עדן ריבוי, בן 25 מקיבוץ חנתון, רוכב על אופניים מאז שהוא זוכר את עצמו. אבא שלו פאול, רוכב אופנים מושבע עד היום, היה גורר אותו עוד מגיל 5-6 למסלולי רכיבה שונים ומשונים, כמו מנהרות הכרמל, למשל. אבל הגילוי של ריבוי, שהחיים על האופניים הם הדבר בשבילו, הגיע ברגע אחד בעת שירותו הצבאי כשיצא, איך לא, לסיבוב על אופניים מסביב לבסיס בו שירת.
5 צפייה בגלריה
עדן ריבוי. נקודת התחלה שביל חוצה ניו זילנד, נקודה הכי צפונית Cape Rienga
(צילום: פרטי)
השבוע, בין מסע למסע ברחבי העולם, נזכר עדן באותו רגע: "זה קרה בשבת, יצאתי לסיבוב ופתאום הגעתי למקום פשוט קסום. שטח גדול עם שקט מטורף. מיד הבנתי שללא האופניים לא הייתי מגיע לשם. באותו רגע הרגשתי חופש עילאי, חופש כפי שלא הרגשתי מעולם עד אז וזה עוד היה בשירות הצבאי. באותו רגע החלטתי שאני רוצה להסתובב בעולם".
עולם קטן
עדן גדל בעמק יזרעאל, בן בכור לפאול ואלינה. רקע ספורטיבי היה דבר מובן מעליו בביתו: אביו, מורה ומרצה לטכנאות שיניים הוא רוכב אופניים מקצועני, אימו מורה לפילטיס, אחותו הקטנה אמה היא שחיינית מחוננת ואחותו האמצעית שלי היא מאמנת כושר. עדן למד בויצו נהלל ובאותה תקופה הייתה לו רק אהבה אחת - כדורסל: "שיחקתי בקבוצה של עמק יזרעאל והכדורסל היה הכל בשבילי. קם בחמש בבוקר וזורק לסל, בערב ובלילה זורק לסל. זה היה הדבר היחיד שהיה לי בראש. אבל בשלב מסוים הבנתי שאני צריך לוותר על החלום כי לא הייתי מספיק גבוה כדי להגשים אותו".
ריבוי שירת בצבא, איך לא, כמדריך כושר ובשלב מסוים אביו אמר לו לקחת אופניים לבסיס ולנצל כל זמן פנוי לרכיבה. ריבוי: "אבא היה לוקח אותי מגיל צעיר לרכב על אופנים, מגיל 7-8. היינו נוסעים לנשר, ליגור, כל מיני מסלולים. פעם חשב שנעבור את מנהרות הכרמל, אבל לא ממש נתנו לנו. תמיד רכבתי אבל אחרי אותו רגע קסום בצבא, זה הפך לדבר מאוד משמעותי".
עם שחרורן מצה"ל חשב ריבוי לצאת לטיול של חודש בעולם ואז ללכת ללמוד בווינגייט. אבל אז פרצה הקורונה והכל השתנה. כל העולם היה סגור ובלית ברירה הוא החליט לתור את הארץ. הוא נסע עד קיבוץ דן ומשם יצא למסע רגלי לאורך שביל ישראל עד אילת. 1,000 ק"מ, חודשיים של הליכה.
"הדבר העיקרי שלמדתי במהלך התקופה הזו הייתה כי אנשים מאוד רוצים לעזור למישהו שמטייל לבד", סיפר, "אנשים ממש רוצים לעזור ולשתף סיפורים. גם למדתי עד כמה העולם קטן. הייתי בדרך לקיבוץ קטורה בדרום, סחוט וגמור. החלטתי לנסות לתפוס טרמפ. שעה וחצי אף אחד לא עצר עד שמישהו בגילי פחות או יותר אסף אותי. בנסיעה הוא שאל: 'מאיפה ארתה בארץ?' ועניתי: 'חנתון'. והא מיד השיב שהוא למד במכינה שבקיבוץ. הוא אמר שאהב לשחק כדורסל והיה אחד מהיישוב, עדן שמו, ששיחק איתו הרבה. מיד אמרתי לו: 'אחי, עדן זה אני'. עולם קטן".
תקרית בקפריסין
לאחר שהגיע לאילת, ביום גשום עם קשת בענן, החליט ריבוי שהיעד הבא הוא אירופה. את הטיול הראשון הוא עשה עם אביו, פאול. השניים נסעו לברלין ומשם יצאו לטיול דרומה, לכיוון אתונה. 3,500 ק"מ של רכיבה. בבודפשט פאול חזר לארץ מסיבה מאוד פרוזאית: המקרר בבית התקלקל והוא היה אמור לטפל בזה. ריבוי סיים את המסע שכלל טיפוס על האולימפוס.
"החוויה הכי משמעותית הייתה שככל שנעים דרומה, המדינות יותר עניות והאנשים יותר מסבירי פנים", סיפר, "הם יותר חמים ומוכנים לארח. שואלים את עצמם מי זה האידיוט הזה שמסתובב לבד על האופניים וישר מזמינים. בסוף הייתה לי עוד הרפתקה. תפסתי טרמפ על יאכטה מיוון לקפריסין. בדרך לא הייתה רוח והזמינו לנו חילוץ. כשיצאתי מיוון לא החתמתי דרכון כי חשבתי שיוון קפריסין זה אותו הדבר. כשהגענו לבסוף לקפריסין, האשימו את בעלי היאכטה שניסו להבריח פליט, אותי. היו כמה שעות לא נעימות כי חששתי שיחתימו לי את הדרכון בחותמת שחורה ונגמר החלום לטייל בעולם. בסוף התחלפה שם משמרת ושוטר אמר לי אתה אידיוט אבל קח חותמת וסע מפה".
מחוף לחוף
עוד במהלך השיט ביאכטה, צייר עדן את המסלול הבא שלו, מחוף לחוף בארה"ב. הוא חזר לארץ ואחרי זמן קצר טס לקליפורניה. קנה אופניים וציוד ויצא לדרך, בכביש 66 המיתולוגי שחוצה מחוף המערבי לחוץ המזרחי.
"קיבלתי פיק ברכיים בהתחלה כי הכל שם גדול ועמוס, במיוחד אזור לוס אנג'לס שהוא ענקי", החל ריבוי לתאר את המסע באמריקה, "לא ויתרתי ויצאתי לדרך. ביום השני הגעתי לקמפינג, פרסתי אוהל ודיברתי עם אדם שהיה שם. למחרת קמתי לצאת לדרך אז אותו אדם אמר לי שסופה גדולה מתקרבת ואם אני רוצה להישאר בחיים, כדאי שאשאר בקמפינג. אותו אדם שאל אותי אם יש לי אוכל והזמין אותי לפיצה. אחר כך הוא לקח אותי לרכב שלו, פתח את תא המטען, הוציא תיק של דקלטון ונתן לי ציוד הכרחי כמו בגדים תרמיים ומגיני בוץ לאופניים. ממש שדרג אותי וגם את האופניים שלי. הצעתי לו כסף, הוא אמר שזה התענוג שלו ולא רצה דבר. וכך המשכתי ממדינה למדינה. בכל מדינה בארה"ב אמרו שאצלם הכל טוב, אבל שאזהר במדינה הבאה ששם יש אנשים מסוכנים שיכולים להרוג אותי.
למעשה, בכל מדינה ומדינה פגשתי אנשים מדהימים, שמחים וכאלה שאוהבים לארח. כשהתקרבתי למערב כבר לא הזהירו אותי מאנשים אלא מדובים. לילה אחד ישנתי באוהל. שמתי את האוכל בכלוב מיוחד כדי שדוב לא ייקח לי אותו. בבוקר קמתי ולא היה אוכל. נמלים אכלו לי הכל. מפניהם לא הזהירו אותו".
בדידות באוסטרליה
הוא סיים את המסע בארה"ב בוושינגטון הבירה אחרי 74 ימים, עם תקציב של 12 דולר ליום. ועל מנת לעשות את זה מעניין, משם הוא חזר לברלין, חבר לאבא פאול ויחד יצאו למסע אופניים בסקנדינביה - דנמרק, נורבגיה ושוודיה. רכיבה בין הפירודים ובגשם. מסע לא קל. לבסוף חזרו השנים לארץ אבל עבור ריבוי זו הייתה הפוגה זמנית. הוא רצה לצאת לטיול באוסטרליה, אבל אז פרצה המלחמה והתוכניות נדחו לחודש מרץ 2024. הוא טס לפרת, העיר הכי מבודדת באוסטרליה, ומשם יצא למסע ארוך ברחבי היבשת.
"רק באוסטרליה הבנתי מה זה בדידות. יש שם אזורים ענקיים שלא פגשתי בהם אנשים. הרכיבה שם באמת מסוכנת. יש נחשים מסוכנים ומפחידים ויש משאיות שנוסעות במהירות שיא, סנטימטרים ממך. בשלב מסום במסע רכבתי עם עוד בחור. ובשלב מסוים בגלל המשאיות תפסתי טרמפ עם משאית לכמה מאות קילומטרים. אחרי כמה ימים אותו בחור שרכבתי איתו צלצל וסיפר כי כמעט נהרג ממשאית כזו".
עדן רכב באוסטרליה 6,000 ק"מ ב-100 ימים, מפרת לבריזביין דרך סידני. אחר כך המשיך לניו זילנד, עוד 4 חודשי רכיבה בנופים קסומים. עוד 3,000 רכיבה לפני שחזר לארץ.
ריבוי בסיכום ביניים, לפני המשך מסע חייו: "מאז סיום השירות בצבא יצאתי לשביל ישראל ומשם התגלגלתי לעולם הגדול. חציתי 15 מדינות, 3 יבשות ומעל 23,000 ק"מ וכול זה באופניים".
מה המסע הבא?
"עכשיו אני בארץ, נותן הרצאות על המסעות שלי בעולם. בעוד חודשיים אני טס עם אבא לאירופה, נעשה מסלול דרך הבלקן - סרביה, מונטנגרו, קרואטיה ועד האלפים באיטליה".
להיכן אתה רוצה עוד להגיע?
"היעד שלי הוא 100 מדינות. אני מתכנן מסע מאלסקה עד לארגנטינה. דרך קנדה, ארה"ב, מקסיקו, מרכז אמריקה ודרום אמריקה. העולם גדול והחיים קצרים".
משפחה? עבודה? קריירה?
"הכל יבוא בהמשך. בחדר כושר בו אני מתאמן פגשתי בחורה מדהימה שהיא בת הזוג שלי היום. אני מנסה לשכנע אותה שתבוא איתי למסע. חולם לעשות יחד טיול של כמה שנים. ואז נחזור לעמק ונקים פה משפחה. רוצה לראות איתה את העולם".
