"כשאתה חולם משהו במשך שנים, והוא מתגשם דווקא בעיצומה של מגיפה שמשביתה ומשתקת את העולם, אתה מבין שעשית משהו טוב", אומרת יונית שמיר מקיבוץ עין גדי.
מי שמכיר את יונית שמיר לא מופתע מכך שדווקא כשהכל נעצר והתמלא בגוונים של אפור, היא מגיעה עם אנרגיות של יצירה ומכניסה למציאות המדכדכת קצת גוונים של צבע.
לשמיר היה חלום ישן: לקשט את חצר הקיבוץ שבו גדלה ובו בנתה את ביתה וגידלה את משפחתה - ולהפוך אותה לפינת חמד יפה, צבעונית ומפתיעה לטובת הקהילה.
"אני מאמינה שיצירה ועשייה אמנותית מתאימה לכל אחד והיא דרך לחבר בין אנשים, לקרב בין עולמות וליצור דיאלוג בין כל הגילאים", היא אומרת.
כדי להגשים את החלום רתמה שמיר אנשים נוספים, שהצטרפו אליה למלאכת הקישוט והיצירה.
"כשהעולם והמדינה הפנימו שיש קורונה וחוקי המשחק השתנו, הבנתי שהרעיון הזה אפילו עוד יותר חשוב, ושהוא יכול לשמש את האנשים בהתאם לתנאים ולהנחיות", היא אומרת.
בעזרת כספים שקיבלה כחלק מתמיכת כי"ל במיזמים חברתיים קהילתיים בחבל ים המלח, יצאה שמיר לדרך ויצרה פינות שונות שנועדו לא רק ליפות את הסביבה ולהפוך לאמנות שימושית לכל דבר, אלא גם לחבר בין האנשים.
שמיר גיבשה צוות מתנדבות ומתנדבים בכל הגילאים, ובמהרה הפכו ספסלי העץ החומים שברחבי הקיבוץ לספסלים מעוטרים בפסיפסים צבעוניים.
מתקני שתייה לציפורים נוצרו מחומרים ממוחזרים ונצבעו. אזור נוסף מתחיל לקבל צורה לקראת ייעודו החדש: כשיושלם הוא יהיה פינת תה וזולה המשקיפה על הר ישי למרגלות הר צרויה.
ככל שהתקדמה המלאכה הצטרפו עוד ועוד מתנדבים, בהם גם ילדים.
קראו גם:
"הפרויקט הגשים את תפיסת העולם שלי", אומרת שמיר, "אני מאמינה שבעזרת פעילויות יצירה משותפות אנשים שחיים כאן ביחד ומעולם לא הכירו באמת האחד את השני, הפכו לקבוצה שמשפצת ובונה. הפרויקט אפשר למשפחות ולאנשים שהצטרפו לקיבוץ, דווקא בתקופה של הסתגרות, להפוך חלק מהקהילה דרך העבודה המשותפת.
"העשייה וההתגייסות, התגובות המפרגנות והרוח הגבית של הנהגת הקיבוץ יאפשרו לנו - לי ולכל השותפים בפרויקט - להמשיך לבנות פינות נוספות ולהפוך את המרחב הקהילתי למתחדש וססגוני".
חלומות נוספים?
"יש לי עוד המון מכל הסוגים".
