בשבוע שעבר הצליחו אנשי רשות הטבע והגנים (רט"ג) להשיב לטבע בשמורת "חי־בר" ביטבתה את פרנקו, יען אדום צוואר כבן חצי שנה שבקע במדרגה. פרנקו הוא היחידי שהצליח לשרוד מתוך ארבע ביצי יען שבקעו השנה בשמורה.
סיפורו של היען הצעיר מרגש במיוחד שכן הוא בקע מביצתו במדגרה מלאכותית. המדגרה הזו נותנת תקווה למאמצי ההשבה שרשות הטבע והגנים מקדמת עם גופים מקבילים במדינה המערב אפריקאית סנגל שבה המין הזה כמעט ונכחד בטבע.
מאז הושב לטבע, פקחי ומטפלי שמורת "חי־בר" יטבתה פוגשים את היען הצעיר מדי יום במרחבי השמורה, ומתרגשים לראות אותו משתלב בכוחות עצמו עם שאר היענים וחיות הבר האחרות המשוטטות בשמורה.
תקווה חדשה
הפרויקט המשותף של רט"ג וגופים מקבילים בסנגל להשבתם לטבע של היענים אדומי הצוואר נולד לפני כמה שנים בהובלתו של רוני מלכא, גמלאי רט"ג ומנהל חטיבת אכיפה ברשות בעברו.
בדיקות דנ"א הראו כי היענים החיים בשמורת חי־בר יטבתה, היען אדום צוואר והיען הצפון האפריקני, כמעט זהים מבחינה גנטית לתת המין שחי בסנגל.
עם השקת שיתוף הפעולה להצלת המין הוקמה בשמורת חי־בר מדגרה מלאכותית לביצי היען כדי לבסס גרעין רבייה מקומי, ולתמוך בסנגל להקים גרעין רבייה משלה המבוסס על ביצי יען מישראל. המטרה היא שגם סנגל תשיב את היענים לטבע בשמורות המתאימות בשטחה ותצליח לאושש את אוכלוסייתם המצויה בסכנת הכחדה.
בחי־בר יטבתה חיים כיום כ־30 יענים אדומי צוואר, אך הישרדותן ופוריותן של ביצי היען בשטח הפתוח, ובכלל, אינה גבוהה. לכן הביצים שהועברו עד כה מישראל לסנגל באופן מפוקח לא בקעו ברובן בהצלחה.
עוד אתגר בהשבתם לטבע של היענים הוא שילובם בטבע של הביצים שהודגרו במדגרה מלאכותית. אך כעת, השבתו לטבע של פרנקו, שבקע במדגרה מלאכותית בחי־בר, נותנת תקווה למאמצי ההשבה המשותפים.
פרנקו בקע בחודש יוני שעבר אחרי 40 יום במדגרה. כדי להגן עליו מפני טורפים וכדי שיוכל לגדול ולהתחזק חי פרנקו בחצי השנה הראשונה של חייו בשטח מוגן בשמורה ובהשגחה קפדנית של מטפלי שמורת חי־בר. בסוף השנה, ולאחר שגדל במקצת, הועבר פרנקו לשטח הפתוח בשמורה, ושם פגש לראשונה את בני מינו ואת חיות הבר האחרות השוכנות בשמורה.
בימים הראשונים נראה היה כי הוא מתקשה להסתגל ולא זוכה לקבלת פנים חמה במיוחד מחיות הבר האחרות. צוות החי־בר עקב אחריו מקרוב, וידא שהוא אוכל מספיק, ואף דאג לתת לו אוכל נוסף באופן מפוקח. כשבוע לאחר מכן נראה פרנקו, שמינו עדיין לא ברור, כשהוא כבר מוצא את מקומו ואת מזונו באופן עצמאי.
מעקב צמוד
המקרה של היען הצעיר הוא רק דוגמה אחת לפעילויות ההשבה לטבע של מינים המצויים בסכנת הכחדה שנעשות בישראל זה עשרות שנים.
עם זאת, מסבירה ראש תחום מגוון מינים ברט"ג, האקולוגית ד"ר טל פולק, לעיתים ניסיונות ההשבה לטבע לא עולים יפה, ואז, כמו במקרה של היענים, בעלי החיים נותרים בשמורה ביטבתה.
"בעבר היה ניסיון להחזיר את היענים לטבע באופן מלא, הניסיון לא עבד טוב ואין לנו כוונה לחזור עליו", היא מספרת. "היענים שיש אצלנו כיום חיים בסביבה טבעית בשמורת החי־בר ולא בטבע הפתוח".
ולפעמים, בעלי חיים שכבר שוחררו לטבע, מעדיפים לחזור לשמורה ביטבתה. "שחררנו ראמה שהצטרפה לעדר בטבע. הנקבה הזו הייתה מאוד דומיננטית וחזקה, כך שהיא פשוט השתלטה על העדר וגררה את כולו אחריה לשמורה", מספרת ד"ר פולק. "היא פשוט עמדה בשער החי־בר וביקשה להיכנס חזרה עם כל העדר".
בעלי חיים שגודלו בשבי וששוחררו מאוחר יותר לטבע לא נמצאים בסכנה? איך הם יודעים להסתדר, למצוא את מזונם ולחמוק מטורפים?
"ברוב המקומות ששחררנו לטבע, ידעו בעלי החיים להסתדר ולמצוא מזון, כי בסך הכל הם משוחררים באותה סביבה שבה גדלו. כששחררנו את הראמים הצעירים רצינו שהם יחברו לעדר חופשי, וזה בדיוק מה שקרה. הם התחברו והשתלבו בתוך ההיררכיה של העדר".
אתם עוקבים אחרי בעלי החיים שהושבו לטבע?
"עוד לפני שאנחנו משחררים את בעל החיים לטבע, אנחנו מצמידים לו מכשיר מעקב ג'י.פי.אס שמשדר לנו את מיקומו. באמצעות המכשיר אנחנו יכולים לדעת את מצבו כל זמן שהוא בתנועה. אנחנו מקבלים נתונים מאוד מדויקים, וכך אנחנו יכולים לראות אם הוא התחבר לחיות בר ששוחררו בעבר, מה שנותן לנו סימן להשבה מוצלחת".
תהליך מורכב
ואולם, לא תמיד החיות המושבות לטבע מצליחות לשרוד, מקצתן עוברות את הגבול לירדן ושם הן ניצודות, ומקצתן מוצאות את מותן בכבישים, בעיקר בלילות.
"השבה לטבע היא דבר מורכב מאוד", מדגישה ד"ר פולק. "לכל בעל חיים שאנו מבקשים להשיב לטבע, אנו באים עם לא מעט מחקרים ובדיקות, כך שאם יש כוונה ליצור גרעין רבייה, נבדוק קודם שלא תהיה בעיה גנטית לבעל החיים, נבדוק את שטחי בתי הגידול, לאן להשיב אותו, מקום שנוכל לגדל אותו, ונבדוק גם שהוא יוכל להיות חלק מהמערכת האקולוגית".
ד"ר פולק מציינת שמדובר בתהליכים ארוכים מאוד. "היום לדוגמה אנו משיבים לטבע את הראמים הלבנים, וזאת לפי תוכנית השבה שהתחילה עוד בשנות ה־60 של המאה הקודמת. בשנים האחרונות אנחנו עובדים על מינים המיועדים להשבה לטבע, אבל בגלל שהליך כזה הוא הליך ארוך, נוכל לראות את התוצאות אולי בעוד 20 שנה".
אילו מינים כבר הושבו לטבע ואילו מינים יושבו בעתיד?
"הראמים הלבנים. היום אני יכולה להגיד בביטחון רב שכל הראמים שיש בטבע באזורנו התהוו בגרעין רבייה והשתלבו לגמרי בטבע. הייתה לנו נקבת ראם ששוחררה לטבע, התחברה לזכר דומיננטי, נכנסה להריון והמליטה ראמים נוספים. יש כמובן את הפראים ששוחררו לטבע, התחילו להתרבות למספר פרטים גבוה, ואנו כבר מקבלים תלונות על כך שהם עושים נזק לחקלאות. ככלל, באזור שלנו אנו משחררים ראמים, בצפון הארץ משחררים יחמורים, ובאזור מצפה רמון את הפראים".
אילו מינים נמצאים כיום בסכנת הכחדה ממשית?
"כיום יש את צבי השיטה שאוכלוסייתו מונה 33 פרטים בלבד, ולכן הוא נמצא בגדרה סגורה, מול החי־בר ביטבתה. צבי השיטה נמצא בימים אלה בגרעין רבייה, ולכן טרם הגענו איתו לשלב של השבה לטבע. מדובר במין נכחד בטבע, ולכן אנו עושים מאמצים כדי לשמור אותו ולהשיבו לטבע בבוא היום. יש עוד מינים שהיו בטבע באזורנו, כמו נמרים ואריות, ולא את כולם נוכל להחזיר. רבים מהם הם מינים גדולים שלא יוכלו לשרוד כי שטחי המחייה שלהם הצטמצמו מאוד ואין לנו לאן לשחרר אותם".
תוכנית מסודרת
בימים אלה בוחנים ברשות הטבע והגנים את השבתו לטבע של אייל הכרמל, שחי בעבר בישראל וכיום נכחד לגמרי. "אין פרטים ממין זה בישראל ולכן ניאלץ להביאו ממקומות אחרים בעולם, לגדל אותו, להכניסו לגרעין רבייה, ואם ההליך יצליח, נוכל להשיב גם אותו לטבע", מסבירה ד"ר פולק. "מדובר בפרויקט מסובך ויקר מאוד שמשך הזמן שלו ארוך, מה גם שאין ביטחון שההליך יזכה להצלחה. העובדה שהצלחנו להשיב לטבע כמה מינים אינה ערובה להצלחות בעתיד".
איך מתבצע הליך ההשבה?
"יש לנו תוכנית מסודרת כיצד יתנהל ההליך, מה משך הזמן, איזה מין נשיב קודם ולמי יש את סיכויי ההצלחה הגבוהים יותר. אנו מקפידים לבחור טווח גילים מסוים שהגדרנו ושמתאים להשבה ואיך אנו רוצים שישוחרר לטבע. זו תוכנית ארוכת טווח שנמשכת שנים רבות, בדיוק כמו התוכנית שנעשתה עבור בעלי החיים הפרסתנים כמו הראמים, היחמורים והפראים. הווטרינר שמקבל את המשימה, בוחר את בעל החיים בשמורה, מרדים אותו, ומתחיל לערוך לו בדיקות מקיפות, בהן בדיקות דם, ואחרי קבלת התוצאות מקבלים החלטה על כל הליך ההשבה".
אילו גופים פועלים בישראל להשבת בעלי החיים לטבע?
"רשות הטבע והגנים היא הגוף האמון על הנושא. הרשות עובדת בשיתוף אקולוגים הנמצאים בכל אחד מהאזורים, עם אנשי אקדמיה שעשו את המחקרים על בעלי החיים, וכמובן עם הצוותים בשטח. שיתופי הפעולה בנושא זה הם רחבים מאוד".
התאקלמות לא פשוטה
אריק סוכר, פקח מטפל בחי־בר יטבתה, שעוסק כבר שנים רבות בטיפול בגרעיני הרבייה ובהשבה לטבע של חיות הבר, מוסיף בהתרגשות, "להחזיר חיה לטבע, כשאתה יודע שאוכלוסייתה נמצאת בסכנת הכחדה, זה פרויקט שמאוד נוגע לי בלב, וכל פעם מחדש אני עומד נרגש כשאני רואה בעל חיים ששוחרר לטבע בהצלחה. אחד משיאי הסיפוק שיש לי הוא לראות חיה שגדלה בשבי משוחררת ורצה אל האופק".
לדברי סוכר, שחרור בעלי החיים לטבע הוא הליך ארוך ולא פעם יש בו גם תקלות לא צפויות. "אנחנו לא יכולים לדעת מה עלול לקרות בהליך השחרור. לפני שאנו משחררים את החיה לטבע, אנו שולחים בה חץ הרדמה כדי להכניסה לכלוב, להסיעה למקום השחרור, לפתוח עבורה את דלת הכלוב ולשחררה. ראם שמורדם עלול להיות תוקפני ומאוד מסוכן. לעיתים, אחרי חץ ההרדמה מתחיל הראם לרוץ חצי שעה עד שעה, האדרנלין זורם אצלו במהירות וקשה לנו לעקוב אחריו עד שהוא נרדם לגמרי".
מתי אתם משחררים חיה לטבע?
"אנו משתדלים לשחרר אותם בשנה השנייה לחייהם, כך שהם מספיק בוגרים להסתדר בטבע, אבל לא מספיק בוגרים כדי להוות איום על הזכר השליט, וכך, הם מסתננים לעדר ומשתלבים בו".
באילו מינים טיפלתם והשבתם לטבע?
"מלבד הראמים והפראים, אנחנו משיבים לטבע גם בעלי חיים שנפצעו או חלו. במקרים רבים אנחנו אוספים את החיה הפצועה ומעניקים לה טיפול רפואי ומזון עד שהיא מתחזקת ומשתקמת, ורק אז משחררים אותה בחזרה לטבע".
קראו גם:
סוכר מוסיף ומתאר את אחד המקרים. "באחרונה היה לנו מקרה שנקבת צבוע נפצעה ורגלה נכרתה. היא נאספה עברה ניתוח בבית החולים לחיות בר ואחרי שהתאוששה שחררנו אותה לטבע והיא הצליחה לשרוד למרות המגבלה שיש לה. אספנו גם שועלים וזאבים שחלו או נפצעו, טיפלנו בהם, ואחרי שהתאוששו שחררנו אותם. שחררנו גם לא מעט בעלי כנף ועופות דורסים שנפצעו בעונת הנדידה. לשחרר דורס לטבע, לראות אותו מצליח לעוף ולהתרחק, זה סיפוק ברמה הגבוהה ביותר".
