"היתה לנו איזו הרגשת בעלות לא-מוסברת על כל הארץ, שהיתה תוצאה של תפישה היסטורית כלשהי. אנחנו, ב'המחנות-העולים', ניסינו לממש את התפישה הזו בטיולים לכל מקום, והיתה לנו הרגשת שייכות לגבי כל השטח הזה... מעולם לא איבדתי את ארץ-ישראל, בלי לדעת איך, אם ומתי תדרוך עוד פעם רגלי במקומות האלה.
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
"הכל נשאר כשייכות רעיונית, אולי כמו אצל אותו יהודי שישב במקום שישב, והיתה לו ארץ-ישראל באיזשהו מקום בחלק האחורי של המוח. מדינת ישראל היתה מציאות, ארץ-ישראל היתה בעולם הדמיון... אני לא נפרד מארץ-ישראל, בין שאוכל להתהלך בה, ובין שלא אוכל.
"כאשר נחתם החוזה עם ירדן הגעתי לשם, הסתובבתי שם, והרגשתי את עצמי כמו בבית. הלכתי עם תנ"ך ממקום למקום, קראתי בשמות המקומות, הרגזתי כמה מהמטיילים שהיו אתי, ששאלו: 'מה, עוד פעם הולכים לכבוש את מואב ואת הגלעד?' כשאני בא למידבא, לחשבון ולארנון, אני מרגיש את עצמי בבית, כמו בכל מקום אחר בארץ-ישראל. הרגשתי טוב מאוד בעבר-הירדן, לא כמו בארץ זרה, מבלי שיהיה לי צל של מחשבה שאי-פעם נהיה בעלי-בתים שם. התפישה שלי את ארץ-ישראל היא תפישה בת אלפי שנים, שהיא מעבר לשינויים ולתמורות דמוגרפיים ופוליטיים...
"איני יודע מה היא ארץ-ישראל השלמה, כי אני יודע שאף פעם, בכל תולדות הארץ הזאת, לא ישבנו בכל הארץ, ולא היינו בעלים על כולה. ואם היו תקופות כאלה, הן היו קצרצרות, אפילו בתקופת השיא של דוד. את מפות הארץ מציירים בצורה מזויפת. אנחנו צריכים להגיע לאיזשהו מצב שיאפשר קיום הדדי - לא אחוות עמים, כי אין דבר כזה בעולם, אלא יכולת קיום, זה בצד זה. ...אנחנו נהיה מוכרחים להתחלק בארץ הזאת. יחד עם זאת, אני לא מאבד את הארץ הזאת - היא נשארת הארץ שלי".
את הדברים האלה, האקטואליים והרלוונטיים כל כך, קילוח צוננים על הטירוף הלאומני-ימני שמשתולל במקומותינו, כתב מי שאפילו משגיחי הכשרות ומדביקי התוויות מהימין לא יעלו בדעתם לבטל כ"סמולן" וכפוסט-ציוני - עזריה אלון. בימים אלה, במלאות שנה לפטירתו (19.1.2014), יוצא מכון "שיטים" במופע סיפור וזמר: "המאהב הגדול של ארץ ישראל" (כך פיאר אותו יהודה עמיחי). מנחה ומספר - בוג'ה (בנימין יוגב) מבית-העמק; מלווה בשירה - רונית אופיר (אפשר להזמין במכון שיטים, טלפון: 04-6536344).
שלא כאלון המנוח - בוג'ה הוא בוגר "הצופים", תנועה שמעולם לא התאוותה לישראל השלמה. אבל מה שעשה אלון לנופי ארצנו, עשה ועדיין עושה בוג'ה, איש סוער וחסר מנוחה, ליהדות ולמקורות ישראל, בגרסתם החילונית: מפמפם, דוחף לתודעה, כותב טקסטים וספרים, ומנחה טקסים וחגים (שתמיד מסתיימים בהורה סוערת).
אחרי פטירתו של אריה בן-גוריון, המשיך את דרכו וניהל כעשור את מכון שיטים בבית-השיטה, וגם היום, פנסיונר משכבר ("ב-י' בשבט מלאו לי ע"ז שנים"), ששפמו האפיר, הוא ממשיך בדרך. לפני יותר משנה, הוא מספר, בערב שארגן עם רונית אופיר לזכרו של בן-גוריון, ביד-טבנקין, היה אלון אורח הכבוד, ונשא דברים. "הוא כבר לא היה במיטבו, כבר התבדח פחות מכפי הרגלו, אבל לא העליתי בדעתי ששנה אחר-כך נצטרך להיפרד ממנו".
הכרנו את עזריה כאיש ארץ ישראל השלמה. מתי נפרד ממנה?
בוג'ה: "אכן, כזה היה בשורש נשמתו - אם כי לא הצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה - ואף נתן לכך ביטוי בטוריו ב'למרחב' וב'דבר השבוע', בשיחותיו ברדיו, ובספר מסותיו 'כשרון לארץ ישראל'. לפני כ-16 שנה הפיקה ציפורה גלעד, חברת קיבוצו, אלמנתו של בנימין גלעד, כנס שכותרתו: א"י השלמה - פרידה מחלום?'. היו שם כמה מראשי התנועה, ביניהם חיים גורי, ובוגרי המחנות-העולים, ובמשך שש שעות, בזה אחר זה, הם פשוט סיכמו והודו - חוץ ממשה פלד, בן הקיבוץ - שהגיעה העת להיפרד מהחלום".
הופתעת?
"זה היה אירוע מאוד מרגש וחוויה מיוחדת במינה. הרי המחנות-העולים היו באופן מסורתי בעד שלמות הארץ.
הם התנגדו לתוכנית החלוקה הבריטית משנת 37', ובחוברת מיוחדת שהוציאו אז, 'בבריתך', ובמסכת הסיום של מחנה הקיץ בגבת, הם נתנו לכך ביטוי תקיף ונחרץ. מבחינתי, הדברים של עזריה בכנס לא היו הפתעה מוחלטת.
"הרבינו להיפגש ולשוחח, העברנו יחד השתלמויות מורים והנחינו סדרי ט"ו-בשבט בכל רחבי הארץ, והוא ורות אשתו אירחו אותי ואת אשתי לעיתים קרובות בביתם בקיבוץ, כך שידעתי ממנו על פרידתו מהחלום. אבל מעולם זה לא נאמר כך, בפומבי, ובידיעה מראש על ההד התקשורתי שיהיה לדברים".
בימין עשויים לראות בהפקה שלכם חלק מקמפיין פוליטי.
"בוא נודה שיש בזה משהו", צוחק בוג'ה, "עזריה התנגד בכל מאודו לימין בכלל, ולביבי בפרט, אבל האמת - שכשהכנו את הערב, העניין הפוליטי בכלל לא עמד לנגד עינינו, אלא אישיותו המיוחדת של עזריה, ומפעלו האדיר.
