אפילו השרב לא הצליח לחנוק את ההתרגשות שעמדה באוויר של גבעת ברנר. ככה זה כששלושה רוקיסטים משתי להקות חוברים למופע אחד בקיבוץ שבו צמחו. ואיפה מיקמו להם את הבמה? ממש מעבר לגדר של התיכון המיתולוגי, זה שממנו הם חמקו לפני עשורים, באמצע יום לימודים, לטובת הגיטרות והקלידים.
ביום שישי שעבר (24.5), במופע חד־פעמי, אירחה להקת כנסיית השכל את איפה הילד - שתיהן מחלוצות הרוק הישראלי ומהשמות החזקים של שנות התשעים. איחוד הכוחות המיוחד הזה סגר מעגל (או אולי בעצם משולש) מרגש: חמי רודנר ואסף שריג מאיפה הילד, ועמי רייס הקלידן של כנסיית השכל - הם בני הקיבוץ. שלושתם נולדו בגבעת ברנר, למדו במחזורים שונים בתיכון ברנר, כנראה עברו תחת ידיה של המורה לספרות תמר רודנר אימו של חמי, וניגנו באותם מקלטים לבל יפריעו את מנוחת החברים.
מקור השם איפה הילד קשור לבן קיבוץ אחר, עומר דגני, שהיה מתופף הלהקה ונהג לאחר לחזרות, מה שגרם למתנדב אנגלי, שהיה חבר בהרכב, לסנן בכעס "וור איז דה פאקינג בוי".
על ההפקה המוצלחת, שפתחה את עונת מופעי החוץ של "ברנרוק", אחראים שני קיבוצניקים המספקים לאנשי האזור חובבי המוזיקה אלטרנטיבה מעולה. אביטל אקו, בת גבעת ברנר, היתה כתבת ספורט עד שהחליטה לעשות הסבה לתחום ההפקות והאירועים. היא חברה למפיק אלמוג שריד מקיבוץ חצור, ולפני כחמש שנים הציעה לו להביא הופעות לאולם המופעים בגבעת ברנר. "שמתי לב שבקיבוץ, שאינו צעיר, מתגבשת קהילה של משפחות שגרות בהרחבה ושל בנים חוזרים", מספרת אקו. "במופעי המוזיקה שהתקיימו באולם פגשתי את הורי הילדים שהיו בגן עם ילדיי. הבנתי שיש רעב למופעים כאלה, והחלטתי להרים את הכפפה. הצעתי לשותף שלי להביא לגבעת ברנר אומנים מהשורה הראשונה. התחלנו עם רמי פורטיס, ואחריו המשכנו עם שלום חנוך וארקדי דוכין. השיא של אותה שנה, 2014, היה מופע של איפה הילד, שחזרה הביתה לאחר ניתוק של שנים מהקיבוץ. זה היה ערב חלומי. חמי אמר בסוף ההופעה שהוא צריך לעכל את מה שהיה על הבמה ושזה כמו טיפול פסיכולוגי עבורו".
"גם כנסיית השכל הופיעה, ומכאן החלה רשימה אין־סופית: יהודה פוליקר, אסף אבידן (שהתחיל אצלנו את מסע הופעות הסולו הבין־לאומי שלו) חווה אלברשטיין ושלומי שבן, אמיר דדון, אביתר בנאי, אהוד בנאי, משינה, גלי עטרי, התקווה 6, מוניקה סקס, רוקפור עם ברי סחרוף, תיסלם, היהודים ועוד. יש אומנים שהיו כאן כמה וכמה פעמים, גם במתחם הפתוח, ובאו לצפות בהם מקיבוץ כינרת ואפילו מאילת. מתברר שיש קסם בלתי מוסבר שנוצר בין האומן לקהל באולם המופעים, שלטעמי הוא הכי טוב בארץ. יש לנו 600 מושבים - שזה אינטימי אבל לא קטן מדי. במתחם הרוק הפתוח אנחנו מקיימים הופעות בעמידה בלבד".
ואם אנחנו כבר בענייני אומנים יוצאי קיבוץ שעברו במקום, אקו מציינת בגאווה עוד שניים בולטים: "ידעת שמתי כספי ושלום חנוך החלו את מסע ההופעות הנוכחי שלהם באולם של גבעת ברנר? לפני שנה בערך הם ביקשו לעשות כאן חזרה גנרלית, והכרטיסים נמכרו בעלות נמוכה ביחס למופעים רגילים שמתקיימים כאן".
האם כנסיית השכל ואיפה הילד התייחסו בין השירים לעובדה שהם חזרו לזירת הפשע?
"לא ממש. כמה מילים של חמי וזהו. לכולם היה ברור שמדובר במפגש היסטורי של בני משק שעשו את זה מבחינה מקצועית, ושזה קורה צמוד לבית הספר שבו הם למדו".
עמי רייס (45) הוא בן הקיבוץ היחיד בלהקה שנוסדה בשדרות ב־1990. "לפני כנסיית השכל הייתי חבר בלהקת אלג'יר, ששאול מזרחי היה המפיק שלה", הוא מספר. "הוא עבר לנהל את הכנסייה, והציע לי להצטרף. אני מנגן בקלידים, באקורדיון וגם שר ברקע. בעבר נפגשנו עם איפה הילד בפאבים ועל במות שונות, אבל לא היה ערב משותף כמו זה. הרעיון היה בכלל של יורם חזן (סולן הכנסייה, ק"ע). אני נדלקתי, פניתי לחמי, והוא הסכים מייד. יש הרבה נקודות השקה בין שתי הלהקות. הוצאנו את התקליטים הראשונים באותו זמן, והשירים שלנו הושמעו במקביל".
ויש חיבור בסגנון המוזיקלי?
"הסגנון שונה, אבל לעבוד בלהקה זו גם הצהרה. כיום אין כמעט להקות חדשות; כולם רוצים להיות סולנים וסלבים. מכאן שאנחנו חשים קרובים למרות המרחק בין שדרות וגבעת ברנר. אנחנו אוהבים איחודים, ובקרוב נופיע עם היהודים במועדון התיאטרון. הלהקות, לצערי, הן עולם הולך ונעלם".
איך אתה מסביר את העובדה שמגבעת ברנר יצאו לא מעט מוזיקאים, כולל רביעיית גבעת ברנר שהופיעה כבר בשנות השישים?
"כמעט בכל מקלט בקיבוץ יש קלידים ומערכת תופים. יש הרבה כבוד ליצירה ולמוזיקה צעירה. התרבות מפותחת גם בתחומים אחרים. אני מאמין שעוד להקות ואומנים יֵצאו מהקיבוץ".
