את הספר "איש ושמו אריה" (הוצאת ספריַת פועלים) כתבה הסופרת והעורכת חברת קיבוץ יגור יונה טפר, ולכאורה הוא נועד לבני הנעורים.
עניינו בבני נעורים בקיבוץ, שבשנת הבר מצווה מקבלים עליהם כנהוג משימות בנושאים שונים ומבצעים אותן בעזרת המחנכים, ההורים (או במקרה זה הסבא) וחבריהם לכיתה.
אבל מהר מאוד מתחוור לקורא שמשימת הבר מצווה היא רק תירוץ לכתיבת סיפור חייו המרתק והמרגש של בן משפחתה של הסופרת אריה עמית (טפר), שעלילות חייו כפלמ"חניק בחטיבת הראל ואחרי כן בצה"ל בגדוד המיעוטים (דרוזים, צ'רקסים ובדואים), הופכות למשימת הבר מצווה של ילדי קבוצתו של יגאל, נכד אחיו של אריה.
יונה בחרה לספר על גיבורי הספר (המבוגרים) ולנקוב בשמותיהם האמיתיים, וכך מתוודע הקורא עד מהרה לאח היחיד שנותר מארבעת בני משפחת טפר, הסבא יגאל, המקבל עליו את העברת המקל לנכדו ולכל בני כיתתו. וכך הופך סיפור מלחמות ישראל, שבהן השתתף אחיו אריה, למרכז הספר.
בני הנוער מתוודעים - תוך כדי משחק, מבחני אומץ וטיולים בארץ - לקרבות הנועזים שלחם בהם אריה, ושבכמה מהם אף קיבל עליו את הפיקוד: ליל הגשרים (1946), קרב ג' בשבט (חרבת זכריה), הל"ה, גוש עציון, שיירת נבי דניאל, נבי סמואל, דרך בורמה, מבצע חירם, תל מוטילה.
ספרה של יונה טפר הוא ספר רב־פנים. אמנם הוא מיועד לבני הנעורים, אבל גם מבוגרים שההיסטוריה הארץ־ישראלית בנפשם ימצאו בו עניין רב. עם זאת, הוא מעין ספר זיכרון לאח מאיר טפר, שנהרג בקרב נבי סמואל וגופתו המחוללת הובאה לקבורה בקריית ענבים.
הספר גם מעלה את זכרו של אריה, שמעשי גבורה רבים מאוד נקשרו בשמו, ומשום מה לא זכה בחייו להכרה ולציון מעשי הגבורה שלו.
איך מגיעים עם סיפורי העבר אל בני הנוער? מהי הדרך ללמוד וללמד את בני הנעורים על אותם אירועים ואנשים שבזכותם קמה המדינה? איך מביאים לכך שבני הנוער יזדהו עם גיבורי האומה?
יונה טפר אינה מייפה את הסיפור המשפחתי. היא מספרת על ארבעת בני המשפחה שגדלו בצל הגירושין ובלי אב בבית, על האם שהתגייסה לצבא הבריטי, על השכול שרבץ על המשפחה במות האח מאיר, ועל הסיפור האישי־משפחתי ההופך תחת ידיה האמונות לסיפור ארץ־ישראלי.
אבל יונה טפר היא גם הסבתא, בסיפור ובחיים. היא גיסתו של אריה, הכירה אותו מקרוב, ובסיפור היא מפציעה ונעלמת מדי פעם בפעם. היא זו שתזמן את ילדי הכיתה לביתה, תגיש להם תה, תכבד אותם, אבל תשאיר את הסיפור, את התפתחות העלילה, בידי הסבא.
בצד היות הסיפור אמיתי לחלוטין, זהו גם ספר הרפתקאות. הוא נפתח בחידה שהשאיר האח אריה בביקורו האחרון בבית אחיו בקיבוץ. במקרה או שלא במקרה נפלה החידה לידיו של הנכד, ובעזרת חבריו לכיתה הוא מנסה לפתור אותה.
כך הוא מתוודע לראשונה לסיפור השכול והקרבות של חבריו של אריה, בני יגור, ושל מאיר, אחיו הצעיר של אריה, האח הצעיר שנהרג.
מאותו כתב חידה מתפתחת העלילה, כשהסבא הוא המכוון את בני הנעורים למבחני אומץ, להתגברות על פחדים, לטיול בר מצווה לדרך בורמה (שאותה, כפי שמתברר, גילו לראשונה אריה ושניים מחבריו), ולאירוע בגוש עציון שבו זכה סוף־סוף אריה (לאחר מותו) לציון שמו אל מול הנוף שבו לחם בגבורה.
דמיון ומציאות, משחק וחוויה, התגברות על קשיים, היכרות עם השטח, ולעיתים גם אובדן דרך ופחדים - כל אלו סוחפים את הקורא (גם המבוגר) אל תוך ספרה של יונה.
"איך אריה יצא אמיץ כזה?" שואלים הילדים את סבא יגאל. "איך הוא לא פחד להסתער עם הכוח הקטן שעליו פיקד על ההמון שהקיף אותם? ומאין היה לו הצורך והאחריות לקחת פיקוד על השיירה בנבי דניאל כשהמפקדים הבכירים ממנו הסתובבו וחזרו לגוש?"
והסבא עונה: "אין לי תשובה לשאלה. אחד מחבריו של אריה ציטט פעם באוזניי מצביא אנגלי שאמר: 'אם מישהו מתגאה שהוא לא מפחד במלחמה, אל תאמין לו. כל אדם מפחד. רק מי שמתגבר ומבצע את המשימה הוא האמיץ'".
