אין דבר שהממשלה רוצה להצליח בו יותר מאשר הורדת יוקר המחיה. זו הבטן הרכה שלה כבר מעל מעשור. אז מה היא עושה? "רפורמות". בעקבות המחאה החברתית החליטה הממשלה ב־2011 על הגדלה ניכרת של היבוא באמצעות ביטול הדרגתי של שיעורי מכס במגוון רחב של מוצרים, וב־2012 היא החליטה על הפחתת מְכסים ממוקדת בתחום החקלאות והמזון. הציפייה הייתה ברורה: הפחתת המכסים תגדיל את הייבוא, תייצר תחרות לייצור המקומי ותוריד את המחיר לצרכן.
ייצור מקומי. לאמץ אסטרטגיה לאומית | ייצור מקומי. לאמץ אסטרטגיה לאומית |
ייצור מקומי. לאמץ אסטרטגיה לאומית |
(צילום: ערן יופי־כהן)
שלוש מן הרפורמות הממוקדות שביצעה הממשלה בשנים האחרונות עסקו בשימורי הטונה, בבשר הבקר ובדגים. בשלושתן התמקד הצעד המרכזי בהורדת מכסים. והתוצאות? תלוי את מי שואלים. בבשר הבקר, נתוני הלמ"ס מצביעים על ירידה ניכרת במחיר. משרד החקלאות מצא שהמחירים לא ירדו. משרד האוצר מצא שהמחירים ירדו ב־7%-17%, ובנק ישראל מצא שהמחירים ירדו ב־1%.
בדגים, נתוני הלמ"ס מציגים תנודתיות עם מגמת עלייה בשנים האחרונות. משרד החקלאות מצא שמחיר היבוא ורמות המחיר לצרכן של אמנון קפוא ירדו באופן משמעותי והמחיר של אמנון טרי עלה. משרד האוצר מצא שמחיר האמנון ירד ב־22%.
ובטונה? גם בו התוצאות אינן חד־משמעיות. הצלחה? כישלון? גם וגם.
בעולם ידוע שתהליכי חשיפה ליבוא דורשים תכנון, הערכה ומדידה. כדי שהצעדים יהיו אפקטיביים עליהם לכלול מספר רכיבים הכרחיים, בהם טיפול כולל ומלא בכל שרשרת הערך (יצרנים, יבואנים, משווקים), וכן שימוש בכלי מדיניות מגוונים ומתקדמים שיבטיחו שיצרנים, מגדלים ועובדים יוכלו לעבור באפקטיביות מענפים שוקעים לענפים צומחים, ואף לדחוף ענפים למסלול של צמיחה.
מניתוח הרפורמות שערכנו במכון המחקר "יסודות" (מיסודן של התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים וקרן ברל כצנלסון), בהובלת הכלכלן יובל כרם־גילה, עולות שלוש מסקנות עיקריות לגבי חוסר ההצלחה של הממשלה:
1. הציפייה החוזרת שהורדת מכסים תוביל אוטומטית לירידת המחירים לצרכן אינה נכונה. השפעת הצעדים של הממשלה על המחיר לצרכן אינה חד־משמעית, ולא נראה שהייתה להם השפעה ניכרת על אף אחד מסלי הצריכה. 2. התכנון של הממשלה אינו מבוסס במידה מספקת על מחקר. עליה להפעיל את כלי התמיכה ביצרנים באופן רחב יותר בהתאם להמלצות המקצועיות המקובלות בעולם, ולבצע תיאום נרחב יותר בין היקף החשיפה לייבוא, אופי התמיכות וצעדי מדיניות נוספים. 3. הממשלה כמעט ואינה עוקבת אחר הרפורמות שהיא מיישמת. עליה לקבוע גורם מקצועי מוסכם שיעקוב אחר הענפים שבהם יושמה המדיניות, כדי שזה יפרסם ממצאים ומסקנות באופן שיטתי וסדור.
איננו מבקשים לטעון בעד קיומן של הגנות מכסיות, אלא לדרוש כי ההשפעות המלאות של הסרתן ייבדקו בצורה מושכלת ואחראית לפני שמיישמים אותן; שיבקרו אותן לאחר היישום וינגישו את המידע לציבור באופן שקוף. המחקר שביצענו מתקף גם את הטענה של המגזר הקיבוצי והחקלאי, שלא זו בלבד שביטול המכסים הוא אמצעי שהמדינה לא בחנה כראוי, אלא שהוא אף פוגע בייצור הישראלי המקומי, ובעיקר בחקלאות ובתעשייה, שהן חלק משמעותי מהכלכלה של התנועה הקיבוצית.
חשוב לזכור כי השאיפה למחיר נמוך בטווח הקצר אינה מבטיחה בהכרח מחיר נמוך בטווח הארוך. כאשר סחורה המיובאת לישראל נמכרת במחירי הצפה או בסבסוד משמעותי של המדינות המייצאות, הדבר עלול להוביל לצמצום רמת התחרות ולעלייה במחירים בטווח הבינוני.
הממשלה נכשלת כאמור במבחן התוצאה. עליה לאמץ אסטרטגיה לאומית ויעדים מוגדרים לענפי הייצור המקומי כדי שאפשר יהיה לבחון כיצד המשק מושפע מהרפורמות שעליהן מחליטה הממשלה או שתחליט עליהן בעתיד. קביעת יעדים אלו תאפשר גם להעריך עד כמה ישראל מוכנה למגמות הסחר המתפתחות בעולם, לתחרותיות של המשק ולאתגרים אסטרטגיים נוספים.