יום אחד, בתקופת הילדות, אחד מהאחים של מרינה אקילוב מקיבוץ גבת הביא הביתה קלטת וידאו של מופע סטנדאפ של אדי מרפי והיה כתוב שהיא מכילה גסויות.
"ההורים שלי והאחים שלי אמרו לי 'את לא יכולה לצפות, זה לא לילדים'", היא נזכרת, "לא הכרתי אז את התופעה הזו של הסטנדאפ, אז התגנבתי לראות את הקלטת בלי שאף אחד יידע. לא הבנתי חלק גדול מהבדיחות, אבל ראיתי שבן אדם עומד ומצחיק קהל ומאז נדלקתי על זה ואמרתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
מאז אקילוב היא סטנדאפיסטית במשרה מלאה. רק לפני שש וחצי שנים, כשהיתה בת 32 - 'לייט בלומר' אם תרצו - היא הגשימה את החלום, עלתה על במה בפעם הראשונה והחליטה לעשות את מה שהיא הכי אוהבת - להצחיק אנשים.
אחרי תקופת הרצה שבה בדקה את הבדיחות שלה, התנסתה בכמה במות פתוחות והופיעה בהופעות סגורות, לפני חודש החליטה לצאת עם מופע יחיד איתו היא רצה בכל הארץ, כשאת הכול היא עושה מקיבוץ קטן בעמק יזרעאל - רחוק מאוד מהסצנה התל אביבית - ומכאן, היא מקווה, לכבוש את הקהל.
להגשים את החלום
אקילוב (39), נשואה ואם לשניים, נולדה וגדלה בירושלים. מגיל קטן, כאמור, החלום שלה היה לעלות על הבמה ולהצחיק אנשים. "תמיד הייתי עושה הצגות בבית והייתי הקומיקאית הקטנה במשפחה", היא מספרת, "חלמתי על תחום המשחק ובעיקר לעשות סטנדאפ".
קראו עוד>>>
בגיל 22 עברה לתל אביב והתחילה לבסס את חייה בעיר הגדולה כשהחלום עדיין נשאר במגירה. "עבדתי במשרד פרסום כמפיקה וכקופירייטרית והמשכתי לחלום ולא כל כך ידעתי מאיפה מתחילים. לא היה לי מושג איך נכנסים לעולם הסטנדאפ".
רק 10 שנים לאחר מכן כשהיתה בת 32, נשואה וכבר אם לילד, התחילה להגשים את חלומה ולהופיע בבמות פתוחות של סטנדאפ. "הייתי לייט-בלומרית. יכול להיות שזה היה קשור לזה שברגע שהיה לי בן זוג וגם התבגרתי הרגשתי יותר שלמה עם עצמי ושאני בטוחה ומוכנה.
"גדלתי בבית בוכרי שלא התנגד שאעסוק בדברים האלה, אבל אין מה לעשות, חינוך סובייטי זה לא חינוך שמעודד אמנויות במה. ההורים שלי לא עודדו את זה אף פעם כך שעם השנים מחלום זה הפך להיות פנטזיה".
למה את כל כך רוצה להצחיק אנשים?
"אני עושה סטנדאפ ממקום של שליחות. זה היה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. לעמוד על במה ולהצחיק אנשים זה רגע שאין שני לו. כשאני מדברת על זה שגדלתי בבית בוכרי ושההורים שלי היו עולים חדשים, יש בי איזו גאווה קטנה על זה שכנגד כל הסיכויים, אני בכל זאת עומדת על במה ומספרת את זה.
"אני זוכרת רגע אחד שניגשה אליי בחורה צעירה מהקהל ואמרה לי 'תקשיבי, את השראה'. פתאום הבנתי 'וואו, אני יכולה להשפיע על אנשים, איזה מדהים זה, איזה כוח יש לזה'. לא תיארתי לעצמי בהתחלה כמה כוח יש לסטנדאפ".
החיים בקיבוץ
הבדיחות במופע שלה סובבות בעיקר סביב חייה כבת לעדה הבוכרית ובעיקר על החיים שלה בקיבוץ. "אני מספרת על מה זה לגדול בבית בוכרי ועל זה שאני נשואה לקיבוצניק שבעקבותיו עברתי לגור בקיבוץ", היא מתארת.
"אני מדברת גם על זוגיות וילדים אבל החלקים המשמעותיים שלי במופע היום בנויים סביב הקיבוץ. אני בונה קריירה של סטנדאפיסטית בצורה משוגעת - מקיבוץ בעמק יזרעאל, זה לא מובן מאליו. פתאום מצאתי את עצמי מגדלת את הילדים שלי בקיבוץ, אבל אני מנהלת קריירה שלחלוטין הסצנה שלה היא במרכז", היא אומרת.
עד כמה זה קשה כשכל הסצנה במרכז?
"זה הסיפור העיקרי פה. לפני שלוש שנים כשעזבנו את המרכז ובנינו את ביתנו בקיבוץ, בכלל לא ידעתי שיש כזה דבר שאנשים בונים לעצמם בית. אני צוחקת על זה במופע שעד גיל 18 חשבתי שלבעל הבית של ההורים שלי קוראים עמי דר.
"כשבעלי אמר לי באחד הדייטים הראשונים שהוא רוצה לבנות בית, לא כל כך הבנתי למה הוא מתכוון. אמרתי 'מה, הוא כאילו מתכנן לבנות לעצמו בית עץ?'. שכרנו דירה בגבעתיים כל השנים ונולד לנו שם ילד. באיזשהו שלב רציתי לעבור לדירה יותר גדולה ובעלי כל הזמן אמר לי, אנחנו עוד מעט הולכים לבנות את הבית. הוא קיבוצניק במקור, חבר קיבוץ גבת. זה הקיבוץ שבו הוא גדל".
יש לך בדיחות על הקיבוץ ועל העמק במופע?
"ברור. קודם כל אני צוחקת על זה שהיום אחרי שלוש שנים אני יכולה להגיד שקיבוץ זה מקום מהמם לחיות בו - אם אתה סיעודי.
"אני מדברת הרבה על זה שבעלי כל הזמן מנסה לשכנע אותי שעשינו את הצעד הנכון. הוא אומר לי 'תראי, יש לך פה מרחבים ודשא ובריכה וחדר אוכל' כאילו אני במכון גמילה והתאשפזתי ואני לא יודעת למה. הוא אמר לי 'מה היה לך בתל-אביב שאין לך פה', אמרתי לו 'וויי-פיי'".
לאחר תקופת הסתגלות אקילוב נהנית היום מהחיים בקיבוץ. רק המרחק ממרכז הארץ עדיין מאתגר. "כשעברנו לגור בקיבוץ אמרתי לבעלי 'בוא ניתן לזה ניסיון של שנה'. אחרי שנה הרגשתי שזה יכול לפגוע לי בקריירה ורציתי לחזור, אבל אז הבנתי שאין מקום יותר טוב לגדל בו ילדים מאשר הקיבוץ.
"בשלב הזה הבנתי שאני צריכה לעשות סוויץ' בראש ולהצליח מהצפון, מהקיבוץ, ומצאתי את הדרכים שלי להצליח ולעשות את זה מכאן".
החיים מצחיקים
לפני חודש כאמור התחילה אקילוב לצאת בהופעת יחיד של סטנדאפ לאחר אינספור אירועים פרטיים לוועדים, אירועים משפחתיים והרבה במות פתוחות. ב-7 באפריל הופיעה בקאמל קומדי קלאב בתל אביב וב-6 במאי תופיע בתיאטרון הסטודיו בחיפה.
"היא גם עושה הופעות פרטיות בקיבוצים ושואפת לכבוש את הקיבוצים בארץ. "עכשיו הופעתי בקיבוץ משאבי שדה והמטרה שלי להגיע לכל הקיבוצים, יש לי הרבה חומרים עליהם. אני מכירה את הקיבוץ מבפנים וזה כיף לקיבוצניקים".
היתה פעם בדיחה שסיפרת ואף אחד לא צחק?
"ברור, זה קורה וזה חלק מהמקצוע. הרעיון הוא לא לפחד מזה שבדיחה לא תצחיק אלא להתמודד עם זה ולצאת מזה באלגנטיות ובהומור. בוא נגיד שעוד לא חטפתי כאפה מאף אחד כמו כריס רוק, עוד לא הגעתי לשלב הזה".
מה הקו האדום שלך בבדיחות?
"יש לי קווים אדומים. אני צוחקת המון על המוצא שלי ועל זה שאני בוכרית ועל בעלי ועל מערכת היחסים בינינו, אבל הקו האדום שלי הוא לא ללעוג. אני צוחקת על דברים אבל משתדלת לא ללעוג. המטרה לא להעליב ולא להשפיל אף אחד, אני רוצה להצחיק וליצור איזשהו אסקפיזם לקהל".
כבת לעדה הבוכרית, חלק נכבד מהמופע שלה סובב סביב החוויה שלה לגדול בבית כזה. "ההורים שלי היו עולים חדשים והתמודדו. אחת הסיבות שהם לא קידמו אותי בתחום הזה של המשחק והקומדיה כי הם נאבקו בחיים. הם היו צריכים לגדל שישה ילדים.
אחד הדברים שאני מספרת בהופעות זה שאמא שלי כל החיים אמרה לי 'מרינה תתחתני, תביאי גבר'. באיזשהו שלב אמרתי לה 'שנייה אמא, אני רואה פלפלת' כי הייתי אז בת שש אבל זה המשיך: 'מרינה תתחתני, תביאי גבר'.
"בסוף הבאתי הביתה קיבוצניק אשכנזי מלח הארץ, היא הסתכלה עליו ואמרה לי 'מרינה, תביאי גבר...' זה ממחיש את הפערים מצד אחד ומצד שני הכל באהבה והומור".
איך נולדים הרעיונות לבדיחות?
"החיים מצחיקים. אני סטנדאפיסטית במהות שלי. אני מדברת וחושבת כמו סטנדאפיסטית. אני מדברת בפאנצ'ים, זה הסגנון שלי. הדברים מגיעים לחלוטין מהחיים".
מי שומע ראשון את הבדיחות שלך?
"הרבה בדיחות נולדות סביב הבית והמשפחה ובעלי הוא אחד מעמודי התווך בעניין הזה. רוב הבדיחות באות בעיקר כשאני רבה איתו. אני מספרת לו את הבדיחות".
את חולמת להגיע לטלוויזיה?
"לגמרי, אבל לצערי אין כל כך תוכניות טלוויזיה היום של סטנדאפ. אני רוצה להגיע לתוכניות תוכן קומי בטלוויזיה, זו המטרה שלי. אני שואפת להיות סטנדאפיסטית מוכרת ועובדת ושהקהל יבוא ויקנה כרטיסים. מצד אחד ככל שהשנים עוברות - ראינו מה קרה עכשיו לכריס רוק – זה הופך להיות מקצוע מאוד מאתגר, אבל יחד עם זאת ובטח במציאות המורכבת שלנו אני רואה כמה הקהל כל הזמן צמא לסטנדאפ ובטח לסטנדאפיסטית".
לעודד הומור נשי
אחד הדברים שבוער לאקילוב לשנות הוא להילחם בתפיסה המוטעית שסטנדאפיסטיות לא מצחיקות. "אני גדלתי בבית מאוד גברי. יש לי ארבעה אחים גברים וגדלתי בבית מלא הומור שדווקא הנשים הן אלו שמביאות את ההומור.
"העדה הבוכרית זו עדה עם נשים מאוד מצחיקות והגברים מאוד נהנים מההומור הנשי הזה. כשעליתי על הבמה בפעם הראשונה לפני שש שנים בסך הכול והתחלתי לשמוע את כל הדיבורים האלה על זה שנשים לא מצחיקות, הייתי בשוק. דווקא בתור מישהי שגדלה בחברה יחסית שמרנית, אצלי זה לא בא לידי ביטוי. במשפחה היה ווייב סביבי שעודד אותי בתור המצחיקה.
"תמיד ראו בי מסמר הערב ולא הרגשתי אף פעם איזושהי נחיתות בגלל שאני אישה עד שעליתי על הבמה. זה משהו שמאוד הפתיע אותי כי דווקא בעדה הבוכרית, אנשים חושבים שזו עדה שוביניסטית, אבל זו עדה שיש לנשים בה הרבה מאוד כוח ועוצמה. זו הזיה שהמחשבה שנשים לא מצחיקות עוד קיימת בכלל.
"אני מאוד אוהבת להצחיק גברים דווקא ואחד הדברים שמאוד מפתיעים אותי זה שגברים באים אליי אחרי הופעות ואומרים לי 'אני לא רגיל שסטנדאפיסטיות מצחיקות אותי ואת הצחקת אותי'. גברים מאוד נהנים מהסטנדאפ שלי ומובן מאליו שגם נשים".
את רוצה לשבור את התפיסה הזו?
"כן, אני חושבת שלא צריך להתעסק בזה. בדיחה היא נטולת מגדר. מבחינת אחוזים יש פחות נשים שעושות סטנדאפ אבל זה תהליך ואנחנו עושות קפיצה מטורפת ואני מאמינה שבאיזשהו שלב יפסיקו להתעסק עם זה כבר.
"היום יש כמות בלתי הגיונית של סטנדאפיסטיות. לפני 20 שנה כשהייתי מסתובבת במועדוני סטנדאפ היה מספר מאוד דל של סטנדאפיסטים ובטח שלא היו שם סטנדאפיסטיות והיום זה משהו אחר לגמרי".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אני לוקחת השראה בראש ובראשונה משחר חסון. הוא העלה את הרף של הסטנדאפ בארץ והוא תופעה".
לעדכונים: חדשות הקיבוץ
