"החלטת קיבוץ בית קשת כבעלים של דירה שאותה השכיר לזוג שוכרים להביא את ההתקשרות לידי סיום, לפי הסכם השכירות והוראות חוק השכירות - ותהא הסיבה אשר תהא - אינה מהווה חוסר תום לב", אמר השופט סאמר ח'טיב.
לא הצליחו להוכיח הסכמה שבעל פה. בית קשת, צילום: שרון צורלא הצליחו להוכיח הסכמה שבעל פה. בית קשת, צילום: שרון צור
לא הצליחו להוכיח הסכמה שבעל פה. בית קשת, צילום: שרון צור
(לא הצליחו להוכיח הסכמה שבעל פה. בית קשת, צילום: שרון צור)
הוא פסק על פינויים של שני תושבים ששכרו דירה מהקיבוץ, בעוד הם בונים את ביתם בשכונת ההרחבה ביישוב.
השניים שכרו דירה לפי הסכם שכירות לתקופה מוסכמת של שנה אחת. תקופת השכירות לא הוארכה בכתב, ויחסי השכירות המשיכו שנתיים נוספות, עד שהודיע הקיבוץ לשוכרים שעליהם לפנות את הבית המושכר. הם סירבו לעשות זאת, ואמרו שהקיבוץ החליט לפנותם בשל תלונה שהגיש הקיבוץ כנגד בנם במשטרת ישראל, שהתבררה כתלונת שווא.
באמצעות עו"ד עומר כהן הגיש הקיבוץ לבית משפט השלום בטבריה תביעת פינוי. השוכרים־הנתבעים, באמצעות עו"ד רון בן־מיור, טענו שאין לפנות אותם, שכן הם הסכימו עם הקיבוץ שתקופת השכירות תסתיים עם סיום בניית ביתם (כפי שנהג הקיבוץ, לדבריהם, באשר לבונים אחרים בהרחבה).
שתי הוראות חשובות היו כלולות בהסכם השכירות: האחת, כל הארכה של תקופת השכירות טעונה הסכמה של הקיבוץ, שרשאי לסרב לכך ללא צורך בנימוק. השנייה, בתקופת השכירות יכול כל צד, הקיבוץ או השוכרים, בכל עת ומכל סיבה, לסיים את תקופת השכירות בהודעה של 60 ימים מראש.
"הצדדים המשיכו לקיים את השכירות גם לאחר שתמה תקופת השכירות שנקבעה בהסכם השכירות מבלי שנקבעה תקופת שכירות חדשה", תיאר השופט סאמר ח'טיב. "בהודעת הפינוי ששלח הקיבוץ לשוכרים הוא הודיע להם שההסכם, שהוארך בהתנהגות לשנתיים נוספות, לא יחודש, ולפיכך הם חייבים בפינוי הדירה בתוך שלושה חודשים נוספים.
"הנתבעים טענו למועד מוסכם אחר באשר לסיום השכירות, והוא סיום מועד הבנייה. כדי להצליח בטענה זו אל מול הסכם מפורט בכתב האומר אחרת, על השוכרים להוכיח הסכמה בעל פה כנגד מסמך בכתב, שכן קיימת הנחה חלוטה", הסביר השופט, "שהחוזה מגלם בתוכו את כל מה שהוסכם". אך השוכרים לא הצליחו להוכיח כי הייתה הסכמה בעל פה בנוגע לתקופת שכירות אחרת מזו הקבועה בהסכם.
השופט הביע תמיהה שהשוכרים לא הזמינו לעדות את מנהלת ההשכרות בקיבוץ (שלטענתם אמרה להם שהשכירות תסתיים עם סיום הבנייה), הגם שהיא נכחה בדיון בבית המשפט. הימנעות מזימונה של עדה משמעותית, שיכולה הייתה לכאורה לתמוך בטענתם, משמשת חיזוק לעמדת הקיבוץ.
"לפי חוק השכירות והשאילה", הסביר השופט, "מקום שלא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני, כפי שעשה הקיבוץ".
השופט ייחס משקל רב לכך שלפי ההסכם, הקיבוץ, כמו גם השוכרים, רשאים לסיים את תקופת ההסכם בכל עת. "לכן אין צורך לדון בטענת הסיבה לפינוי", אמר השופט, והוסיף שגם אילו הייתה מתקבלת הטענה שתקופת השכירות תימשך עד לסיום הבנייה, עדיין רשאי היה הקיבוץ לסיים את ההסכם בכל עת ומכל סיבה בהודעה בכתב של 60 יום מראש.
השופט דחה את טענת השוכרים שלפיה היעדר הסבר לסיום תקופת השכירות הוא חוסר תום לב מצד הקיבוץ, ופסק על פינויים מהדירה בתוך שבועיים.