הסופר, המשורר והעיתונאי לשעבר אברהם שרון (68) מקיבוץ רשפים הוציא לאור בימים אלה ספר שירים לילדים בשם 'ילד טוב קיבוץ' (הוצאת אוריון), שמלווה באיורים נפלאים של יונת קציר מקיבוץ עין השופט.
קראו גם:
זהו ספרו השביעי של שרון, לפניו פרסם שישה ספרים: 'כשהיינו יחפים', 'האלמונית מהכביש הראשי', ו'הברווזון הפחות יפה' (למבוגרים), 'ברגשות מאוהבים' (לנוער), 'מחשבות שקטות הן אבנים טובות' ו'בארץ הדברים הטובים' (לילדים).
השירים שהתפרסמו עכשיו נכתבו לאורך השנים, אך רק לפני מספר חודשים החליט שרון לקבץ אותם לספר. שרון מסביר איך נולד אצלו הרעיון לכתוב ספר שירים לילדים. "הצטברו לי הרבה שירים. שלחתי אותם למאיירת יונת קציר והיא אמרה לי שהשירים ראויים לדפוס ושהיא תשמח לאייר וזה דחף אותי להוציא את הספר", הסביר שרון, "השירים הם חוויות ותמונות מהילדות בעין השופט. ועליהם הוספתי מהדימיון. כל שיר הוא לעצמו, אבל ישנם שירים שיש בהם תובנה. למשל שיר אחד שמתחיל במילים 'ראיתי מקל הולך עם איש...'. זה שיר שהתחיל מתמונה אמיתית שראיתי על איש שהולך עם מקל. שאלתי את עצמי האם הוא בודד? ועניתי לעצמי שגם אם הוא בודד יש לו את המקל שלו שהוא למעשה מלווה אותו. השיר מסתיים במילים: 'מעט לפני האיש הלך מקלו, לכל אחד יש את השני, למזלו'".
שרון בחר בשם 'ילד טוב קיבוץ' מתוך תחושת בטן ולא חשש שהשם יתייג את הספר רק עבור קיבוצניקים. "שלוש המילים האלה מתמצתות וממצות אותי כילד", הסביר שרון, "חשבתי דווקא על הכיוון ההפוך. לא היה בי חשש אלא תקווה, כי דווקא הורי ילדים שמשפחתם אינה מתגוררת בקיבוץ עשויים, אולי, להסתקרן איזה ילד זה הוא הילד הטוב שבקיבוץ, האם חוויותיו שונות או, אולי, דומות לחוויות של ילדים בכל מקום אחר. עם זאת ברור שיש בו נגיעות ומאפיינים קיבוציים מובהקים, בבחינת 'האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו' ואני, הקטן, מוסיף- מקום לידתו וגדילתו".
איזו ילדות היתה לך בקיבוץ?
"הייתה לי ילדות עשירה ומעניינת. גדלתי בעין השופט של שנות ה־50. היינו המון שעות מחוץ לבית. לא היו טלוויזיה, מחשב וסמרטפון. הרגשנו מוגנים מאוד. כל מה שהיה הספיק לנו. לא היינו עם עיניים גדולות. האמת, שלא הכרנו את החיים מחוץ לקיבוץ אז לא היה לנו עם מי להשוות את עצמנו וגם לא הייתה לנו סיבה לקנא. אהבתי מאוד את הילדות הזו, אבל לא מתגעגע אליה. השירים תופסים את מקום הגעגועים".
למי הקדשת את הספר?
"לשלושת נכדיי - עידן, שיר ועירה. להיות סבא זה להרגיש כמי שנמצא בילדותו השלישית. זו אהבה שאין לתאר".
עוד חדשות קיבוץ
