השבוע נפל דבר בקיבוץ כנרת: מפעל התמרים ההיסטורי 'תמר כנרת' שהוקם לפני 88 שנים, חידש את ענף התמרים בארץ והפך לאחד המוסדות המזוהים ביותר עם הקיבוץ, סגר את שעריו. חברת ויסוצקי היא שרכשה את המותג הוותיק מהקיבוץ וסגרה את המפעל שספג הפסדים בשנים האחרונות. חנות המפעל תישאר בבעלות הקיבוץ ותפעל תחת המותג 'תנובת כנרת'.
קראו גם:
הזן הכי מבוקש
תחילתו של ענף התמרים בקיבוץ כנרת היתה ב־1933 כשיוסף וייץ, מנהל הסוכנות היהודית ולאחר מכן בן־ציון ישראלי ויאני אבידוב, יצאו למסעות בארצות ערב ושבו לארץ עם החוטרים אותם נטעו באדמת כנרת. שנים ספורות לאחר מכן הוקם בית האריזה בקיבוץ שבו נארזו ומוינו התמרים.
בן ציון (בנץ) אופיר, המנכ"ל המיתולוגי של המפעל שניהל אותו במשך 20 שנה משנות השבעים ועד לשנות התשעים, מספר על שנותיו הראשונות של בית האריזה שלימים הפך למפעל: "בית האריזה הוקם בשנות ה־30 כשאת התמרים הראשונים מזן חיאני הביאו ממצרים לארץ והתעוררה בעיה של שיווק, איך להוריד את הפרי מהעצים ולמכור אותו. התושבים בקיבוץ היו עולים מרוסיה ומפולין ולא ידעו איך אוכלים תמרים ומה עושים איתם. כשהתווספו אל הזן חיאני גם הזנים העירקיים שאותם הביא בן ציון ישראלי מעירק היה פה כבר מערך מסודר של מיון ואריזה של תמרים. בשלב הראשון התמרים היו עוברים רחיצה ולאחר מכן ייבוש. בייבוש נוצר תהליך של פיזור הסוכרים בתוך התמר בצורה שווה ואז התמרים נראו יפים ומבריקים יותר".
בשנות ה-60 החלו לייצר בקיבוץ את הסילאן – דבש התמרים, ולאחר מכן ביוזמתו של אורי סטולר ז"ל הוקם המפעל בקיבוץ. עשור לאחר מכן המשיך אופיר את דרכו וניהל את המפעל ב-20 השנים הבאות. "אני הייתי מגדל תמרים בחלקות ובגמר הגדיד נכנסתי למפעל לעזור לסטולר. הוא היה עסוק כל כולו בשיווק התמרים והפצתם בארץ. לאחר מכן כשהוא נפטר המשכתי את דרכו. במהלך השנים התחלפו מנהלים וענף התמרים עלה וירד".
ברבות השנים עבר המפעל לייצר תמרים מזן מג'הול שדחק את מקומם של הזנים העירקיים. "כשהגיע לארץ המג'הול שתלו אותו מהבקעה עד אילת. כולם עברו לגדל מג'הול, אבל הוא לא היה יכול להתייבש בעמק הירדן. לכן פיתחנו מג'הול שנקרא 'סופר עסיסי' שמכיל יותר מים. מסתבר שאנשים אוהבים אותו יותר כי תמר המג'הול האורגינלי היה עם אחוז נמוך של נוזלים. הוא החליף לגמרי את הזן החיאני והיום המג'הול הוא הכי מבוקש בשוק".
מקום של כבוד
בשנות השיא של המפעל הוא העסיק כ־30 עובדים שעבדו לרוב בתקופת גדיד התמרים מאוגוסט ועד אוקטובר. "העבודה היתה בעיקר באריזת תמר החיאני שיועד לייצוא לקראת חג המולד באירופה. הוא היה מאוד מבוקש ואז בדרך כלל היו קרוב ל־30 איש במפעל. היתה פה חגיגה גדולה. יותר מאוחר התחלנו לייצר גם סילאן ומוצרים נוספים של ממרחים ורטבים שמבוססים על התמר".
בשנים האחרונות חלה ירידה במחירי השוק המקומי של התמרים בארץ שהסבו הפסדים למגדלים. זאת נוסף על נזקי הקורונה שהשפיעו על הייצוא והגדילו את עלויות התפעול. מצב זה הוביל את המפעל להחליט כי הוא סוגר את שעריו. אופיר אינו מרוצה מההחלטה של הקיבוץ: "אני מאוד מאוכזב. לפי דעתי היה צריך להמשיך ולהיאבק כי יש עתיד לתמרים ואם מתגברים על מכשולים, אפשר גם לחזור ולהצליח. אבל לצערי הדור שמנהל היום את הקיבוץ חשב אחרת".
מה המשמעות של המפעל בשביל הקיבוץ?
"הוא קיבל מקום של כבוד בקיבוץ. למרות כל הגלגולים שהיה צריך לעשות לתמר כדי להביא את התמורה הכספית הוא קיבל מקום די מכובד במסגרת הכנסות הקיבוץ, אבל ההכנסות התחילו לרדת ואז נוצרה בעיה גדולה. נחשבנו כל השנים למומחים לתמרים, אבל גם המומחים לפעמים נכשלים".
איך חברי הקיבוץ מגיבים לסגירה?
"חברי הקיבוץ לא ממש מתרגשים מהסגירה, יש פעמים שמפעל מאוד מתפרסם ומפעל שני הולך ויורד. נסגרו אצלנו די הרבה ענפים שהיו פורחים בזמנם ולאט לאט דעכו. יש בדרך עוד גידולים אחרים כמו הבננה שהיתה אחת מהמפורסמות של עמק הירדן. היום מגדלים בננה בכל מדינת ישראל וערכה הכספי גם הולך ויורד".
"מכה כבדה לציונות"
עמירם אידלמן, מדריך טיולים, מספר סיפורים וחבר קבוצת 'כנרת', כואב את סגירת המפעל. "ענף התמרים הוא ענף שכל היישובים בעמק הירדן פיתחו אותו וזוהי ההתחלה של הנפילה", האו אומר, "זו מכה כבדה לציונות שהתחילה בקרקעות הקיבוץ שנמכרות לאט-לאט. אני חוזה שחורות בעניין הזה, המפעל שנסגר הוא סימפטום וחלק מהבעיה.
"אני בן כנרת וכילד גדלתי בין התמרים. ענף התמרים זה ענף שגדלנו עליו וטיפחנו אותו והוא חלק מההיסטוריה שלנו. נוסף על עצי האיקליפטוסים ששימשו לייבוש הביצות, עץ התמר מאפיין את קבוצת כנרת מהלידה שלה ועד היום. התמר קושר אותנו גם להיסטוריה של הציונות וגם להיסטוריה של העבר שלנו כעם".
מנכ"ל התיירות בקיבוץ, אריק זילבר, אמר השבוע כי חנות התמרים תמשיך לפעול במיתוג החדש 'תנובת כנרת', תרחיב את פעילותה ותמכור מגוון מוצרים נוסף על התמרים. "חנות התמרים על מגוון מוצריה פועלת זה עשרות שנים וכעת מרחיבה את פעילותה באמצעות המותג החדש ותעודד מכירה ישירה של תוצרת חקלאית מקומית של קבוצת כנרת ושל חקלאי עמק הירדן. החנות הידועה והייחודית ממשיכה לספק ללקוחותיה את מגוון זני התמרים המיוחדים הגדלים רק בקבוצת כנרת ומגוון מוצרים נוספים".
יו"ר הקיבוץ נטע מור הוסיף וציין כי הקיבוץ ממשיך לגדל את זני התמרים המיוחדים לאזור הצפון ולטפח מטע רחב ומגוון אשר תוצרתו נמכרת ישירות לצרכן בחנות המרשימה שנמצאת בקיבוץ. "אין ספק שהיה לנו קושי ריגשי לקבל את ההחלטה לסגור את המפעל הוותיק", אמר מור, "הוא הווה נקודת ציון היסטורית וסמל ליצירה וחדשנות בכל הקשור להתפתחות הטיפול בתמרים, אריזתם ופיתוח מוצרי תמר שעדיין לא היו מוכרים בארץ כמו הסילאן וממרחי התמרים".
"כילד גדלתי בין התמרים. ענף התמרים זה ענף שגדלנו עליו וטיפחנו אותו והוא חלק מההיסטוריה שלנו. עץ התמר מאפיין את קבוצת כנרת מהלידה שלה ועד היום. התמר קושר אותנו גם להיסטוריה של הציונות וגם להיסטוריה של העבר שלנו כעם"
מה קרה בשוק הישראלי והעולמי שחייב סגירה?
"מפעל התמרים של הקיבוץ נסגר עקב חוסר כדאיות כלכלית, שנבע משינוי תנאי השוק. נוצר מצב שלמפעלים בינוניים קשה להתקיים מכיוון שהדרישות בתחום הרגולציה יוצרות עלות קבועה גדולה ובנוסף התחיל יבוא של סילאן במחירים מאוד נמוכים, גם הסגרים והפגיעה האנושה בשוק התיירות הנכנסת כתוצאה מהקורונה לא הקלו על המפעל. הקיבוץ החליט להתמקד ביתרון שלו שהוא בתחום החקלאות ובגידול זני הצפון אשר ממשיכים להימכר בחנות תחת מותג חדש "תנובת כנרת".
אם כך, סגירת המפעל היא למעשה פתח לתקופה חדשה?
"כן, העולם מתקדם, השוק דינאמי, מתפקידנו להתאים את עצמנו. עבורנו זו מקפצה רצינית לפיתוח תיירותי, חקלאי,ולכן במקביל לסגירת המפעל ומכירת המותג "תמר כנרת" אנו מפתחים את החנות, את מכירת התוצרת החקלאית המובחרת שלנו תחת המותג "תנובת כנרת" ואת מרכז המבקרים בו נמשיך להעביר את מורשת התמר והתפתחות החקלאות בעמק הירדן. אנו בטוחים שנדע להתגבר על תחושת האובדן שאנו חשים על סגירת המפעל, שמעז יצא מתוק ואנו נתפתח בהנגשת חקלאות הקיבוץ ההיסטוריה שלה והתוצרת המובחרת למטיילים הרבים שמגיעים לאזור".
עוד חדשות קיבוץ
