אחד השירים שהכי מזוהים עם התוצאות הכואבות של מלחמת יום הכיפורים הוא השיר החיטה צומחת שוב, שכתבה חברת קיבוץ בית השיטה דורית צמרת ז"ל. השיר נכתב בעקבות ההלם והאבל הכבד שאחזו בקיבוץ בית השיטה עם נפילתם של 11 מבניו במלחמת יום הכיפורים.
השיר של צמרת ז"ל, שהלכה השנה לעולמה, הולחן על ידי חיים ברקני ז"ל ובוצע לראשונה בשנת 1978 על ידי חברי להקת 'האשקולית' מקיבוץ בית השיטה. לאחר כמה שנים השיר זכה לעיבוד של אילן גלבוע והושר על ידי הגבעטרון, אך הביצוע המצמרר והמרגש של חווה אלברשטיין משנת 1983 הפך אותו מאז ועד היום לשיר המזוהה כאחד מסמליו של יום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה. עם השנים זכה השיר למספר גרסאות ועיבודים נוספים.
ערב יום הכיפורים תשפ"ד ו־50 שנה אחרי המלחמה ששינתה את המדינה חוזרים עכשיו לראשונה חברי להקת האשקולית 45 שנה אחורה לביצוע הראשון שלו.
רגש והמון כאב
להקת 'האשקולית' הוקמה בשנת 1975 וכללה את הזוג חנוך ושולה אלבלק, אלה גדרון האריס, איציק ארד, רוני יוניש, רינה ארז, מוקי וצביה פלד-דרור. תקופה מסוימת גם שרו בה יוקי-חיים אהוביה ז”ל ובתיה לוטן. את הניהול המוסיקלי קיבל על עצמו צביקה כספי, שאחרי מספר חדשים עזב ומי שהחליפו היה צביקה ארבל.
צמרת ז"ל כתבה את השיר 'החיטה צומחת שוב' בשנת 1974, אך רק כעבור שלוש שנים הוא הולחן. בשנת 1978 התבקשה להקת 'האשקולית' לשיר אותו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. "אני זוכרת שהיינו שרויים באבל נורא כבד. כל הצעירים האלו שנפלו היו אחרי הכל בני הדור שלנו", נזכרה שולה אלבלק, "צביקה ארבל, שהיה אז המנהל המוזיקלי של הלהקה, עשה לו את העיבוד".
בתיה לוטן זוכרת היטב את הפעם הראשונה שהוא בוצע. "זה היה בערב יום הזיכרון בחדר האוכל של הקיבוץ", היא משחזרת, "זה היה מאוד מרגש לראות את זה. השיר הזה היכה אותנו בהלם. היופי של השיר והמשמעות שלו כל כך חזקה שהוא התקבל בדומיה. אנשים היו צריכים לעכל את מה שהם שמעו. יש בשיר המון רגש והמון כאב שכולנו היינו שותפים לו עם המשפחות השכולות. אנחנו משפחה אחת וכך הרגשנו כולנו - שאיבדנו גם את הבנים שלנו באיזשהו אופן".
כשקיבלתם את הטקסט בפעם הראשונה איך הרגשתם?
אלבלק: "חיינו מאוד באינטנסיביות את האובדן. המילים של השיר נגעו בי מאוד. דיברתי עם דורית על השיר. היינו גם באותה שכבת גיל. אמרתי לה על השיר שהוא כאילו נקרא מליבי. במילים כל כך פשוטות היא ביטאה את ההרגשה של כל הדור שלנו".
לוטן: "הרגשתי שדורית הצליחה לבטא בצורה כל כך יפה ומרגשת את התחושות שלנו ואת מה שקרה לנו. זה היה כל כך חזק. שניים מבני המחזור שלי נהרגו במלחמה הזו, יוחאי גלעד ומשה שחורי. האווירה הייתה מאוד קשה בקיבוץ. יש לי עכשיו דמעות כשאני מדברת על זה. בני הבכור יותם, שנולד חצי שנה לפני מלחמת יום כיפור, נהרג במלחמת לבנון השנייה ודורית כתבה עליו שיר, 'כל זה תם ולא נשלם – יותם'".
קראו גם:
רוני יוניש, חברת הלהקה, גם משתפת מימי העבודה הראשונים על השיר. "אני זוכרת שעבדנו אז עם צביקה ארבל על השיר. זה היה מאוד מרגש", נזכרת יוניש, "עוד קודם ללחן המפורסם של חיים ברקני היו חברי קיבוץ שהלחינו את השיר לעצמם. מהרגע הראשון שעבדנו על השיר היה בו את המשהו המיוחד הזה שמאפיין שיר שהופך להיות שיר דגל. שיר שאתה עומד מאחוריו באש ובמים. זה שיר שכל כך ממצה את מה שחווינו פה בקיבוץ, את הפרידה מהנופלים וגם את העמק היפהפה שעוטף אותנו בכל ימות השנה. גם אחרי המלחמה הארורה ההיא הוא הצליח להצמיח את השיבולים. זה כל כך סמלי כי 'החיטה צומחת שוב' זה לא סתם, שדה השיבולים על יד הבית של דורית קיים עוד היום. כל הוויית הילדות שלנו הייתה סביב מחזור החיים ומחזור הטבע. השיר הזה נכתב מדם ליבה של דורית".
תזכורת כואבת
מאז שביצעה אותו 'האשקולית' בפעם הראשונה זכה השיר כאמור למספר גרסאות של מיטב הזמרים. הביצוע של הלהקה מבית השיטה פחות מוכר וברדיו שומעים בעיקר את הביצוע של חווה אלברשטיין.
מה זה עושה לכן כשאתן שומעות היום את השיר?
לוטן: "אני בוכה, כי היום מבחינתי גם יותם הצטרף לצערי, אז אני נושאת את הכאב הזה יחד עם יותם".
אלבלק: "גם היום זה מחזיר אותי לתקופה ההיא שהייתה ארוכה וכואבת. לימים ההם, לחרדה ההיא. חרדה קיומית ממש".
יוניש: "אי אפשר לתאר כמה אני מתרגשת. היום אני שרה את השיר הזה במסגרת הגבעטרון ותמיד אני חשה במתח הפנימי הזה בתוך השיר. אני חשה את היופי כי כשאני יוצאת מפתח ביתי אני רואה את החיטה צומחת שוב, אני רואה את השדות הגדולים והירוקים שמוכיחים שלמרות הכל החיטה צומחת שוב".
יש בשיר גם קצת תקווה לצד העצב?
אלבלק: "אני חושבת שכן. שהעולם כמנהגו נוהג ואנחנו חוזרים לאותה שגרה של החיטה שצומחת שוב. של אורח החיים שלנו השקט הקרוב לאדמה".
