כיצד היו משמחים בעבר בקיבוצנו, צרעה, חתן וכלה ביום חתונתם?
בראש ובראשונה בצרור שירים שהושר על ידי להקת הזמר המקומית "הצרעטרון". חלק מהשירים נכתבו לכבוד בני הזוג עצמם, וחלקם האחר היו שירים שחזרו והושרו בכל חתונה על ידי הלהקה וכבר היו שגורים בפי חברי הקיבוץ.
קראו גם:
אחד השירים הללו שחזרו והושרו בכל חתונה נפתח במילים אלה:
"מעיין יש בצרעה, כל כלה זוכרת
תשאלו בירושלים את הרבנית.
כלתנו הצנועה שמה מיטהרת
גם קוראת תפילה ותענית".
איך נולד השיר הייחודי הזה? מעשה שהיה כך היה:
עם הקמתו נטע עצמו הקיבוץ במרום רכס ההר במקום בו נותרו בשממונם שרידי הכפר "סרעה", הלא הוא מקומה של צרעה התנ"כית, מקום לידתו של שמשון הגיבור. למקימי הקיבוץ ברור היה שאם קדמונינו החליטו לבנות את כפרם במרומי ההר, ודאי וודאי שהיה בקרבת מקום מקור מים שיאפשר את קיום הכפר. ואכן, הם גילוהו.
אי שם, בינות לכרמי זיתים נטושים, פכפכו להם בשקט ובנחת מימיו הזכים של מעיין קטנטן ולידו אפילו ברכונת קטנה שניתן לטבול בה רגליים ביום שרב.
די מובן שעד מהרה נעשה המקום ליעד לטיולם של הזוגות הנאהבים הצעירים ויתרה מכך – כאשר עמדו כלותינו החסודות הראשונות להיכנס תחת החופה, צץ הרעיון בראשה של אחת מהן:
מדוע לצאת לנסיעה מייגעת עד לירושלים כדי לטבול שם במקווה טרם החופה כאשר ניתן במקום זאת פשוט לגשת לאותו המעיין ולטבול בו במים זכים כדת וכדין?
אמרו ועשו. הודיעו לרבנות בירושלים על קיומו של המעיין ובקשו לטבול בו בטרם החופה. מסתבר שבאותה עת, סמוך למלחמת השחרור, אפילו רבני ירושלים חשו רגשות כבוד לפלמ"חניקים שהגנו בחירוף נפשם על העיר ופרצו את הדרך אליה, ואישרו את הדבר.
כך נולדה לה המסורת המקומית וכל כלה אכן טבלה במעיין כדת וכדין.
אלא מה? שנתיים לאחר העלייה על הקרקע במרום ההר, החליטו החברים למקם את מקום הקבע של הקיבוץ בעמק שלרגליו, הרחק מן המעיין. ואם לא די בכך, ובוודאי ללא קשר לעזיבת המקום – יבש המעיין והיה כלא היה.
מה עושים?
ובכן, מי בכלל יודע שהיה מעיין ואיננו עוד מלבד חברי הקיבוץ? רבני ירושלים. הרי רגלם לא דרכה מעולם במקום. וכך המשיכו כלות הקיבוץ להודיע ברבנות על היטהרותן במעיין וחסכו מעצמן את תענוגות הטבילה בירושלים.
עד – עד שבאחד הימים חמד אחד מחברי הקיבוץ לצון טרם חתונתה של אחת מבנות הגרעין שלו ועשה מעשה ללא ידיעת איש מאנשי הקיבוץ.
ימים ספורים טרם החתונה התקבל במזכירות הקיבוץ מכתב רשמי מהרבנות בזו הלשון:
לכבוד הגברת – הכלה לעתיד:
להווה ידוע לך שהגיעה לארץ כבוד הרבנית הגברת זלדה זילברבוש, אלמנתו של כבוד הרב זילברבוש זצ"ל מאמריקה, והביעה את משאלתה לחזות בטקס היטהרות וקידושין בכפר בארץ ישראל.
לאחר עיון ברשימת המועמדות לנישואין בשבוע זה החליטה הגברת הרבנית לבקר בכפרכם, מה גם שההיטהרות תיעשה שלא כמנהג במקווה אלא במעיין מים זכים.
כבוד הרבנית תגיע לכפרכם ביום שני, ז' תמוז בארבע אחר הצהריים בלוויית כבוד הרבנית שרייבר מירושלים.
כיוון שיום המחרת הוא יום תענית גם לחתן וגם לכלה, תחזור כבוד הרבנית עוד באותו הערב לירושלים.
הרב צ.ה. שרייבר
המחלקה לטהרה וקידושין – ירושלים.
מיותר לציין מה עשה מכתב "רשמי" זה לכלה, לחתן, למשפחות ולקיבוץ.
ומאז, מה לעשות, כלותינו עולות טרם חופתן ירושלימה, וכל שנותר היה השיר שסיפר את הסיפור והושר אחר כבוד בחתונות בנות המקום.
זוג בדרך לחופה, מהימים שכך הגיעו לחתונה. צילום: ארכיון קיבוץ צרעה
מעוז חביב, חבר קיבוץ צרעה, מורה דרך וסופר. כתב 12 ספרים שיצאו לאור במהלך חמישה עשורים
