בשבוע שעבר, בתום אשפוז של 23 ימים בבית חולים צבאי ביפן בעקבות הידבקות בווירוס הקורונה, שבו ארצה בריאים ושלמים בני הזוג רוחל'ה ועודד עופרים מקיבוץ גבעת השלושה. השניים היו בשלהי הקרוז שלהם בספינת "פרינסס דיימונד", שהפכה במהרה ל"ספינת הקורונה" שבה נדבקו כ־700 נוסעים בנגיף.
"שמחנו להתאחד עם כולם". מימין לשמאל: עמית (הבן), אבי (אחיה של רוחל'ה), ענת (הבת), רוחל'ה ועודד, ועידן (הבן) | "שמחנו להתאחד עם כולם". מימין לשמאל: עמית (הבן), אבי (אחיה של רוחל'ה), ענת (הבת), רוחל'ה ועודד, ועידן (הבן) |
"שמחנו להתאחד עם כולם". מימין לשמאל: עמית (הבן), אבי (אחיה של רוחל'ה), ענת (הבת), רוחל'ה ועודד, ועידן (הבן) |
(צילום: אלבום פרטי)
מדינה שלמה עקבה אחריהם בדאגה לאחר שהורדו מהאונייה ונלקחו לאשפוז, וביתר שאת - המשפחה הקרובה, שחיה כולה בקיבוץ, החברים בגבעת השלושה, מכרים ואנשים טובים. אף על פי שנדבקו, הם היו במצב בריאותי טוב במהלך כל האשפוז.
רוחל'ה, שחגגה השבוע בביתה יום הולדת "שישים פלוס שבעים מינוס", כלשונה, התפנתה לרגע מהמבקרים שגדשו את ביתה לשיחה איתנו. "אנחנו מרגישים מצוין מבחינה בריאותית, מאושרים ועדיין בהיי מטורף", היא אומרת ומוסיפה, "ההרגשה היא כאילו יצאנו מתהום חשוכה לאור בעקבות האשפוז הארוך שנכפה עלינו".
הם "נקיים" מהקורונה ומחוסנים מפני הנגיף, ולכן אין כמעט סיכוי שיידבקו שוב. "אנחנו יכולים להתחבק בלי סוף עם הילדים ועם הנכדים", היא מספרת בסיפוק.
לזוג שלושה ילדים ושמונה נכדים בקיבוץ, וכולם התרגשו מאד וחיכו לשובם. רוחל'ה מספרת שהנכדים התגעגעו אליהם כל כך, שהם מתעקשים כעת לישון איתם ולבלות איתם רוב הזמן. עם זאת, ילדיהם של הזוג עופרים מבינים את כובד המסע הלא פשוט שעברו השניים, כך שהם נותנים לסבא ולסבתא זמן התאוששות.
מעצר ללא משפט
למרות החשש שהטיסות לארץ יבוטלו, הצליחו רוחל'ה ועודד לעלות על טיסה של חברה טורקית, הגם שלא הייתה ישירה, ולבסוף נחתו בארץ. ואף שלא היה חשש מהדבקה נוספת של נגיף הקורונה עטו בטיסה מסכות. "יש הרבה וירוסים אחרים, והטורקים לא הקפידו לשים מסכות", היא אומרת.
עם הנחיתה חיכו להם נציגי משרד הבריאות, ואף שבבדיקות שנערכו ביפן נמצא שאינם נשאים של הנגיף, נדרש הזוג לבדיקות נוספות בארץ. הם נשלחו לבידוד ביתי, אך לילדים שאספו אותם משדה התעופה לא היה אכפת להיכנס לבידוד איתם. כה רב היה הגעגוע וכה רבה הדאגה.
גם בזמן השהות על הספינה ביפן חשו בני הזוג מצוין. "היה לי חום גבוה במשך שלושה ימים על האונייה, וגם לעודד בעלי. שנינו נמצאנו נשאים, אז העבירו אותנו לבית חולים שהוא בעצם מתקן צבאי של חיל הים היפני", היא משחזרת. במתקן ערכו להם בדיקת סי־טי ושם נמצא שיש להם דלקת ריאות קלה. הם קיבלו אנטיביוטיקה, ובתוך כמה ימים הכול עבר.
רוחל'ה ועודד עופרים במהלך הטיול: "קיבלנו את המחלה באורח קל, אבל יש אנשים במצב קשה וגם כאלה שנפטרו. ההרגשה היא כמו שפעת, אבל כנראה שהקורונה מסוכנת יותר"רוחל'ה ועודד עופרים במהלך הטיול: "קיבלנו את המחלה באורח קל, אבל יש אנשים במצב קשה וגם כאלה שנפטרו. ההרגשה היא כמו שפעת, אבל כנראה שהקורונה מסוכנת יותר"
רוחל'ה ועודד עופרים במהלך הטיול: "קיבלנו את המחלה באורח קל, אבל יש אנשים במצב קשה וגם כאלה שנפטרו. ההרגשה היא כמו שפעת, אבל כנראה שהקורונה מסוכנת יותר"
(צילום: באדיבות המשפחה)
רוחל'ה מספרת שמבחינה בריאותית הם כאמור חשו טוב בסך הכול, אך משאר הבחינות המצב לא היה פשוט. "היינו 23 ימים בחדר סגור בבית החולים, ללא אפשרות לתקשר עם היפנים, שאינם דוברי אנגלית, עם מזון שאינו אכיל, ללא טלפון ו־WIFI, כלומר ללא תקשורת עם העולם", היא מציינת. "אלה היו 23 ימים בתוך מה שנראה כמעצר ללא משפט. ממש כמו בית כלא. כיוון שהמזוודות נותרו בספינה, נאלצנו להסתפק בשני זוגות תחתונים שנתנו לנו שם. בכל יום כיבסו את הבגדים כדי שיהיה לנו מה ללבוש למחרת".
האם הייתה איזו נקודת אור?
"נוצר חיבור עם בית חב"ד בטוקיו, והם שלחו מדי יום ביומו שלוש ארוחות חמות וטעימות. זה לא עניין של מה בכך, כיוון שהמתקן היה מרוחק מטוקיו כמעט שעה וחצי נסיעה. חברת הביטוח הראל, שבה היינו מבוטחים, שילמה על שינוע האוכל. אנשים מדהימים. איש העסקים אריק אמסלם שחי בטוקיו שלח מחולל WIFI, וכך יכולנו בסופו של דבר להיות בקשר עם העולם, ובעיקר לתקשר עם הילדים המודאגים".
רוחל'ה מציינת שאריק אמסלם, אותו איש עסקים שדאג להם, יצר עימם קשר יום־יומי ובירר אם יש להם צרכים כלשהו. "גם השגרירות והקונסולית היו בקשר כל הזמן, כך שנתקלנו באנשים טובים באמצע הדרך", היא אומרת. "כבר ביקשנו חבילת מצות מהקונסוליה כששהינו ביפן. לא האמנתי שאגיע חזרה הביתה ליום ההולדת שלי".
כמי שעברה את המחלה, מה את אומרת על מה שקורה בארץ ובעולם?
"לפעמים נראה שההיסטריה מוגזמת, אבל כיוון שהמחלה מידבקת כל כך, זה נכון לבודד ולעשות את כל המהלכים וההגבלות. אנחנו קיבלנו אותה באורח קל, אבל יש אנשים במצב קשה וגם כאלה שנפטרו. ההרגשה היא כמו שפעת, אבל כנראה שהקורונה מסוכנת יותר".
כאמור, אחרי מסע ארוך ומטלטל שבו בני הזוג ארצה. שלט ענק בכניסה לקיבוץ קיבל את פניהם, ורוחל'ה אינה מסתירה את ההתרגשות וכמה שזה חימם את ליבם. "אין כמו להיות בבית. הייתה לנו קבלת פנים חמה, וכמובן יותר מהכול שמחנו להתאחד שוב עם הילדים והנכדים".