שינוי גדול מאיים לקרוע את הקהילה בקיבוץ הראשון מזרם "הקיבוץ הארצי" - בית אלפא. אחרי שנים של בחירה בחילוניות כעיקרון, מתנהל ויכוח על הכשרת חדר האוכל המקומי. את התהליך הזה מלווה "קיבוץ למהדרין" - סרט תיעודי חדש שיוקרן ב-9.12 במסגרת "פסטיבל הקולנוע היהודי" בסינמטק ירושלים.
עוד סרטים על קיבוצים: צרעה: הקיבוץ מתמודד עם העבר הפלסטיני הנערה מהקיבוץ יצרה סרט על המטפל הפיליפיני סרט חדש: העוזבים מחפשים קיבוץ - ואת עצמם
הבמאית והמפיקה היא חגית לירון, חברת בית-אלפא (וסולנית להקת "האירוסים"), והעורך הוא אייל צרפתי (ניר-דוד), שגם חתום עם לירון על ההפקה. על הצילום הופקד הצלם אריה גנתון (מעוז-חיים), יחד עם עופר ינוב.
"חלוצי הקיבוץ הגיעו להקים חברה חדשה. נקייה מהעבר, מהמסורת ומכל סממן שחיבר אותם אל הגלות שממנה נמלטו", אומרת חגית לירון. "הקו ה'אנטי דתי' העצים עד לבניית בניין ערכים עצמאי המתנגד ואוסר אפילו לקיים חופה דתית במרחב הקיבוץ. יום כיפור, שהיה תמיד בקונצנזוס הארץ-ישראלי, הפך בקיבוץ ליום חול רגיל, ו'המהדרין' אף הקפידו להפוך אותו ליום של 'על האש'.
"הסרט מתעד תהליך שבו קיבוץ בית-אלפא מתמודד עם קונפליקט ערכי. הכשרת חדר האוכל היא הכרח כלכלי שמתנגש חזיתית עם חזון הקיבוץ. הכלים הדמוקרטיים 'המקודשים' על ידי הקהילה - שיחת הקיבוץ וזכות ההצבעה האישית - עומדים למבחן... וכושלים. חדר האוכל הוא הגיבור המרכזי, ובו מתרחשת רוב העלילה: בשיחות סביב השולחן בזמן הארוחות, בדיונים, במחלבה הצמודה, בהצבעות ובאירועים אחרים".
אחת מגיבורי הסרט היא שושקה, אחראית חדר האוכל, שמבינה היטב את הצורך הכלכלי אך אינה מסוגלת לחשוב על מציאות שבה המטבח כשר. מתוקף תפקידה היא זו שפוגשת את הרב בפעם הראשונה, והדבר קשה לה מאוד. הסרט מנציח את ההתרחשויות בעקבות ההצבעה על הנושא - הצבעה צמודה מאוד, שבתומה הכריע הרוב בעד ההכשרה.
"מאותה נקודה הוויכוח רק מעצים וההחלטה לא מבוצעת", מספרת לירון. "עובדה זו מייצרת קרע עמוק והופכת את הכלים הדמוקרטיים למסועפים ומעכבים. האיום על קיומו של חדר האוכל גובר, ומתקבלת החלטה לסגור את ארוחת הבוקר כצעד חירום ראשון. הפרידה מארוחת הבוקר קשה ומביאה איתה תחושות של סוף. חדר האוכל הוא הלב, יסוד הקהילה - לא רק מקום לאכילה, כי אם מרכז חברתי ותרבותי, בו מתקיימים החגים והאירועים. קבוצות גדולות של חרדים מגיעות לנפוש בקיבוץ, ויוזמי מהלך ההכשרה נזעקים לנוכח ה'פספוס': האורחים אינם יכולים לסעוד בחדר האוכל, שאינו כשר דיו עבורם".
הצבעה נוספת בעניין נפסלת לאחר שאין התאמה בין מספר המצביעים למספר הפתקים. חברים חוששים כי חולל הערך המקודש של ״הרוב קובע״. סוניה, חברת בית-אלפא, מתנגדת נחרצות לרעיון ההכשרה אבל חיה את הקונפליקט גם בביתה שלה. בתה חזרה בתשובה, וכדי לארח אותה היא נאלצת לייצר בביתה מטבחון כשר.
חגית לירון החלה לתעד את סיפור ההכשרה לפני כעשר שנים. היא בחרה במעמד של מתבוננת מהצד, אך הטלטלה שפקדה את הקיבוץ, אליו הצטרפה בגיל 16, לא פסחה גם עליה. לדבריה, עדויות החברים, המשולבות בקטעים מארכיון בית-אלפא, יוצרות סרט שאינו כבד או מעיק אלא ספוג הומור ומצבים משעשעים.
"לצד סיפור המסגרת המקומי מתנהל דיון רחב יותר, שמנסה להבין את הקרע ואת הקשר של כולנו לשורשים שלנו", מעידה לירון על הסרט שיצרה. "כל זה אף מתחדד כאשר עדות כתובה בארכיון הקיבוץ מגלה שאפילו המונח 'קיבוץ', שחלוצי בית-אלפא היו הראשונים להשתמש בו, מקורו בחסידי ברסלב... עוד חדרי אוכל בקיבוצים שכנים נסגרו, המבנה הקהילתי הקיבוצי משנה את אופיו, מתפוגג... נעלם.
"המאבק על כן או לא להכשיר את חדר האוכל נראה כמו מאבק קטן ותלוש לצד ההתפוררות הכוללת של הרעיון הסוציאליסטי הקיבוצי, ואולי לא רק הוא... בסופו של סיפור, חדר האוכל הוכשר. הפחד האיום והסלידה מזרועות הממסד הדתי מתפוגגים, והשינוי - לא כצעקתה. האם לבו של הקיבוץ ממשיך לפעום בזכות הכשרות? האם האויב המר, שבמשך שנים נאסר עליו לדרוך על אדמת הקיבוץ, העניק לו את נשימותיו האחרונות?" את כל השאלות האלה מעלה הסרט, אך לא לכולן יש תשובות.