון, ולזה אנחנו מתנגדים בכל תוקף. על פי המודל שלנו, התכנון הכמותי עם מכסות הייצור הוא הדבר הכי נכון למדינת ישראל.
"ישראל אינה הולנד או בלגיה, הנמצאות באיחוד האירופי ויכולות להפיץ ולשנע את מוצרי החלב בהובלה יבשתית בין מדינה למדינה. אנחנו לא יכולים להוביל את התוצרת לאף אחת מהשכנות שלנו, אלא רק אבקת חלב שאותה אנחנו מעבירים לרשות הפלשתינאית ולרצועת עזה על פי הביקוש שלהם תמורת תשלום המגיע תמיד במועד.
"הצעה נוספת של הוועדה ושל מועצת החלב היא קביעת מחירי מטרה שונים על פי ייעוד החלב. מודל כזה קיים בארצות הברית ובקנדה, ועל פיו חלב ניגר שחיי המדף שלו קצרים מקבל את המחיר הגבוה ביותר, ואילו החלב עבור מוצרים כמו גבינות קשות, מוצרים שניתן לסחור בהם לטווח ארוך יותר, יקבל מחיר נמוך יותר.
"המלצות נוספות במודל הן לגבש הסכם עם הרפתנים שייתן ודאות לטווח ארוך בחיזוק ובשמירה על הרפת המשפחתית, לתת למשק החלב אפשרות להתמודד עם הייבוא, ולתת לו גם אופק שיאפשר יצוא במסגרת כללי הסחר הבין־לאומיים".
מחכים לשר החקלאות
במתווה לוקר הוחלט בהסכמת מועצת החלב לאפשר יבוא מוגבל של גבינות קשות שעליהן ישולם מכס מופחת בשיעור עשרים במקום שבעים אחוז, ולהתיר לייבא כמות קטנה מאוד של גבינות קשות פטורות ממכס על פי הסכמים עם האיחוד האירופי ועם ארצות הברית. בסך הכול הותר לייבא כ־5,000 טון גבינות לשנה.
הטענות של קראוס הן שרוב היבוא הוא של גבינות באיכות נמוכה ממזרח אירופה, ושבחלק מהיבוא נהנים יצרני הגבינות באירופה מסבסוד של האיחוד האירופי. "הגבלת היבוא של הגבינות הקשות צריכה להישאר", היא מסבירה, "כדי לאפשר למחלבות בארץ לצמוח בקטגוריה הזו ולהתחרות במחירי היבוא בתנאים דומים.
"אם ניישם את השיטה שלפיה המחלבות יקנו חלב מוזל יותר עבור הגבינות הקשות שחלקן מפוקחות במחיר, צריך לדאוג שההוזלה הזאת תתגלגל לצרכן בהתאם לפיקוח ולא תישאר אצל המחלבות ואצל רשתות השיווק. ראינו בהרבה מקרים שהחקלאים נדרשו להתייעל ולהוזיל את מחיר התוצרת, אבל הצרכן לא נהנה מההוזלה".📷
גורמים בתנועה הקיבוצית טוענים שמשרד החקלאות מתכוון להקצות מכסות חלב חדשות למושבים על חשבון הקיבוצים. ידוע לך על כוונה כזו?
"בשנה האחרונה קיבלו חמישה קיבוצים אישור להקמת רפת: חניתה, מצובה, דליה, שדה נחום ושדה בוקר, והרפתות האלה יקומו ויפעלו בתוך שלוש עד חמש שנים. במקביל ניתנו אישורים לרפתות חדשות גם למשקים משפחתיים במושבים.
"בחוק החלב קיימת מעין חומה סינית במכסות החלב בין הקיבוצים והמושבים השיתופיים לבין המושבים. ניתן לנייד מכסות רק בתוך המגזר ולא להעביר בין המגזרים או לתת למגזר אחד על חשבון השני. כדי לנהוג אחרת צריך לשנות את חוק החלב. נושא הקצאת המכסות החדשות הוא בסמכות שר החקלאות, ואם הוא רוצה לעשות בו שינויים הוא צריך לעבור תהליכים סדורים של שינוי החוק או תיקון תקנות.
"ביקשנו תוספת של 60 מיליון ליטר ליצרנים הקיימים, אך עדיין לא קיבלנו תשובה ממשרד החקלאות. אני מקווה שנקבל תשובה בהקדם. החלוקה בין המגזרים היא בסמכות שר החקלאות".
לדברי קראוס, העובדה שמשק החלב צומח ושמכסות חדשות מוקצות בכל שנה בשלוש השנים האחרונות, מביאה לכניסת רפתנים חדשים לענף החלב ומחזקת את הענף כמייצר תעסוקה ומחולל הכנסות בפריסה ארצית רחבה.
"בכל פעם שאנחנו מפרסמים קול קורא למכסות חדשות", היא מציינת, "אנחנו רואים שיש לכך ביקושים גדולים מאוד אצל חקלאים הרוצים להיכנס לענף. הרפתות מיועדות לקום באזורי עדיפות לאומית ולא במרכז הארץ, וזה משמח מאוד".
מצד שני, מתווה לוקר הביא לסגירת רפתות משפחתיות ותיקות רבות וזה תהליך עצוב. בסרט של יונתן פז "לצידי רכבת העמק" הוא מראיין משפחות שחיסלו את הרפתות בעמק יזרעאל, וסוחר בקר שמוכר את הפרות ואת הציוד של הרפתות שחוסלו לפלשתינאים בגדה.
"יש תהליך טבעי של פרישה מענף הרפת בכל העולם. אצלנו שיעור הפרישה השנתי הוא שישה אחוזים, בעוד שבצרפת ובעוד מדינות אירופיות הוא עומד על תשעה אחוזים. זה תהליך מחויב המציאות כחלק מההתייעלות בענף, ובמסגרתה רפתות קטנות נסגרות, רפתות בינוניות גדלות, ורפתות גדולות גדלות אף יותר.
"אני לא בטוחה שבעלי הרפתות הקטנות חייבים לפרוש לגמרי. אפשר לעשות שותפות עם רפת אחרת או להתמזג לחליבה משותפת במסגרת הדרכים להישאר בענף. הפרמטר שבוחן את יציבות הענף הוא דווקא הרצון להצטרף אליו.
"לדעתי, בעקבות מתווה לוקר פרשו רפתנים ותיקים שלחלקם אין דור המשך לאחזקת הרפת, והם העדיפו לפדות את מכסת החלב ולקבל פיצוי בהתאם למתווה. חלקם הגדול יותר היו קטנים מדי, וכנראה לא יעילים מספיק. כיום אנחנו שמים דגש גם על רווחת בעלי החיים.
"אנחנו לא מסכימים שתהיינה רפתות שאין בהן טיפול נאות בפרות, ושאין בהן תנאים מינימליים כמו שטח מחיה, אוורור וצינון הקרקע, שגרת חליבה ועוד. הרפתן כיום נדרש להיות מקצוען ולהבין בהרבה תחומים כדי לנהל רפת כהלכה".
