כאשר ידליק מחר (רביעי) רפי מהודר את משואת יום העצמאות, יזכה מי שהוכר כ"מפתח הטפטפת" להרבה תשואות על מוצר טכנולוגי ייחודי שעשה היסטוריה בתחום ההשקיה והחקלאות ותרם לעולם מיכולותיה הנעלות של ישראל. אבל כמו במקרה של משואת "בכירת המוסד", יש גם מי שתוהים על "בכירותו", ואולי גם על בחירתו. במפעל שמייצר הכי הרבה טפטפות בעולם - "נטפים" של חצרים - לא מוכנים לשפוט: למהודר, אומרים שם, מגיע הפרס, אף על פי שהרעיון הוא של מישהו אחר...
עוד על נטפים:
תביעה נגד "נטפים" על יותר ממיליון ש"ח
קיבוץ חצרים ו"נטפים" תרמו 14 אלף ראשי כרוב
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
יש, כך מתברר, אנשים לא-מעטים בארצנו הקטנטונת, המחזיקים בטענה (באינטרנט, לפחות) כי הפטנט, הרעיון או הפיתוח של הטפטפת הוא דווקא שלהם או של יקיריהם. כך עדי מטיס, הסבור שאביו יעקב מטיס ז"ל היה הממציא הראשון של שיטת ההשקיה בטפטוף עוד בשנת 1958, שנה לפני כל שאר הטוענים לכתר, ושמשנתו פורסמה לראשונה ב-1962 במאמר בירחון החקלאי "השדה"; כך הדס לוז, המשוכנעת שאביה, אפרים לוז ז"ל, מהנדס מים ואגרונום, היה זה שהמציא את ההשקיה בטפטוף ממש באותה שנה שבה עשה זאת שמחה בלאס ז"ל, וכי ששניהם נרשמו כממציאי הפטנט באותה שנה. וככל הידוע, גם אלה אינם היחידים שמתמודדים על הבכורה.
על דבר אחד, כנראה, אין מחלוקת - שאת הטפטפת ייצרו לראשונה בתעשיות קיבוץ חצרים, בנטפים, מפעל החוגג בימים אלה חמישים שנה להיווסדו (ב-1965). תשלובת ההשקיה, ולמובילה בתחום ייצור אמצעי ההשקיה בעולם כולו, הוקמה על ידי הקיבוץ הדרומי, שמאוחר יותר, לנוכח הצלחותיו, "פיזר" אחזקות גם לקיבוצים מגל ויפתח. אלא שמאז כבר התחוללו כמה שינויים בבעלות. היום לחצרים יש "רק" 33% אחזקות במפעל שייסד, לצד קרן "פרמיירה" הגרמנית, שרכשה את השליטה בו לפני שנים מספר (עם 61% מהאחזקות), יפתח מכר את אחזקותיו, ומגל שרד עם פלח קטן יחסית (6%).
התוצאות הכלכליות, ערב חגיגות היובל, בהחלט מרשימות: מחזור המכירות ב-2014 - כ-800 מיליון דולר, והפעילות האינטנסיבית בתחום השיווק מתקיימת ב-110 מדינות. נטפים מחזיקה 28 חברות-בנות בכל רחבי תבל, וכן 16 מפעלי ייצור בעולם, בהם מועסקים למעלה מ-4,000 עובדים.
מי שבוודאי יכול לסייע בפענוח סוגיית הבכורה של ייצור הטפטפת הוא אורי ורבר, חבר ותיק בחצרים, שכיהן כמנכ"ל הראשון של נטפים וחוגג ממש בימים אלה את שנתו ה-84. לדברי ורבר, לית מאן דפליג כי הטפטפת הראשונה נהגתה ונבנתה על ידי בני משפחת בלאס. מדובר בשני דורות: האב שמחה, שנפטר לפני כשלושים שנה, ושלמען הדיוק ההיסטורי, אומר ורבר, היה "בעל הרעיון" בנושא הטפטוף, ובנו ישעיהו, שגם הוא כבר הלך לעולמו לפני שנים מספר, והיה זה שייצר את הטפטפות הראשונות במו ידיו. "היתה להם חברה פרטית", מספר ורבר, "שעסקה בכך עוד לפני נטפים והפסיקה להתקיים למן הרגע שבו חתמתי איתם על החוזה באוגוסט שנת 1965, לפני חמישים שנה".
אבל ורבר עושה צדק עד הסוף. לדבריו, אין לו שום סיבה לחשוב שלרפי מהודר לא מגיע לקבל את הכבוד הגדול מהמדינה ביום חגה.
"הוא פיתח עבור נטפים טפטפות מעולות, שעזרו למפעל שלנו להיות המוביל העולמי בתחום זה", הוא מציין.
מהודר מאשר כי אכן שמחה בלאס היה יוזם הטפטפת, אבל בלאס, לדבריו, לא הצליח ליישם את הרעיון - ואילו הוא דווקא כן.
האם לא נכון היה להעניק את הכבוד, בטקס המרשים ביום העצמאות, גם לנציג נטפים וחצרים, שאפשר וייצר מיליארדי טפטפות לאורך כל השנים? ורבר מעדיף לא לענות ישירות על שאלה שיש בה, לכאורה, קריצה אישית. במקום זאת הוא מדגיש שוב ושוב את הצדק שעשו המכתירים, כדי לא לפגום, חלילה, "בהחלטתם הנכונה מאוד להעניק למהודר את הכבוד". הוא אישית, לדבריו, לא קופח. בשנת 2008, במעמד מרשים שארגנו המדינה, ההסתדרות הכללית וראשי עיריות מדרום הארץ, קיבל גביע מהודר, לצדם של אלי הורוביץ ז"ל, סטף ורטהיימר ודן פרופר - מהבכירים שבתעשייני ישראל, שהביאו תרומה ייחודית לביסוסה של התעשייה הישראלית בדרום.
