שגיב לוין ז"ל בן ה-25 מקיבוץ גשור ברמת הגולן, מנהל מסעדת הדקל בירושלים, נהרג ביום רביעי שעבר בתאונת דרכים קטלנית בעת שרכב על אופנועו והחליק בסמוך לצומת מעגן. ביום שישי נערכה הלוויתו ומאז אביו שי לוין מנסה להתמודד עם האובדן הפתאומי.
"אני לא יכול לתאר איך זה לאבד בן", אמר בכאב, "זו הרגשה מאוד קשה. שגיב הוא בן יחיד ולא יהיה לי אחר. זה לא קל אבל אנחנו מקבלים תמיכה מאוד גדולה מהקיבוץ וממקום העבודה האחרון של שגיב וממקומות העבודה הקודמים שלו".
חלם להיות ברמן
שגיב לוין ז"ל נולד וגדל בקיבוץ גשור, הוא התחנך בבית הספר הדמוקרטי בבני יהודה ולאחר מכן בתיכון ברנקו וייס. הוא שירת בחיל השריון ולאחר שחרורו הוא עבד כמדריך בכיר של בני הנוער בקיבוץ ומדריך תנועה של תנועת המושבים. "הוא היה מאוד מחובר לנוער ולילדים פה בקיבוץ גם בתקופת הצבא וגם לפני הצבא".
שמחת החיים הטבעית של שגיב ז"ל הייתה מה שאפיין אותו במיוחד. "בכל מקום שהוא היה כולם אהבו אותו" מספר האב, "הוא אהב לחבק והתחבר מאוד בקלות. הוא שמר על קשר עם הרבה מאוד אנשים. עכשיו אנחנו שומעים בשבעה מכל מי שמגיע לפה שבכל מקום שהוא היה במילואים, בצבא ובמקומות העבודה שהוא עבד בהם כולם התחברו אליו מאוד ושמרו אתו על קשר".
אל עולם הקולינריה והמסעדנות הוא נכנס זמן קצר לאחר שהשתחרר מהצבא, כשהתחיל קורס ברמנים ומשם הקידום היה מהיר. הוא עבד בכמה מסעדות שף וניהל את מסעדת לוטה, מסעדת השף של אסף גרניט במלון 'גלי כנרת' שם הכיר את בת זוגו נופר.
בחודש יולי האחרון הוא עבר עם בת זוגו לירושלים וניהל את מסעדת הדקל של קבוצת מחניודה. "היה לו חלום להיות ברמן, היו לו סטנדרטים גבוהים והוא היה פרפקציוניסט, כל דבר הוא רצה שיהיה הכי טוב שאפשר. בחור מאוד צעיר עם הרבה אמביציה, זו עבודה מאוד תובענית וזה היה כל חייו".
החלומות שהיו לו בהמשך לעבוד במסעדות שף בחו"ל נגדעו באיבם. "הוא רצה מאוד להתקדם בקבוצת מחניודה וסיפר לי שהוא רוצה להגיע למסעדות שף ומסעדות המישלן של הקבוצה בעולם", מספר האב, "היה לו חלום עוד שנה שנתיים לעבור הלאה לאיפה שיפתחו מסעדה, לקאריביים, לאנגליה או לצרפת יחד עם נופר, היו להם חלומות משותפים".
הגיע לזירת התאונה
ביום רביעי שעבר בשעה 10 בלילה נסע שגיב ז"ל מגשור לטבריה לבקר את בת זוגו ובדרך כשהגיע לקרבת קיבוץ מעגן הוא החליק על אופנועו ונפצע באורח אנוש מפגיעת ראש. הפראמדיקים של מד"א שהגיעו לשטח ניסו לבצע בו פעולות החייאה, אך נאלצו לקבוע את מותו.
"הוא הגיע לגשור ביום רביעי בצהריים וביקר אותי ואת כל החברים", סיפר האב על היום האחרון בחייו של שגיב, "הוא הספיק הרבה מ-12 בצהריים ועד 10 בלילה. היה לו הרבה את מי לבקר ואת מי לראות ומי לעשות. הוא עוד הספיק להגיד לי שהיה לו יום מדהים וכמה הוא נהנה פה. בסביבות 10 בלילה הוא נסע לנופר לטבריה, הוא יצא לכיוון טבריה עם האופנוע שלו ובאזור מעגן הוא כנראה דרס חתול ואיבד שליטה על האופנוע והתרסק לתוך אחד הבולדרים בצידי הכביש. אני הייתי אתו בקשר טלפוני עוד בדרך וכשקרתה התאונה התקשרו אלי והגעתי די מהר. אנשים היו בשטח ניסו להציל אותו ועשו לו החייאה, אבל לא היה הרבה סיכוי".
איך הרגשת באותו רגע?
"אני לא יכול לתאר איך זה לאבד בן, זו הרגשה מאוד קשה. נופר בת זוגו גם קיבלה את זה קשה. אנחנו תומכים בה והיא יושבת איתנו שבעה. היא עוזבת את ירושלים וחוזרת לטבריה. אנחנו לא יודעים איך אנחנו ממשיכים מכאן. זה קשה לעכל".
כמה הוא אהב לרכב על האופנוע?
"זה היה כלי התחבורה היחיד והעיקרי שלו. הוא לא הוציא רישיון על רכב והעדיף לנסוע רק על אופנוע, הוא רוכב על אופנועים מגיל 16".
אתה חששת?
"אני עצמי חובב מאוד אופנועים, אבל ברור שחששתי. כל שיחת טלפון שקיבלתי ממנו כשהוא על האופנוע הדאיגה אותי".
מה אתה אומר על המכה הזו של תאונות הדרכים שגובה כל כך הרבה חיים?
"כשמשתוללים זה מסוכן אבל במקרה הזה זה היה פשוט חוסר מזל של חתול שחצה את הכביש. אם הוא היה נוסע ברכב זה לא היה נגמר במוות וזה ההבדל בין אופנוע לרכב שהסיכון הרבה יותר גבוה".
