כשג'וליה סטנדינג (25) עלתה לפני 10 שנים מבריטניה עם אמה לקיבוץ ניר עוז, היא עוד לא ידעה מה תעשה כשתהיה גדולה.
"מגיל 5 רציתי להיות רופאה, אבל העלייה לארץ בגיל 15 גרמה לי להסתכל על דברים מחדש", היא מספרת.
"בצבא הייתי ביחדת ההסרטה ופיתחתי אהבה לקולנוע. בנוסף אני מציירת מגיל 12. פתאום כשחיפשתי תואר נפל לי האסימון: אנימציה".
קראו גם:
ג'וליה לומדת אנימציה בת"א ונוסעת כל בוקר מהקיבוץ ללימודים. "הנסיעות מעייפות אבל יש לי בניר עוז רשת ביטחון ומשפחה תומכת. הקצב פה רגוע, זה מאפשר לי להשקיע את האנרגיות שלי בדברים חשובים, למשל, בסרט הגמר שלי".
מעבר לסרט גמר, ג'וליה משתתפת בפרויקט "Moving Words" המפגיש משוררים מארה"ב עם אנימטורים מישראל, ויציג בפסטיבל "אנימיקס", הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קריקטורה וקומיקס (סינמטק ת"א, 10-14.8).
בפרויקט היא התחברה עם חברה מהלימודים, דקל גורן, מקרני שומרון, ועם לורי אן גווארו, משוררת מסן אנטוניו.
ג'וליה ושקד קיבלו מלורי שיר שנקרא Ars Poetica. על המילים של השיר הן יצרו סרטון סטופ-מואושן, טכניקה שמורכבת מציורים, צילומים וגזירות.
"ברגע שקראנו את השיר ישר חשבנו על מורשת. כשחיפשנו דימויים שיתאימו חשבנו על עצים וצמיחה, ככה הגיע הרעיון".
צפו בסרטון
