חברי בארי כבר התרגלו למחזות הלא שגרתיים ולתערוכות יוצאות הדופן בגלריה המקומית שחלקם עוררו פולמוס ציבורי, אבל בחודש האחרון ועד יום שישי הקרוב הם נחשפו לאמנות פרפורמנס שמאתגרת את החשיבה ואת גבולות הסבלנות.
במסגרת מופעי המיצג, שבהם משתמשים האמנים בגופם ובמגוון אובייקטים כדי להעביר רעיון אמנותי מושגי, העלתה האמנית ליאור קריאל מופע שבמהלכו שברה מול עיניו הנדהמות של הקהל צלחות.
האמן שחר מרקוס רקד לצלילי הגבעטרון, בזמן ששפך על כנאפה ענקית בקוטר של מטר סירופ דובדבנים, אבקת סוכר וקוקוס. היה זה בערב שבת בכניסה לחדר האוכל בקיבוץ, כשהחברים עומדים סביבו במעגל.
דניאל פישר ויהל עידן שרו וסיפרו כטרובדורים שעוברים ממקום אחד למשנהו, והאמן רז גמא בנה בשיתוף פעולה עם הקהל פסל מרחף מחלקי רהיטים, מקרשים, ומאורות ניאון כשמקהלת נשים מלווה את עבודתו. עוד התארחו בגלריה של בארי אמני מיצג כעדינה בר-און הוותיקה וג'וזף שפרינצק. בשישי הקרוב יחתמו את חודש המיצגים עדיה ואורי לוינסון וחגית מולגן.
זיוה ילין, אוצרת הגלריה בבארי, כיצד עיכלו החברים את המיצגים שהבאת להם?
"היה חודש מאתגר לציבור. הרבה לא התחברו למרבית המיצגים, אבל נהנו מאוד מהמיצג של שחר מרקוס שהיה קליל יותר ותקשורתי, ומהפרפורמנס של רז גומא והמקהלה.
"גם המופע של ג'וזף שפרינצק היה מעולה, אבל לא בא הרבה קהל. קשה לקהל בבארי לעכל את האמנים שעושים פעולות משונות מולם. לא אחת הן לא מובנות, בלי נרטיב שמספר את הסיפור. זה נראה לקהל מוזר, תמוה ואין הבנה איך זה נחשב לאמנות".
ובכל זאת את מתעקשת להביא את זה אליהם, לקיבוץ.
"כי בעיניי הכל זה עניין של חשיפה לתרבות שלא רגילים אליה. אם נמשיך לחשוף את הקהל לפרפורמנס, בסוף הם יבינו ויקבלו. המופעים לוו בדפי הסברים שחולקו על שולחנות חדר האוכל וכמובן בכיבוד. הצבא צועד על קיבתו, וכנראה שגם הקיבוצניק המצוי".
