עדי סגל מקיבוץ צבעון, צלמת דוקומנטרית עצמאית, מתמקדת בצילומיה בנושאים פוליטיים, סביבתיים ואקולוגיים. דרך העיניים שלה אפשר לקבל הצצה להתיישבות של משפחות בדואיות בגליל, המתגוררות עד היום במקום שבו התקבצו אבותיהם ושם הפרנסה שלהם.
1 צפייה בגלריה
להפסיד את החיים עכשיו, או להרוויח את עתיד הילדים. צילום מתוך התערוכה
להפסיד את החיים עכשיו, או להרוויח את עתיד הילדים. צילום מתוך התערוכה
להפסיד את החיים עכשיו, או להרוויח את עתיד הילדים. צילום מתוך התערוכה
התוצאה היא תערוכה חדשה שתפתח ב-18.10 במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה בתל חי, שם יוצגו 21 צילומים של סגל העוסקים באנשים ובדרך החיים הבדואית הלא מוסדרת בגליל. שמה של התערוכה "אזרחים ללא מען". הכניסה ללא תשלום, נעילה בחודש דצמבר. מנהלת אמנותית בשמת הראובני-זאבי.
"באחד מביקורי בראמיה, שכונה בדואית לא מוכרת בתוך כרמיאל, שאלתי את סלאח אם הוא לא התייאש כבר משנים של מאבק משפטי ארוך ומייגע", אומרת סגל, "סלאח ענה שבאמת יש שחושבים שהוא משוגע, אבל מבחינתו אין אפשרות אחרת. הוא לא מתכוון לוותר.
"לדבריו, או שיפסיד את כל החיים או שירוויח את העתיד עבורו ועבור ילדיו. דווקא בימים אלו, במציאות המקצינה והולכת, יש בי תקווה ששינוי אמיתי יגיע ממפגש פשוט של אדם עם שכנו וההבנה כי רב המשותף מהמבדיל בינינו כשכנים, כאזרחים, כשותפי גורל".
בגליל ישנן כ-30 נקודות התיישבות לא מוסדרות המונות כ-2,000 אזרחים החיים מחוץ ליישוב מוכר. זאת התוצאה של המסע מחיי נוודות לישוב קבע שהתרחש במאה השנים האחרונות. ההתיישבות הבדואית התפתחה באופן הדרגתי, ללא תכנון או אישור של הרשויות, על קרקע פרטית (חלקה רשומה בטאבו וחלקה על סמך קושאן תורכי או מסמכים אחרים).
סגל מיוצגת על ידי סוכנות cosmos הצרפתית. היא ממקימי ילקוט הרועים ושותפה בו, עסק משפחתי העוסק בייצור מזונות בסיס גליליים השואבים השראה מהתרבות המקומית הפלאחית שהתקיימה ועודנה מתקיימת בגליל העליון.
בוגרת לימודי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ובי.אי. כללי במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, חברה בפרויקט ToWo העוזר לנשים אפריקאיות הנופלות קורבן לפעולות דיכוי, אלימות קשה ואונס להתגבר על טראומות העבר. הציגה בתערוכות יחיד ותערוכות משותפות בארץ.