במשך רוב שנות הקריירה הפוטוגרפית שלו, דבק חנן גטריידה (קבוצת שילר) במצלמת הפילם הישנה שלו. מצלמת הסלבלד, למי שמבין בעניין, אחת כזאת עם פורמט גדול. את רוב התמונות בספר החדש שלו "פגי תוקף", צילם במצלמה הזאת. "לצילום דיגיטלי עברתי בהדרגה רק ב־2008", הוא אומר בגאוות יחידה של פעם.
מה יש בספר ואיך הוא נולד?
"אחרי ששמתי בצד את מצלמת הפילם ועברתי למצלמה דיגיטלית, עשיתי יום אחד סדר במחסן והוצאתי ממנו את סרטי הצילום שנשארו לי ושבהם לא עשיתי שימוש - כולם פגי תוקף כבר הרבה שנים.
חשבתי לעצמי, מה אני עושה עם כל זה? הרי אף צלם מקצועי לא יעז לקחת פילם פג תוקף ולצלם בו, כי אי אפשר לדעת מה יֵצא ממנו. הצבעים דוהים, האמולסיה מתפרקת. ובכל זאת, היה לי קשה לזרוק את סרטי הצילום הישנים.
"אז צץ לי הרעיון שפילם פג תוקף יצלם מקומות פגי תוקף ברחבי הארץ. זה היה לפני קרוב לארבע שנים, ומאותו רגע נרתמתי למיזם הזה. התחלתי לאסוף עוד סרטי צילום ישנים, כי הכמות שהייתה אצלי כבר לא הספיקה. אספתי 150 סרטים כאלו מהארץ וגם מחו"ל. מדובר בסרטים פגי תוקף של עשר, עשרים ואפילו שלושים שנה, שצילמתי איתם בתנאי אי־ודאות מוחלטת. מצד אחד, יש סרטים בני עשרים שנה ויותר שבאופן מפתיע רואים בהם תמונה טובה, ומצד שני, יש סרטים בני עשר שנים שכבר התקלקלו. בסופו של דבר נוצר פה שילוב של מעין מחקר בתחום הצילום על פילם ישנים, ומידע מתחום ידיעת הארץ על מבנים ישנים".
"פג תוקף" היא כאמור תוצאת אותו מיזם של גטריידה, היוצא לאור בימים אלו בחסות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל והושק השבוע באתר הפרדסנות ברחובות. במחשבה ראשונה, נדמה שמדובר בשם ארכאי ולא מזמין. אבל רק כשמבינים מה עומד מאחורי המיזם, קולטים שזה הכי נכון והכי מתוחכם.
הספר מכיל 400 עמודים של תמונות ושל טקסטים, המציגים ומספרים על שבעים אתרי מורשת ועניין לאורכה ולרוחבה של הארץ, 17 מתוכם אתרים בקיבוצים, שהיו פעם שוקקי חיים וכיום ניצבים נטושים וחלקם מטים לנפול.
עמרי שלמון (גשר), מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, היטיב לתאר בהקדמה לספר את הסקרנות המתעוררת כשמעלעלים בו. "מבנה שננטש, דומה לאותה 'החצוצרה שנתביישה' מסיפורו של ח"נ ביאליק. הם עומדים בשיממונם, נכלמים ומהווים יד לזכר עבר מפואר. הם צמחו מתוך חלום, מתוך צורך ומתוך יצירתיות של יוזמיהם, מתכנניהם ובוניהם, ושימשו בעבר מבנים בעלי משמעות. דווקא השקט השורר סביבם כיום מעורר בצופה את יצר הסקרנות. ויש כאלו החשים צורך לברר, ללמוד ולהתחקות אחר עברם, ואולי אף לגלות מחדש את הצורך ואת הדחף לבדוק את האופן שבו יוכלו להחיות את סיפורם".
גטריידה (74), נשוי, אב לארבעה וסב ל־11 נכדים (שכולם גרים בקיבוץ), הוא בן להורים שעלו מגרמניה ערב המלחמה והצטרפו לקיבוץ.
במשך כל השנים שבהן היה במעגל העבודה עבד בשילטקס, מפעל הטקסטיל של קיבוצו. במקביל, פיתח קריירה מפוארת בתחום הצילום. הוא התחיל בצילום דוקומנטרי של אירועים ושל אנשים בקיבוץ, ולימים העמיק בתחום וצילם מתוך חשיבה יצירתית על נושאי הצילום ותכנון מוקדם לפני הביצוע.
במהלך השנים היה חבר הנהלה בהתאחדות הצלמים המקצועיים בישראל, יצר מיזמי צילום רבים, הציג במספר תערוכות ואף פרסם שלושה ספרים. "פג תוקף" הוא ספרו הרביעי.
גטריידה מגיב בצחוק כשאני אומר לו שהפרשנות למיזם שלו יכולה לנוע בין רצון לשימור, לבין שמרנות שאפיינה צלמים רבים עד שהעזו לעבור מהפילם לדיגיטל. "נכון", הוא אומר, "אבל צריך לדעת שזה מיזם יחיד. זה לא דבר שאני אמשיך איתו. זו לא שמרנות לשמה אלא מיזם אומנותי שהוגדר חד־פעמי. זו גם שירת הברבור של מצלמת הפילם שלי. לא אעבוד איתה עוד".
כשהתחיל לצלם את המבנים הנטושים, עדיין לא היה ברור שיֵצא מזה ספר, אך זמן קצר לאחר מכן הבין גטריידה שזה הכיוון. בשלב הראשון, לאחר שאסף את סרטי הצילום, החל לחקור באינטרנט ולברר אצל חברים היכן נמצאים מבני ציבור שננטשו עם השנים. "לאט־לאט הגעתי לשמונים מקומות כאלו בכל הארץ", הוא מספר, "ומתוכם הכנסתי לספר שבעים, כי רציתי שזה יתאים ל־70 שנות מדינת ישראל".
התוצר הראשוני המוגמר היה ספר דיגיטלי שבו מופיעות התמונות מעוררות ההתפעלות שצילם גטריידה, כשהן נתונות במעין מסגרת דמוית פריים של פילם שעליה כתובים נתוני סרט הצילום. לצד תצלומי המבנים מופיע טקסט שכתב תושב המקום או מומחה לידיעת הארץ, והמתאר את סיפור תולדות המבנה ואת תפקידו.
"כשחיפשתי מישהו שיוציא את הספר לאור כספר מודפס", מציין גטריידה, "הגעתי למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מנכ"ל המועצה עמרי שלמון והצוות שלו התלהבו מהרעיון, ואמרו שאלו בדיוק החומרים שהם עוסקים בהם. הם קיבלו עליהם את הוצאת הספר, וביצעו את זה על הצד הטוב ביותר".
איך מפיחים חיים בשרידי מבנים?
"אתה יכול לבוא לכל מקום בצהרי היום ולצלם תמונה רגילה לגמרי. אבל אם אתה בא מוקדם בבוקר באור ראשון, או בערב באור אחרון, אתה מקבל אפקטים יפים של צבע, ואת הצילום המיוחד של מקום ישן. האור שמוקרן על המבנה, זוויות הצילום, זה מה שעושה את התמונות למיוחדות מבלי שעברו עיבוד במחשב".
היו לך הפתעות מרגשות במהלך הצילומים?
"כן. במשך השנה האחרונה של הצילומים התברר שרשות השידור תיסגר ושכל המבנים שמהם יצאו שידורי רדיו וטלוויזיה ייסגרו ויינטשו. ראיתי בזה מייד הזדמנות לתפוס מפעל ישראלי עצום כזה ולכלול אותו באוסף המקומות שעבר זמנם. שלושת האתרים שצילמתי בהם - אולפני הטלוויזיה ברוממה, מתחם שידורי הרדיו בהלני המלכה בירושלים ומתחם השידורים בשרונה תל אביב - היו בין המקומות המרגשים ביותר במסע הזה, מפני ששם ממש ראיתי את הנטישה הכפויה ואת האנשים המכבים את המיקרופונים וסוגרים את הדלת מאחוריהם בעיניים דומעות. הפתעה נוספת שהסתיימה בטוב הייתה כשתכננתי לצלם את הסינרמה בתל אביב. יום אחד התברר לי שהבולדוזרים כבר עולים עליה. רצתי לשם והצלחתי לתפוס את שלבי ההריסה".
הערך המוסף של הספר מתבטא בשני מישורים: הצילומי והגאוגרפי. "הצלמים ימצאו עניין במחקר על סרטי הצילום, וכל הקוראים ילמדו על שבעים מקומות ברחבי הארץ, שהרבה מאיתנו לא יודעים עליהם. זה לא ספר לימוד גיאוגרפיה, אלא ספר שמראה את מה שחנן ראה וצילם. המפגש בין סרטי הצילום והמקומות הוא רעיון מקורי וראשון מסוגו", אומר גטריידה.
מעבר לצילומים ולסיפורי המקום, האם אתה מרגיש שאתה תורם משהו למוּדעוּת של המוסדות ושל הקהל הרחב לטיפול במקומות האלה?
"בזמן הצילומים עדיין לא הכרתי ממש את המועצה לשימור. עכשיו, לאחר שלמדתי מעט על הקשיים שלהם בשמירה על האתרים - תוך כדי עמידה הרואית מול עיריות ומול כרישי נדל"ן הרוצים לטרוף את השטחים האלה - אני מבין שכל מעשה המביא לידיעת הציבור את פועלה של המועצה לשימור, ואת סיפור אתרי המורשת, תורם למאמץ ולמודעות. בספר זה אני רואה את תרומתי ואת חלקי".
המיזם הבא שלך יהיה לצלם חדרי אוכל פגי תוקף בקיבוצים המתחדשים?
"לא. יש בארץ צלם, גיאוגרף וארכיטקט בשם מיכאל יעקבסון שמתעד חדרי אוכל ומבני תרבות נטושים בקיבוצים בכל הארץ. הוא גם כתב לי בספר שלושה קטעים על אתרים שצילמתי. הוא עושה עבודה מדהימה, ואני לא אתחרה בו. עוד לא חשבתי מה יהיה המיזם הבא שלי. כרגע אני נהנה מהוצאת הספר, ובעתיד בטח יצוץ הרעיון הבא".
